לאחרונה דיווחה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת Gottingen בגרמניה כי הצליחה לייצר תאי זרע מלאכותיים מתאי אב שמקורם במח עצם אנושי. החוקרים מקווים כי תגלית זו תוכל לסייע לשיפור טיפולי פוריות בגברים ובנשים כאחד. יש להניח כי בהתחלה תאי האב הללו ישמשו בעיקר זוגות בהם בן הזוג חסר זרע, ובהמשך גם ישמשו זוגות לסביות שיוכלו ליצור זרע לצרכיהן.
נשאלת השאלה, האם ירחק היום בו נשים הטרוסקסואליות ישאלו את עצמן "מי בכלל צריך את הגברים האלה"? אין ספק כי הרעיון לפיו שתי נשים יוכלו ליצור יחד ילד מביציתה של אחת ותחליף-זרע מחברתה קוסם לנשים רבות, ובמיוחד לפמיניסטיות שבהן.
אך צר לי לאכזב את החוקרים הנלהבים. כל עוד הסקס ימשיך להיות מהנה (לרובנו), ולא יקר במיוחד (לחלקנו), רוב האנשים ימשיכו להשתמש בזרע הטבעי והטוב. עם כל הכבוד למדע, עדיין אין שום תחליף לדמותו של האב בחיי הילדים והמשפחה, שהינה קריטית להתפתחות הילדים בכל שלב ושלב.
אפילו בהלכה ישנה התייחסות מיוחדת לתפקיד האב בחיי ילדיו, המתבטא בדרך כלל בשלושה תחומים: סיפוק הצרכים של ילדיו, הגנה על ילדיו מפני הבאים להתקיפם והתפקיד החשוב מכל, האפשרות לסלוח להם כשהם אינם מתנהגים כראוי, וזאת בשל אהבתו אליהם.
בהיבט ההיסטורי אבות נתפסו והוצגו במגוון דימויים המתארים את התפקיד שמילאו: מפקחים מוסריים, מפרנסים, מחנכים ועוד. עם הזמן, הדגשים השתנו ואנו חווים גל חדש בתפיסת האב כדמות הממלאת תפקיד פעיל בטיפול ובגידול היומיומי של ילדיו.
ממחקרים רבים שנערכו בתחום, עולה כי ילדים המתחנכים ללא אבות יפגינו בממוצע יותר סימנים של חוסר הסתגלות פסיכולוגית, הישגים גרועים בלימודים או ינשרו מבית הספר. הם יהוו חלק בנתונים הסטטיסטיים של עבריינות בסבירות גבוהה יותר, יפגינו התנהגות אנטי חברתית ובלתי מקובלת ויתקשו ביצירת מערכות יחסים אינטימיות, בייחוד עם בני המין השני עם המעבר לגיל הבגרות. הוכח גם כי ככל שמערכת היחסים בין אבות ובנים הייתה קרובה יותר, כך עלתה הסבירות שבנים יבטאו מאפיינים הנתפסים על ידי החברה כבעלי ערך.
מחקרים אחרים הדגימו כי תינוקות פיתחו התקשרות לשני ההורים, אפילו בתאים משפחתיים מסורתיים בהם האימהות נשארו בבית עם הילדים והאבות יצאו לעבודה. ליחסי ההתקשרות לשני ההורים יש השפעה משמעותית על התפתחותם, ונראה כי ילדים בעלי מערכות יחסים חיוביות ובטוחות עם שני הוריהם, נוטים להצליח יותר מילדים שמערכת היחסים שלהם עם הורה אחד פחות בטוחה. כלומר, ילדים יוצרים מערכות יחסים בטוחות עם אנשים רגישים, חמימים, אכפתיים ומעורבים, ללא קשר למגדר של הוריהם.
אם בעבר היו שכיחים מקרים בהם אבות הסתפקו בביקור שבועי חד פעמי של ילדיהם למשך שלוש שעות לאחר מצבי פרידה וגירושין, הרי שכיום אנו עדים יותר ויותר למעורבות גבוהה של אבות ושיתופם המלא בכל הנוגע לגידול ילדיהם. אבות אלה דורשים, ובצדק, את המשך שיתופם המלא בחיי ילדיהם גם במצב שלאחר סיום חיי הנישואין. השינוי הדרמטי הזה מתבטא גם במחקרי גירושין המדגישים את החשיבות של מגע מתמשך עם האב ל-well-being של הילד.
לפיכך, את הגברים לא צריך להעריך רק בזכות הזרע שלהם. ניתן אולי לייצר זרע במעבדה, אך לא אבא של ממש. אין ספק כי ישנם גם אבות גרועים שאינם ראויים להערכה, כשם שיש גם אמהות גרועות.
אני קורא לנשים להעריך את הגברים שבחייהן בשל האהבה, החיבה, השותפות, ואפילו בשל העונג שהם גורמים להן ולילדיהם. אמהות שמבחינות כיצד עיני בנן הקטן נדלקות בכל פעם שאביו נכנס הביתה, יודעות שתחושות כאלה לא ניתן לקבל משום תחליף זרע. ובינינו, איזה תחליף אפשר למצוא לאב שלוקח את ילדיו לדוג אתו, משתולל אתם בגן המשחקים ומביא אותם הביתה עייפים ומלוכלכים מהבילוי המשותף?
ד"ר מוטי חיימי, מומחה ברפואת ילדים והמטואונקולוגיה ילדים, המרכז לבריאות הילד של "כללית" בחיפה, חבר בעמותת "הורות שווה"