חברים חברים, במיטה שוכחים. ניפוץ מיתוס

החברוּת הגברית נתפסת בעיני רוב כחברוּת אמיתית וכנה יותר מכל חברוּת שזוג נשים יוכל לייצר, גם אם גברים לא מבלים לילות כימים בשיחות טלפון רוויות דמעות. עד לא מזמן הייתי גם אני שבויה בקונספציה המוטעית הזאת, ואז הגיעו דני ואסף

הדעה המקובלת היא שחברוּת גברית שונה בתכלית מחברוּת נשית. נשים נתפסות כיצורות רגישות, הממהרות להיפתח זו בחברת זו, אולי אפילו מהר מדי. אבל יש שיטענו כי אשה לא תהסס לנעוץ סכין בגב חברתה במקרה ששתיהן מעוניינות באותה השמלה, באותה המשרה וכמובן - באותו הגבר.

 

החברוּת הגברית, לעומת זאת, נתפסת בעיני רוב כחברוּת אמיתית וכנה יותר מכל חברוּת שזוג נשים יוכל לייצר. גם אם גברים לא מבלים לילות כימים בשיחות טלפון רוויות דמעות, לחברות הגברית יש דימוי "נקי" – דימוי של חברות תכל'ס, בה מדברים רק על הדברים החשובים, לא סתם על רכילות. היא נתפסת כסוג של קשר בו אין קנאה או רגשי נחיתות, ובעיקר, יש כבוד הדדי לרצונותיו של האחר.

 

עד לא מזמן גם אני הייתי שבויה בקונספציה, לפיה החברויות שלי מהצבא ומהאוניברסיטה, טובות וחזקות ככל שיהיו, לעולם לא יוכלו להשתוות לחברות גברית אמיתית. אבל אז הגיעו דני ואסף ושינו גם את זה.

 

הכל התחיל בערב שתיה רגיל בבר השכונתי. מיקה הביאה את ידידה אסף, וכטוב ליבנו בבירות קשקשנו שלושתנו על עבודתנו. אני הבעתי עניין בעבודתו של אסף, שכמו רוב העבודות, מעניינת יותר מהמקצוע בו בחרתי לעסוק. במהלך הזמנת הבירה השנייה הופיע דני, חברו הטוב של אסף, והתיישב איתנו. כנהוג בין חברות, אותתי למיקה שאם היא מעוניינת, דני כולו שלה. זאת מתוך הנחה שאם אסף ידיד שלה ותו לא, היא אינה מעוניינת בו לקשר החורג מידידותם הנוכחית ועשויה להתעניין דווקא בחברו.

 

עם קבלת האיתות ממיקה שאין לה עניין בדני, התחלנו לדבר. כעבור כשעה הציעה מיקה שנעבור לביתה ליהנות מבקבוק וויסקי שהביאה מביקורה האחרון בחו"ל. וכך ישבנו אצלה: מיקה ואסף על הספה, ומולם דני ואני על כורסה. מידי מספר דקות אסף זרק מספרים: 10, 12, 15, ודני השיב לו במספרים נמוכים יותר. למשל, אם אסף אמר "10", דני ענה "7". לאחר מספר שעות, כשדני ואני יצאנו מביתה של מיקה לעבר דירתו, צעק אסף עם טריקת הדלת אחרינו: "120", ובכך נפתח הדיאלוג ההזוי הבא:

 

אני: "טוב עכשיו אתה חייב להסביר לי מה קרה כאן".

דני: "אה, זה פשוט – אם אני לוקח אותך מאסף, הוא לא ידבר איתי 120 ימים".

 

לאחר ששמעתי את המשפט הזה, הדבר היחיד שהיה חסר הוא רוטב לתיבול עבור סלט המחשבות שהתרוצץ בראשי. האם אני פריט במכירה פומבית וערב שלם נוהל מולי משא ומתן על שוויי? האם זהו שווי הוגן? ואיך בכלל הגעתם לנהל מו"מ, כשאני היא זו שבחרה עם מי ללכת הביתה? האם אסף באמת האמין שאם דני יתקפל אלך איתו? הרי גם כשאותתי למיקה כי דני שלה אם רק תרצה, אני לא התכוונתי לחלוקת שלל, כלומר מי הולכת הביתה עם מי. פשוט הייתי הגונה כלפי חברתי ונהגתי לפי קוד חברי, מפני שלשיטתי, אין סיבה לקלקל את יחסיי הטובים עם חברתי הטובה מיקה בשביל סטוץ חסר משמעות.

 

המחשבה השנייה שעברה בראשי נסבה סביב החברות הגברית. אם החברות הגברית כל כך חזקה, למה לקח אותי דני לביתו? הרי אסף לא הסתיר מפניו את העובדה שהוא מעוניין בי, ונראה לי ש-120 ימי שתיקה בין מי שאמורים להיות חברים כל כך טובים אינה רמז כי אם גרפיטי ענק האומר: "אל תיקח אותה. אני מעדיף ששנינו נצא מכאן בלי כלום הערב, העיקר שאתה לא לוקח אותה ממני".

 

לא חשבתי שזין עומד משפיע על חברוּת

אז האם החברות הגברית באמת חסינה מפני כל? נהוג לומר שכשהזין עומד המוח לא חושב, אבל תמיד ייחסתי את זה להתנהגויות אחרות, דוגמת לעשות רושם על בחורה בפעלול מסוכן באופנוע, או לא לשים קונדום. מעולם לא חשבתי שזין עומד משפיע על חברוּת, בעיקר מכיוון שחברות לא קשורה בפעילות השכל כי אם בפעילות הלב. ואם אתה אוהב את החבר שלך, לא תעשה משהו שעשוי לפגוע בו, גם אם זה אומר שתצטרך לוותר באותו לילה על סקס.

 

מצד שני, נהוג גם לומר: "חברים חברים, אבל במיטה שוכחים". האם משמעות הביטוי הזה היא שמעצור היחיד העומד בפני חברוּת גברית הוא אשה? ואפילו לא אהבת חייך לה חיכית כל השנים, אלא גם בחורה ללילה? שכן, אם זה אכן המצב, כיצד בדיוק נולדה התפישה לפיה אחווה גברית חזקה יותר מחברות בין נשים?

 

הסיפור המתואר לעיל אינו מיועד לזלזל בחברוּת הגברית. אני מכירה גם נשים שישליכו קשרי חברות ארוכים בשל ריב על בחור זה או אחר. אבל הנשים שראיתי נוהגות כך בדרך כלל חשבו על יותר מזיון ללילה. כל אחת מהן היתה סבורה שהנה מצאה את נסיך חלומותיה ושהמאבק עליו מצדיק הכל, גם ויתור על חברה טובה.

 

לכולנו יש חברים, טובים יותר או פחות. רוב הגברים מבלים עם חברים עוד מתקופת הגן, ולרובם כמובן חברים מתקופת הצבא. לעומתם, אנחנו מסוגלות להרגיש קערבה עזה גם לחברה חדשה שהכרנו אך לפני חודשיים.

 

נראה לי שעומקה של החברות אינו נמדד רק במספר שנות ההיכרות או בחוויות העבר, כי אם דווקא בחוויות העתיד שאנחנו מיעדות לחברוּת בינינו ובדברים בהווה שעליהם אנחנו מוכנות לוותר במטרה לשמר את החברוּת הזו.