מוקרם תחת השמש - מדריך למסעדות באילת

החלטנו לבדוק את השמועה העיקשת שגורסת שאין באילת מקומות שבהם אפשר לאכול כמו שצריך. מסקנות הביקור ובכן, לא חד משמעיות. הבשורה הטובה היא שיש מה לאכול באילת, ולפעמים זה אפילו ממש טעים. הבשורה הפחות טובה היא שבהרבה מקרים יש סיכוי סביר שכבר אכלתם כזה. באייטיז

הנה תובנה ששווה להפנים מתישהו בחיים: לא לכל מה שאתם שומעים צריך להאמין. למשל, מן המפורסמות היא שאין באילת מקום נורמלי לאכול בו. אז החלטנו להימלט מן האספלט לטובת, ובכן, האספלט של אילת ולבדוק את העניין.

 

המסקנה: הגיע הזמן להפריך את המפורסמות ולקבוע שיש ויש איפה לאכול באילת. התנאי הוא רק שתשילו מעצמכם כל בדל של פלצנות, שלא לומר אנינות, תתכוננו נפשית למתקפות אדירות של שום, תיערכו להתמודדות אמיצה עם אוקיאנוסים של שמנת, לא תתעוותו כשיגידו לכם את המילה "מוקרם‭,"‬ ובאופן כללי תפתחו געגועים לבוי ג'ורג‭.'‬ כי כשאמרו שהאייטיז חזרו, לא התכוונו לאילת. כאן, כך נראה, הם מעולם לא הלכו והן עדיין רובצות פה כמעט בכל מסעדה.

 

יש משהו מוזר בעובדה שהעיר הכי תיירותית בישראל לא הצמיחה מסעדות שוות באמת, כאלה שיתקרבו לרמה הקולינרית המרתקת שהתפתחה בשנים האחרונות במרכז. מסעדות טובות הרי יכולות לפרוח גם בשולי האזורים הכי תיירותיים. נכון, בערי קיט בכל העולם יש מלכודות תיירים, אך לצדן קיימות גם מסעדות מוצלחות שזוכות לכוכבים, עיטורים והערכת המבקרים. באילת, לעומת זאת, יש מעט מקומות חדשים ומעודכנים והמון מוסדות ותיקים, שנהנים מהערצת המקומיים, לא תמיד ברור על מה ולמה. רגע לפני שכולם מתעלפים מחום, יצאנו לבדוק מה באמת קורה שם.

 

תל אביב זה כאן

חוף מבטחים לכל התל אביבים שרוצים להרגיש קצת בבית. הסניף האילתי של אגאדיר, רשת ההמבורגרים הכי גדולה בארץ, מכונה פה אגאדיר ריזורט, וכדי להצדיק את השם, כנראה, הוא חדש, מרווח, מהודר ושופע וילונות דרמטיים וגופי תאורה ענקיים. העובדה הזאת לא מונעת ממשפחות, על טפן וניידיהן, להרגיש פה מאוד בבית. איתן טרבלוס, בעליה של הרשת, החליט לפתוח את הסניף אחרי ביקורים חוזרים באילת עם ילדיו הקטנים, שבהם, לדבריו, לא מצא אף מקום שבו יוכל להרגיש איתם בנוח. ככה זה בחיים: אבא בחנות נעליים מביא לילדיו נעליים, אבא מסעדן פותח לכבודם מסעדה.

 

השירותים פה נראים כמו ספרייה והרצפות מצוירות כמו בתל אביב של ראשית המאה הקודמת. הסניף האילתי מגיש את כל קולקציית ההמבורגרים המוכרת מהמרכז, וגם את המבורגר דיאנא החדש יחסית, שיצר השף דוחול ספאדי ממסעדת דיאנא בנצרת. משולבים בו בשר בקר וטלה, איולי, עגבניות ולימון כבוש, והוא נושא ניחוחות גליליים אל המדבר המצהיב של אילת.

 

"אגאדיר ריזורט", קאמן ‭,10‬ החוף הצפוני, טיילת המלך שלמה. טל‭.08-6333777 :‘‬ פתוח: כל השבוע‭.12:00-03:00 ‬

 

שוטי שוטי

ממש מול אגאדיר, כבר עשרים שנה, מתנדנדת על המים המסעדה הצפה פאגו פאגו. מדובר בעצם בדוברה, מה שאומר שכל תזוזה של אופנוע ים בסביבה גורמת לתסמינים קלים של מחלת ים אצל הסועדים. התפאורה ספינתית לגמרי וברוח המקום, התפריט כולל הרבה דגים ופירות ים. מצד שני, יש גם בשר וגם סושי (ממש לא מבריק) מסוגים שונים. שימו לב: גם מנות פשוטות נוסקות פה לגבהי מחיר מצמיתים. כמויות ענק של שום משולבות באוכל, עד כי בשלב מסוים עלה החשד שמישהו באילת חתם על הסכם עודפים עם מפעל דורות. הטרנד הבריאותי מתל אביב לא הגיע לפה: המון מנות ברוטב שמנת מככבות בתפריט.

 

"פאגו פאגו", קאמן ‭,9‬ החוף הצפוני, טיילת המלך שלמה.טל‭.08-6376660 :‘‬ פתוח:כל השבוע ‭.12:00-24:00‬

 

מים מינרלים חופשי

בלב שכונת מגורים כעורה, הרחק ממרכז העיר, מסתתרת ג'וזפין, בועה קטנה ובוהקת, אחד הסודות הכי שמורים באילת. את המסעדה הקימו לפני שנתיים וחצי שני שותפים, אילן שקורי והשף דורי גוז, שבעבר עבדו יחד בלונדון. יש בה חלל מעודכן ומעוצב למשעי בצבעי אדוםשמנת, ובר שגופי התאורה שלו עשויים מכוסות יין שנתלו מהתקרה.

 

התפריט מוגדר כצרפתי, אך ניכרות בו השפעות ים תיכוניות מובהקות, ולעתים אף מבליחות בו מנות פשוטות, כמו קלמארי מטוגן. ההגשה מוקפדת ומתוחכמת והמנות יצירתיות, אם כי אינן אחידות ברמתן. ניוקי אגוזי לוז המתלווה לדג היום, לדוגמה, נשמע מפתה אך בפועל היה בעל מרקם קשה ודחוס. אהבנו מאוד את פטריית הפורטובלה שמולאה בפסטו אגוזים והוגשה ליד טרטר רענן ומפתיע של עגבניות וסלרי ‭16)‬ שקל‭.(‬ בקדירת פירות הים ‭84)‬ שקל) תגלו צדפות לא מוכרות, ‭Little Neck Clams,‬ שאינן משתכשכות בים התיכון אלא גדלות בים סוף. שימו לב למנהג מבורך: מים מינרלים מוגשים פה באופן חופשי, ללא חיוב, כיאה לעיר חמה באמת. מסעדנים תל אביבים: מי אמר שאין לכם מה ללמוד?

 

"ג‘וזפין", אילות ‭,3‬ טל‭.08-6323787 :‘‬ פתוח: ב‭-‘‬שבת ‭18:00‬ עד אחרון הלקוחות.

ניחוחות גליליים במדבר. המבורגר דיאנא של "אגאדיר"  (צילום: רן בירן) 

 

המרוקאית העצבנת

נהגי המוניות האילתים עוצרים פה לצהריים, יורדים על מנה של קוסקוס וממשיכים בדרכם. מיד כשמתיישבים מקבלים פרוסות עבות של לחם לבן ומגש שגרתי למדי של סלטים און דה האוס: סלט ירקות, כרוב, סלק, טחינה ומטבוחה, וגם רסק פלפלים ירוקים, שנראה תמים אבל גורם ללשונות המיומנות ביותר לבעור במשך שעות.

 

כמצופה ממסעדה מרוקאית, יש פה מנה מצוינת של בשר ראש רך כחמאה, שהתבשל שעות עם גרגירי חומוס. קציצות מופיעות פה בכמה גרסאות, ויש גם בשר מבושל עם מנגולד שגדל בגינה של צחי, השף והבעלים. הקוסקוס עדין מאוד, והמרק הנלווה אליו לא מתובל בפראות. רוב המנות משתנות מדי יום וכתובות על לוח שחור, אבל יש כמה מנות קלאסיות שאינן מתחלפות.

 

מי שרוצה להשקיע 35 שקלים נוספים, יוכל גם לקבל חולצת טריקו עם הכיתוב "מרוקאית עצבנית" על הגב.

 

"ללו", החורב ‭,259‬ טל‭.08-6330578 :‘‬ פתוח: א‭-‘‬ה‘ ‭.12:00-17:00 ‬

 

המיתולוגית

הנה עוד פלאשבק חזק לאייטיז: פטריות! מוקרמות! במרק שמנת! המחבוא של אדי הוא אחת המיתולוגיות הכי גדולות בעיר. אם אתם לא מקומיים, אין סיכוי שתמצאו את המקום, שכשמו כן הוא, מסתתר בלב שיכונים ישנים. לנו הוא הזכיר מבחוץ מקלט, אבל כשנכנסים מגלים מסעדה מהודרת עם מפות לבנות. אדי עצמו, חבוש כובע בוקרים נצחי וכוס יין דבוקה לו ליד דרך קבע, נחת פה מניו יורק לפני שלושים שנה, ונדמה שהמנות שלו, עשירות וכבדות, נתקעו באותה סביבת זמן. קרוב לוודאי שזה אחד המקומות הבודדים בארץ שבו תוכלו לאכול סטייק עם אננס בסגנון הוואי. הצצה קטנה למטבח מגלה זוועות כמו גזר גמדי קפוא וגם קופסאות שימורים, אבל למה להיות קטנוניים: המנות ענקיות, הסועדים מבסוטים והאילתים גאים שיש להם מוסד.

 

"המחבוא של אדי", אלמוגים ‭,68‬ טל‭.08 -6371137 :‘‬ פתוח: כל השבוע ‭.18:00-24:00‬

 

עיניים בגב

זה המקום שלימד את האילתים את עקרונות הז'אנר של אכול כפי יכולתך. כבוד, תודו. לפני שלושים שנה נפתח במרכז סולל בונה האפרפר דוכן פלאפל משפחתי, שהציע באופן חופשי כדורים קטנים וזהובים ושלל סלטים צבעוניים. ברבות השנים ירדו פה מהקונספט הזה, בטענה הלא לגמרי מופרכת שיש בעיה היגיינית בעובדה שאנשים דוחפים אצבעות לקערות פלאפל ציבוריות, והסידור החדש הוא שעד שמרכיבים לכם את הפיתה, אתם יכולים להתכבד מהכדורים שמניחים במיוחד בשבילכם על הדלפק. בשלושים השנים שחלפו מאז הפתיחה הרחיבו את הרפרטואר, ומלבד פלאפל אפשר היום גם למצוא פה שווארמת הודו עסיסית ומתובלת כהלכה וגם שיפודיה קטנה, עם קבבים, פרגיות וחלקי פנים על האש. כשהשווארמיסט עומד ומנסר את עמוד הבשר, אפשר לראות את הכיתוב על גב החולצה שלו: "כשהגב אליך - הלב איתך‭."‬ תודו שזה חמוד.

 

"הלב הרחב", שדרות התמרים ‭,477‬ מרכז סולל בונה. טל‭.08-6371919 :‘‬ פתוח: א‭-‘‬ה‘ ‭,11:00 -22:00‬ שישי ‭.11:00-15:00‬

 

בשרית מוצדקת

למרות חזותה הפשוטה עד מאוד, הנחבאת במן חצר נסתרת שמזכירה בית מקסיקני, אין ספק שפדרו היא אחת ממסעדות הבשרים המוצדקות בעיר. הקבבים שחומים ועסיסיים, הסינטה והאנטרקוט מטופלים כהלכה וההמבורגרים מצטיינים. ליד הבשר תקבלו תפוח אדמה מבושל, פרוס ואפוי בחמאה וברוזמרין, וגם לילדים יש במה לנגוס פה. המחירים סבירים, עם נטייה קלה כלפי מעלה.

 

"פדרו", שדרות יעלים ‭,14‬ טל‭.08-6379504 :‘‬ פתוח: ב‭-‘‬שבת ‭.18:00-23:00‬

 

ארוחות בוקר מצוינות

אל תתנו לנוף של משרדי התיווך במרכז רכטר לדכא אתכם. קפה ארציאלי הוא מקום ראוי באמת, עם כסאות בר גבוהים ואדומים, טפטים יפים ורצפות מצוירות. מדובר בהכלאה הישראלית המוכרת והנעימה של בית קפה ומסעדה. יש פה שייקים טובים של פירות שנסחטים במקום, בירות מגוונות, ואם לא נידונתם להיחנק עם הבופה של המלון, ארוחות הבוקר פה מצוינות ומוגשות כל היום. תמצאו בהן גבינות, דגים, מתוקים וירקות, וגם תוספות מקוריות כמו בצל מטוגן, שוקולד למריחה, מטבוחה ועוד. בצהריים אפשר לכרסם בישולים מוקטנים שמגיעים מללו המרוקאית, השייכת לאותם בעלים: ממולאים, קציצות, ירקות מבושלים וסלטים.

 

"ארציאלי", מרכז רכטר. טל‭.08-6370948 :‘‬ פתוח: א‭-‘‬ה‘ ‭,07:00-19:00‬ ו‘ ‭.07:00-16:00 ‬

 

משחיזים צ'ופ סטיקס

לא, זאת לא זוזוברה או צפרה, אבל ג'ינג'ר, מסעדה אסיאתית שנפתחה פה לפני שלוש שנים, מעוצבת בנעימות ומציעה תפריט נחמד ולא מתחכם של סושי לצד מנות סיניות ותאילנדיות של נודלס ואורז, ועיקריות של בקר ופירות ים. לא מן הנמנע שתמצאו את שירז טל, חנה לסלאו או מיכל ינאי משחיזות פה צ'ופ סטיקס כשהן יורדות לאילת. בצהריים יש עסקיות משתלמות, ובחצות עוברים למתכונת של בר והאווירה משתנה. הרבה מסעדות באילת מעניקות הנחה לתושבי העיר, אבל פה דווקא מציעים כרטיס הנחות לצפוניים, המיועד לביקורים חוזרים. אם תתעצלו לצאת מהחדר, יארגנו לכם גם משלוח לבית המלון.

 

"ג‘ינג‘ר", מרכז תיירות חדש, מול האיימקס. טל‭.08-6372517 :‘‬ פתוח: כל השבוע ‭.12:00-02:00 ‬

 

אווירה סקסית

הטפאס בר הראשון באילת נפתח לפני פחות משנה מאחורי מלון שרתון מוריה. על הקיר יש ציור שמן ענק ודרמטי של רקדנית פלמנקו, ומהתקרה משתלשלים שנדלירים אותנטיים מספרד. ואם בתל אביב מתקבל הקונספט של מנות קטנות וקלילות בטבעיות של ברצלונאים מלידה, באילת הוא עדיין מעורר חשדנות. מצד שני, מה יותר מתאים לאופייה הבלתי מעונב של העיר מצלוחיות נשנוש קטנות וחמודות? האוכל פה משתדל אך לא מבריק, אבל האווירה הסקסית של המקום היא בדיוק מה שמכנים תחושת חופש.

 

"אולה", תרשיש ‭,7‬ מאחורי מלון שרתון מוריה. טל‭.08-6325566 :‘‬ פתוח: כל השבוע, ‭.18:00 -03:00 ‬

 

הזמן עצר מלכת

עוד מוסד אילתי, ששום ביקור בעיר לא יהיה שלם בלעדיו. אילת היא מסעדת דגים בחוף הדרומי ביותר, ליד המצפה התת-ימי, עם רשתות על התקרה ומפות משובצות על השולחנות. יש סיכוי סביר שכשתיכנסו, תחשבו שמדובר בבדיחת רטרו מוצלחת במיוחד או שהחמישים מעלות בחוץ שיבשו עליכם את דעתכם, אבל זה לגמרי רציני. ככה אוכלים פה. וכנראה שעלו על משהו כי המקום מפוצץ בתיירים שבאו לאכול דגים צלויים ומטוגנים. יש פה סושי חובבני מדניס, ארטישוק מוקרם, פטריות בשמנת ומנות ראשונות שמוגשות, ממש כאילו לא חלפו עשרים שנה פלוס, בתוך קונכיות מהים האדום. מישהו יכול לבדוק אם שמחה ארליך עדיין שר האוצר?

 

"המפלט האחרון", חוף אלמוג, החוף הדרומי. טל‭.08 -6372437 :‘‬ פתוח: כל השבוע .12:30-23:00 ‬