זה לא התרגיל, זה העידן גיל

הוא הזיע תחת פאה של בן גוריון כשהדריך ילדים במיני ישראל, חבש פרוות ארנב ב"טלנובלה בע"מ", וגם דרך על מסמר חלוד כשנמלט מדירתו המוצפת בפלורנטין. אם אלה לא שלוש סיבות מספיק טובות כדי להחליט להפוך לדמות עצבנית ב"דבר עם הסוכן שלי", אנחנו באמת לא יודעים מה כן. אז הנה, הגיע הזמן שתכירו סופסוף את עידן גיל (נו, גילרמן)

מן הסתם לא הייתם קונים מכונית יד שנייה מגילרמן, אותה דמות הזויה, קיצונית וברברית שנולדה בתוכנית "מלכוד 24" כשהיא חובשת פאה מתולתלת, צורחת ומצליחה לגרום לסלבז לחשוב פעמיים לפני שהם יוצאים מהבית לסיבוב עם הכלב (ע"ע גי"ז ויב"ז). אבל עידן גיל, 29, מי שמגלם את גילרמן, היה כזה קרוב מלמכור לכם מכוניות משומשות. "אחרי הצבא החלטתי שאני רוצה להיות רופא", הוא מפיל פצצה. "רופאים תמיד עשו לי את זה, כלומר רופאות. הערצתי אותם, את ההקרבה שלהם. לא פרופסורים, אלא יותר רופאי משפחה".

 

ואיך הגיבו על הפרישה בעולם הרפואה?

 

"היתה כותרת ראשית שהחלטתי לפרוש בכל הירחונים שלהם".

 

כבר מילדותו, מעיד על עצמו גיל, הוא היה טיפוס נושך. "כשאתה ילד, אתה כמו אמסטף קטן שרק רוצה לנשוך", הוא אומר באנלוגיה מצמררת. "באיזשהו שלב כבר פחדתי שאני יותר מדי תופס תשומת לב, אז קצת הרגעתי את עצמי".

גיל. כשאתה ילד אתה כמו האמסטף שרוצה רק לנשוך (צילום: אילון פז)

 

הוא גדל במזכרת בתיה, בכור לארבעה אחים. קשה לו לדבר על אביו שעזב את הבית לפני כשנה וחצי, אבל הוא קרוב לאמו שרה, מורה לערבית. אומנם הדמויות שהוא מגלם קיצוניות, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול להתחרות בהן. וכך, אחרי השירות הצבאי מצא את עצמו גיל נלחם במשקל. נלחם זה אנדרסטייטמנט, אחרי שהשיל בזמן קצר 61 קילו.

 

"הייתי ילד שמן וזו טראומה די גדולה לחיים", הוא מספר. "אחרי הצבא הורדתי 60 קילו בעזרת דיאטה שכללה בעצם לא לאכול כלום. יום אחד קמתי ואשכרה אמרתי שאני מפסיק לאכול. אני קיצוני במעשים שלי. תוך חצי שנה ירדתי מ־130 קילו ל־69 קילו והחלטתי להפסיק. אנשים כבר נלחצו. הייתי על גבול ההפרעה. אוכל התחיל להגעיל אותי".

 

כאמור, תחילה היה לגיל פטיש למזרקים וסטטוסקופ, אבל אחרי שעולם הרפואה הפסיק לנסות לפתות אותו, הוא החליט ללמוד משחק אצל יורם לווינשטיין. "הבעיה עם בתי ספר למשחק היא שהם לא מפתחים קומיקאים. הם לא באמת נותנים דגש על התכונה הטובה של השחקן והולכים איתה עד הסוף, אלא רק מוציאים שטאנץ של שחקני תיאטרון. להרבה אנשים שיוצאים היום מבתי ספר למשחק אין זהות, הם לא יודעים במה הם טובים. ובגלל זה בשנה וחצי הראשונות הייתי מתוסכל, כי דרמה לא עניינה אותי. ואז זרקו אותי".

 

למה זרקו אותך?

 

"יצאתי בטריקת דלת מאחד השיעורים וזה לא משהו שמקובל בבית הספר. לא רציתי להתחנן שישאירו אותי. מגיל קטן יש לי קטע שאני שומר על הכבוד שלי, עניין של אגו. לא רוצים אותי? אני הולך. למזלי, דודי כהן (האיש שמאחורי דמותו של ציקי לאבין - נ.ר) שלמד איתי זכר אותי וקרא לי לבוא לעשות איתו פרויקט אינטרנט בשם 'קיק'. זה היה כמו 'ארץ נהדרת', עם מנחה ודמויות מתחלפות. שם פגשתי את מיכל גבריאלוב, דרור נובלמן (התסריטאי של "טלנובלה בע"מ" ו"האלופה" - נ.ר) ומרטין אומנסקי (שיחק ב"האלופה" - נ.ר)

 ונהיינו חבורה כזאת".

 

כשאתה אומר חבורה, אנחנו צריכים לדמיין את יהודה, נינט ו...

 

"לא נראה לי שלנינט יש חבר'ה".

 

אז יותר מיה דגן, עדי אשכנזי ויעל שרוני?

 

"לא בדיוק. לי ולמיכל יש דמויות שאנחנו עושים בינינו, עמי ותמי. הם נולדו באזור, זו עיר מסריחה כזאת, והם הרגו את ההורים שלהם".

 

אתה רוצה לדבר על זה?

 

"תמי שכנעה אותי".

 

ואיך מרטין קשור לזה?

 

"היתה תקופה שהוא היה שוטף כלים ערבי שלקח עלינו חסות. מכרתי לו את תמי בשביל 6,000 דולר וככה הסברנו את זה שהם זוג".

 

אני מבינה... יש לכם גם חברים רגילים?

 

"שאלה מצוינת. אנחנו מדברים על זה הרבה. זהו, שלא יותר מדי".

 

אם מישהו רוצה להצטרף לחבורה שלכם, מה הוא אמור לעשות?

 

"זה קשה. אם את לא ממש שרוטה ולא תוכלי להשתלב ברמת האינפנטיליות שאנחנו יכולים להגיע אליה, זו בעיה".

 

הפרויקט האינטרנטי נסגר כעבור חצי שנה וגיל חזר לבית אמו. "התרכזתי כמה חודשים בלהיות מדוכא, לא יצאתי הרבה החוצה. 'קיק' נתן לי את הכיוון בחיים ופתאום כל דבר אחר התגמד. רק אז התחלתי לקרוא לעצמי שחקן. ההורים רצו שאתעסק במשהו רציני ורק היום אמא שלי מתחילה להשלים עם זה שאני שחקן".

 

שחקן ברמ"ח איברים

אחרי שהתאושש מהדיכאון גיל התפכח והחל לעבוד בעבודות "רגילות". "עבדתי במערך ההדרכה של מיני ישראל, שם גילמתי את הדמויות של הרצל, דוד בן גוריון ואברהם אבינו. זה היה אוונגרד. הייתי בן גוריון עצבני כי הפאה שלו בערה לי על הראש. אחרי שלושה חודשים עם הפאה הורדתי לילד אחד את מקל ההדרכה שלי על היד שלו".

 

שערורייה! לא פיטרו אותך?

 

"המורה שלו דווקא היתה מאוד מרוצה".

 

וסליחה, מה אתה מקטר על הפאה? לבן גוריון לא היה הרבה שיער.

 

"תשמעי, היה הרבה שיער. זו היתה פאה זולה מאבו גוש. הוא בטח התהפך בקברו. אחרי חמישה חודשים, בן גוריון ואני נפרדנו כידידים".

 

את מזכרת בתיה הוא המיר בדירה קטנה בפלורנטין. "דירה מזעזעת, קומה ראשונה", הוא מפרגן. "החלון של חדר השינה פנה לרחוב, אז שמעתי את השיחות של האנשים שעברו בו. ילדים ערביים היו דופקים לי מוקדם בבוקר על הדלת ושואלים אותי אם יש לי ברזל, כי הם מרוויחים על זה כסף. זה אשכרה היה כמו לגור בעזה".

 

בזמן שגיל עסק בסחר בברזל, נובלמן הכה בברזל בעודו חם וכבר רקח את "טלנובלה בע"מ" ביחד עם סיגל אבין. גם הוא, כמו דודי כהן, נזכר בגיל ונתן לו את ההזדמנות הטלוויזיונית הראשונה, דמותו של יעקוביאן, הפושע המפוקפק. "הכל בזכות דרור", מודה גיל. "באתי לסט עם הדרור שילד שלי. הוא אחד האנשים שהאמינו שאני מוכשר, נתן לי המון ביטחון".

 

משם הכל תקתק כמו שעון: תחילה קיבל גיל את תפקיד שגיא הארנב בעונה הראשונה של "האלופה", שם גילם שחקן מתוסכל שמופיע בתוכניות ילדים וסופג עלבונות ממילי השותפה שלו (לירון וייסמן). תחפושת שגיא הארנב, בדיוק כמו זו של בן גוריון, הביאה למצוקה. "את לא מבינה כמה הזעתי בתוך התחפושת הזו. זה מתסכל וזה יצא גם במשחק. באותו זמן גם לא אהבתי את התפקיד של החלש והפריע לי שלא רואים את הפנים שלי יותר מדי. היום אני שחקן בכל רמ"ח איבריי ואעשה כל דמות".

דבר עם הסוכן שלי. הולך עם הסאטירה עד הסוף (צילום: אלדד רפאלי)

 

הפריצה הגדולה ובעקבותיה כניסתו לפנתיאון הסייד קיקס הכי מוצלחים שביקרו לאחרונה על המסך הגיעה בתוכנית הקאלט "מלכוד 24", בהנחיית אסי עזר, אף הוא בוגר "קיק", שסיקרה את עולם הבידור בצורה סאטירית ונכנסה באמ'אמא של הסלבז. מבין כל הדמויות, גולת הכותרת היתה ללא ספק זו של גילרמן, מבקר הבית שמצליף בלשונו בכל מי שמעז לעצבן אותו.

 

לאחרונה שדרג את הרפרטואר לכמה דמויות מפתח ב"דבר עם הסוכן שלי" שעלתה לאחרונה בערוץ הצחוק ביפ, גלגול של "מלכוד 24" שירדה מערוץ המוזיקה בשל תכניה הבוטים. הוא מגלם את דוידוף, שחקן מתוסכל ונעלב תמידית שנחת למשבצת ה־VOD. "מה טוב בלהגיד 'רוצים לראות לוויתן שמן אוכל ילד נורבגי קטן? כנסו ל־VOD'?", הוא יושב מולי ומחקה את קולו של דוידוף.

 

דמות משעשעת אחרת שהוא מגלם היא דמותה של נועה תשבי. בגרסת גיל יושבת תשבי בשמלה שחורה שנחה על חזה שעיר, וכך היא עוזרת לילדים שלא שפר עליהם מזלם ומצליפה ללא רחם בסלבז. הנה כמה היי לייטס: עדי אשכנזי זכתה למשפט "מה זה השטויות האלה גירושין? הוא לא ראה לפני החתונה שאין לי ציצי?"; גי"ז ויב"ז נאלצו לשמוע את "יעל בר־זוהר ובעלה העץ מסתובבים בגנים, אז אני מבקשת מבעלי הכלבים לא להטיל את מימיהם על העץ"; גלית גוטמן קיבלה שיר בלחן של "אלה" שבו היא נעקצת ב"גלית גוטמן התגרשה לה, ממש לא מזמן, בעלה נותר ללא מזומן, חרמן, עם אופנוע חדיש"; וגם מאור כהן על תפקידו ב"ארץ נהדרת", על פי לחן של "שלום לך ארץ נהדרת", לא מלקק דבש כשהוא שומע את "כשעברו התוכניות ירדו השורות והוא הפך ניצב. שלום לך ארץ נהדרת".

 

יש לך קווים אדומים?

 

"אין לי בעיה עם הטקסטים האלה, אני הולך על סאטירה עד הסוף. אני לא אוהב לדרוך על גופות. לתקוע סכין במשהו שהוא כבר רגיש זה קשה לי, אני מעדיף להתעסק עם החזקים".

 

יש לך חרטות לפעמים?

 

"הפעם היחידה שהתחרטתי על בדיחה היתה כשאמרתי באחת התוכניות האחרונות שאלוהים היה צריך לקחת את יהורם גאון ולהשאיר לנו את פולי".

 

איך אתה מצליח להירגע עם כל הדמויות שחיות אצלך בראש?

 

"זו באמת בעיה. כבר הרבה זמן לא הייתי בחופש, אני מאוד עייף. אני עושה הרבה דברים בבת אחת, כי קשה לי להגיד לא".

 

היינו מסיימים בערך כאן, אולי רק מציינים גם שהוא חבר בלהקת ההיפ הופ סולג'ה, אבל פתאום הוא מתנפל, בדיוק כמו אחת הדמויות שלו: "את מחפשת את אובדן

 השפיות?! יש. אני בוכה ומתפרק. אני גם מדבר עם אלוהים, מודה לו. הוא העביר אותי דרך קשה עד שהגעתי לכאן. לפני שנה וחצי עברתי תקופה לא קלה, הבית שלי התפרק (בפרידת הוריו - נ.ר) - דבר שעד היום מאוד קשה לי, כי אני בן אדם משפחתי. לא היתה לי עזרה מבחינה כספית והיו תקופות שהגעתי לפת לחם. השיא היה כשבעלת הדירה שלי רצתה לשפץ את כל הבניין ולקחה פועל אחד כדי לחסוך בכסף, אז כל הדירה שלי התמלאה במים. ברחתי משם למרטין ובדרך, כשאני עם כפכפים, דרכתי על מסמר חלוד. ישבתי ברחוב בצהריים וצעקתי 'למה?!'".

 

חוץ ממסמרים חלודים יש עוד שאלות שאפשר לשאול עליהן "למה?", למשל למה איש באמת מצחיק, טוב לב והזוי במידה מספקת, לא מוצא זוגיות. "זה נושא שאני מדחיק", הוא מודיע. "אני מאוד בעייתי בקטע הזה. יש לי טעם מאוד מוזר בבחורות. אף פעם לא נמשכתי לכוסיות, תמיד העדפתי בחורות עם בשר ועם שריטה. עד היום לא נתקלתי במישהי שעשתה לי את זה. ואני כל כך רוצה".

 

חשבת לחפש אותה באיזו מחלקה סגורה?

 

"לא מזמן הייתי בגהה עם כמה סלבז כדי לעשות שמח. היתה שם מישהי שעשיתי לה עיניים, אבל לא לקחתי את הטלפון".

 

למה לא?

 

"לא קל לסחוב טלפון ציבורי על הגב".

 

אם תפסיק להסתובב עם מיכל גבריאלוב, אולי יבינו שאתה פנוי.

 

"הכל יכול להיות, נועה, אני פתוח לכל פרשנות. אבל אני ממש צריך מישהי שתיקח את הפרויקט הזה שנקרא עידן גיל".