יותר חזקים, יותר מאוימים - פחות שטחים

איראן תהיה גרעינית אך רעבה ותשקול: פצצה תמורת חיטה; סוריה, אחרי מלחמה הרסנית, תקבל נתח מהגולן ותחכיר את היתר ל-99 שנים; לפלסטינים, אחרי עוד אינתיפאדה, לא תהיה עדיין מדינה, אבל תצמח הנהגה חדשה; הג'יהאד העולמי יהיה בדעיכה; צה"ל יבסס את עוצמתו על טכנולוגיה חדישה, תהיה לו מערכת הגנה מטילים ורקטות - וחלק ניכר מהלוחמים יפעיל מערכות לא-מאוישות. תחזית לעשור

תחילה, הערה אישית. הכל יודעים למי ניתנה הנבואה מאז חרב בית-המקדש, וכן שעשר שנים במזרח התיכון הן פחות או יותר נצח. אבל כשדרשה ממני המערכת את ליטרת הבשר העתידנית ליום-העצמאות השישים, לא יכולתי לעמוד בפיתוי. להבדיל מנבואה, הערכת מצב לעשור היא אתגר שמכריח אותך לשאול: האם לעשייה הביטחונית והמדינית העכשווית יש סיכוי לשפר את מצבנו בעתיד, והאם יש סיכוי שבעוד עשר שנים נגיע אל המנוחה והנחלה. לכן, חרף הסיכון שאתבדה, אנסה להשיב.

 

כאשר נחגוג את שנת השבעים להקמת המדינה, האיומים על ביטחוננו יהיו כנראה דומים במהותם: טרור מבית היוצר של האיסלאם המיליטנטי ונשק גרעיני בידי מדינות מוסלמיות קיצוניות. הפוטנציאל הקטלני של איומים אלה יהיה גדול יותר - אבל כך גם יכולתה של ישראל להתמודד איתם ולהרתיע את אויביה. בזירה המדינית נהיה קרובים יותר להשלמה סופית של כל שכנינו עם קיומה של מדינה יהודית ריבונית על חלק ניכר משטחה של ארץ-ישראל התנ"כית - נדבך חשוב לתשתית הביטחונית הבסיסית שלנו. בקיצור, סביר להעריך שבתוך עשור, מצבנו הביטחוני והמדיני יהיה טוב יותר - אף כי השיפור לא יהיה דרמטי.

 

הערכתי מתבססת על ההנחה, שהמגמות המסתמנות כעת בעולם ובמזרח התיכון יימשכו גם בעשור הבא ואף יעצימו. כדאי גם לזכור שעשר שנים הן פחות או יותר משך הפיתוח של מערכות נשק חדשות. הניסיון הישראלי מוכיח עוד כי כל עשר שנים בממוצע, אנו נקלעים למלחמה או למערכה צבאית גדולה. אלו אם כן ההתפתחויות העיקריות, שיהיו להערכתי בתוך עשור:

 

• האיסלאם המיליטנטי הקיצוני ינסה להשתלט על סעודיה, מצרים, ירדן, לבנון, פלסטין, פקיסטן ועיראק - אבל הוא יהיה בתחילת תהליך הדעיכה שלו. מדובר לא רק בג'יהאד העולמי, אלא גם בתנועות הג'יהאד המקומיות. הסיבה העיקרית היא כישלונם לייצר לאורך זמן הצלחות מבצעיות ופוליטיות חדשות. המערב, רוסיה וסין, כמו גם המשטרים המוסלמיים החילוניים, ישתפו פעולה וילמדו 'להכיל' את הקבוצות האיסלאמיות הקיצוניות. ההמונים מצידם יתאכזבו מיכולתם של המשטרים והארגונים הקיצוניים לספק את צרכיהם הבסיסיים ולשפר את איכות חייהם.

 

• ארצות-הברית תמשיך לקיים נוכחות צבאית ואזרחית בעיראק ותפעל צבאית נגד מוקדי הסיוע לטרור העיראקי באיראן. כוחות נאט"ו ימשיכו לפעול לצד יחידות אמריקניות וגורמי סיוע אזרחיים באפגניסטן. בשני האזורים היקף הכוחות והסיוע המערביים יהיו מצומצמים בהשוואה למצב היום.
  
• האמרת מחירי המזון בשוק העולמי ואסונות הטבע, שיהיו תכופים יותר בגלל התחממות כדור-הארץ, יגדילו את תלותן של המדינות המוסלמיות והערביות במדינות המערב העשירות, שיש בהן חקלאות מפותחת ויכולת להושיט סיוע מכל הסוגים להתמודדות עם פגעי-טבע. זה נכון גם לגבי יצואניות הנפט המוסלמיות, שייאלצו להוציא יותר ויותר על רכישת מזון, התפלת מים ומוצרים בסיסיים - ופחות על התחמשות.
  
• איראן תשיג יכולת גרעינית צבאית ויהיו לה אמצעי שיגור אסטרטגיים מגוונים. הקהילה הבינלאומית וגם ישראל לא יצליחו למנוע זאת. כתוצאה מכך ישיקו עוד מדינות מזרח-תיכוניות תוכניות גרעין פעילות משלהן.
  
• איראן, סוריה, חיזבאללה ומצרים יצברו אלפי טילים ורקטות קרקע-קרקע שיהיו מדויקים, ארוכי-טווח ובעלי ראשי נפץ גדולים מבעבר. בנוסף לכך יהיו בידיהם טילי נ"ט מודרניים, והן ישפרו בצורה ניכרת - באמצעות ציוד רוסי ופיתוח עצמי - את מערכות ההגנה האווירית שלהן. כל אלה יגדילו את כושר ההרס שלהן בשטחה של ישראל, ויקשו הן על כוחות הקרקע והן על חיל-האוויר שלה לפעול בשטחן.
  
• במהלך עשר השנים הבאות יהיו עוד כמה התנגשויות צבאיות בהיקף נרחב בין ישראל לפלסטינים, אולי גם עם סוריה וחיזבאללה. אחרי עימותים אלה וכתוצאה מהם, יושגו הסדרים מדיניים חלקיים עם הפלסטינים ועם סוריה ולבנון, בגיבוי ובהשתתפות בינלאומית פעילה. אך עדיין לא הסכמי שלום מלאים.
  
• ממשלי שני הנשיאים הבאים של ארצות-הברית ימשיכו לתמוך בישראל מדינית וביטחונית וינסו לקדם הסכמי שלום, פחות או יותר במתכונת הנוכחית.

 

לנוכח כל אלה ימשיכו להערכתי ממשלות ישראל, גם בעשור הבא, לדבוק בתפישת הביטחון הבן-גוריונית, לאמור: להימנע ככל האפשר ממלחמה באמצעות הרתעה ותמרון מדיני; לקיים ולבנות כושר התרעה מודיעיני, שיאפשר לנו לסכל מלחמה ולהתכונן אליה מבעוד מועד; ואם תיכפה עלינו מלחמה - או שישראל תיזום אותה, כדי לסכל כוונה ברורה ומוחשית להשמידנו - ינצח בה צה"ל באמצעות הכרעה על אדמת האויב; ישראל תבנה את כוח המגן שלה תוך מיצוי יתרונה האיכותי, האנושי והטכנולוגי ובסיוע אמריקני; בתחום המדיני תפעל ישראל לקידום הסכמי השלום בשלבים, ובאופן שישמר את תמיכתה של וושינגטון ואת הלגיטימציה הבינלאומית לקיומה ולמאמצי ההתגוננות שלה. יישום עקרונות אלה, סביר להניח, יביא בתוך עשור להבשלת כמה תהליכים:

 

• בישראל תהיה פרושה מערכת רב-שכבתית ליירוט טילים בליסטיים, טילי שיוט, כלי טיס מאוישים ובלתי-מאוישים ורקטות מכל הסוגים והגדלים (במערכת זו יהיו גם מערכות מבוססות לייזר). העורף יהיה בתהליך אינטנסיבי של התמגנות והיערכות בפני מתקפה לא-קונבנציונלית. בתל-אביב, חיפה, באר-שבע ודימונה יימצאו בתהליך בנייה מקלטים ציבוריים גדולים (חלקם דו-שימושיים כמו מנהרות לרכבת תחתית, למשל). הציבור יתורגל בפינוי ובישיבה ממושכת במקלטים.
  
• לישראל תהיה זרוע אסטרטגית ארוכה, שתהיה מסוגלת לספק מענה התקפי לא רק לאיום גרעיני איראני, אלא גם לאיומים קונבנציונליים ולא-קונבנציונליים מצד מדינות נוספות באזור. לזרוע אסטרטגית זו, שתהיה בעלת שרידות גבוהה, יהיו ארבע יכולות: התרעה בטווחים ארוכים, שתסתמך על יכולות מודיעיניות עצמיות וגם על מערכת ההתרעה הגלובלית האמריקנית; יכולת יירוט והשמדת טילים ורקטות למיניהם על אדמת האויב או בשלבי השיגור הראשונים, באמצעות כלי טיס לא מאוישים; יכולת להנחית 'מכה מונעת' או 'מקדימה' על אדמת האויב בטווחים ארוכים; יכולת להנחית 'מכה שנייה' כואבת בטווחים ארוכים וקצרים, במקרה שישראל תותקף.
  
  יכולות הזרוע האסטרטגית, שעל עיקריהן פורסם בתקשורת הזרה, יזכו לתגבור איכותי משמעותי, כאשר ישראל תרכוש מארצות-הברית טייסת או שתיים של מטוסי קרב חמקניים (JSF) מדגם אף-35, וכאשר חיל-הים יקבל את שתי הצוללות החדשות הנבנות עבורו בגרמניה.
  
• צבא היבשה של צה"ל יישאר במתכונתו ובהיקפו הנוכחיים, פלוס אוגדה או שתיים. אך יתווספו לו אמצעי אש ובעיקר מיגון מתקדמים ביותר, שיעניקו לכוחות היבשתיים יכולות תמרון ושרידות בשדה לחימה רווי נ"ט שאין להם כיום. הדגש יהיה על לוחמת תנועה מהירה, שתקבל חיפוי וסיוע צמודים ורצופים באש, מודיעין ולוגיסטיקה מהאוויר. לאוגדות הלוחמות יהיו גם אמצעי אש כבדים ומדויקים משלהן וכן לוגיסטיקה עצמאית.
  
• לחיל הים יהיו חמש צוללות מדגם "דולפין" ואולי עוד פריגטת טילים אחת, שיהיו חלק מהזרוע האסטרטגית. לעומת זאת, הגנת החופים מפני חדירות טרור ומניעת הברחות אמצעי לחימה לעזה יתבססו יותר ויותר על כלי שיט לא-מאוישים, שיופעלו בכל גזרה מספינות-אם או מהחוף.
  
• המגמה הכללית בצה"ל תהיה להגביר עד למקסימום את השימוש בטכנולוגיות צבאית חדישות ופלטפורמות לא-מאוישות בכל הזרועות. בעוד עשר שנים יהיו כנראה חלק ניכר מהלוחמים - בים, באוויר וביבשה - מפעילי מערכות לא-מאוישות.

 

עוד מלחמה בצפון

גם בזירה הצפונית - והלוואי שאתבדה - תהיה כנראה עוד התלקחות מלחמתית אחת גדולה. אני מעז להניח שהתלקחות זו, אם תהיה, תסתיים בהכרעה ישראלית ברורה. משמע: אחרי כשבועיים של לחימה אווירית וקרקעית, ייפסקו שיגורי הטילים והרקטות מסוריה ומלבנון, או שיצטמצמו לכמה עשרות רקטות קצרות-טווח ביום. סוריה ולבנון יבקשו הפסקת אש ממועצת הביטחון. בישראל ייגרם הרס ניכר, אך כמות האבדות בקרב אזרחים תהיה קטנה. בסוריה ובלבנון, לעומת זאת, יהיו ממדי ההרס והאבדות בהיקף חסר תקדים בהיסטוריה של מלחמות המזרח התיכון. איראן תאיים ואולי אף תשלח כוח סמלי לסוריה, אבל לא תתערב בלחימה.

 

אחרי העימות וכתוצאה ממנו ייפתח משא-ומתן מדיני, שכתוצאה ממנו תסכים ישראל לסגת ל'קו התילים' ברמה ולפירוז השטח שעד המצוק היורד לכנרת. סוריה תסכים להחכרת שאר שטח הרמה לישראל ל-99 שנים, לסידורי ביטחון בפיקוח בינלאומי ולנורמליזציה בשלבים. בלבנון, חיזבאללה ימשיך להיות הכוח הדומיננטי - אבל כתוצאה מהמלחמה תיחלש התמיכה של איראן בארגון, והוא ייאלץ להתפשר ולהתחלק בשלטון עם שאר העדות. תאבונו לעימות עם ישראל ילך ויפחת.  

 

דור טוניס ייעלם מהמפה

סביר להניח שגם בעוד עשר שנים לא תקום עדיין מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה. המשא-ומתן יימשך ואולי יניב בקרוב 'הסכם מדף', אבל ספק אם זה ימומש. תהליך ההתבגרות וההבשלה הפוליטיים של העם הפלסטיני, שיאפשר לו ליטול אחריות על עצמו ולביטחון שכניו, יימשך - אך לא יגיע לכדי מסה קריטית. זה לא יתרחש כנראה עד שידעך גל האיסלאם הקיצוני. ספק גם אם תקום בישראל ממשלה בעלת עוצמה פוליטית, אשר תאפשר לה לפרק את ההתנחלויות והמאחזים מחוץ לגושי ההתיישבות הגדולים. לכן סביר להניח שנהיה עדים, במהלך עשר השנים הבאות, ליותר ממבצע נרחב אחד של צה"ל בעזה - ולעוד אינתיפאדה אחת או שתיים בגדה. התוצאה תהיה שעזה תתקבע כישות נפרדת. היא תנוהל במשותף על-ידי כוח רב-לאומי וקואליציה פלסטינית, שחמאס יהיה שותף בה.

 

סביב הרצועה תבנה ישראל חומה 'חכמה', שתמנע ירי ישיר וחפירת מנהרות. בחומה זו יהיו מעברי סחורות ואנשים מישראל ואליה, אבל עיקר האספקה והתנועה לרצועה וממנה - כולל סחורות, דלקים וחשמל - יבואו דרך מצרים. מעבר רפיח יהיה המעבר העיקרי. שדה-התעופה 'עיטם', שישראל בנתה בשעתו, יהיה שדה-התעופה של הרצועה. נמל ימי יהיה בתהליכי בנייה מצפון לעזה, וכך גם מפעל גדול להתפלת מי-ים.

 

בגדה, סביר להניח, יקום כוח פוליטי חדש על חורבות הפתח

 הישן והמסואב. אבו-מאזן ייעלם מהבמה וכמוהו אנשי דור טוניס. לתנועה הפוליטית החדשה תהיה הנהגה קולקטיבית, שתתבסס על מי שהיו בני השטחים - צעירי הפתח של ערפאת (עם או בלי ברגותי). לחבורה זו, שרוב אנשיה ישבו בבתי-כלא ישראליים, תהיה יכולת טובה יותר להידבר ולהתפשר עם ישראל. אחרי שתדעך האינתיפאדה השלישית, תפרק ישראל מספר מאחזים והתנחלויות מבודדים ותעביר שטחים נוספים לאחריות הרשות.

 

לאורך קווי התפר - עם השטחים הפלסטיניים, על גבול מצרים ובגבול הצפון - תהיה גדר או חומה חוסמת ומתריעה, שלאורכה יופעלו אמצעי לחימה טכנולוגיים מתקדמים אשר יחסכו לוחמים. בגדה ימשיכו השב"כ וצה"ל בפעילות סיכול במתכונת הקיימת, אך יעמדו לרשותם יותר אמצעים טכנולוגיים. השינוי העיקרי יהיה שבתוך שטחי הגדה לא יופעלו מחסומים ותתאפשר תנועה חופשית של פלסטינים. מעברי גבול מסודרים ומצוידים היטב - בין הגדה לישראל ובין הגדה לירדן - יאפשרו תנועה מבוקרת בטוחה ומהירה יחסית.

  

גרעין תמורת גרעינים

כאמור, להערכתי תהיה לאיראן בעוד עשר שנים יכולת גרעינית צבאית. היא לא תודה בקיומה, אך תרמוז עליה. ארצות-הברית וישראל לא יממשו את האופציה הצבאית. אבל הקהילה הבינלאומית תירתם להחרפת הסנקציות והמצור הכלכלי, מתוך הנחה שהאמרת מחירי המזון והאסונות האקולוגיים יגדילו את תלותו של משטר האיתוללות במדינות המפותחות ובעיקר ביצרנית המזון מספר אחת בעולם - ארצות-הברית.

 

ייתכן מאוד שבעוד עשר שנים, אולי אפילו פחות, נהיה עדים לפתיחתו של משא-ומתן בין טהרן למערב על-פי המודל הצפון קוריאני. האיתוללות יתמקחו עם המערב על עסקת "גרעין תמורת גרעינים" - גרעין אטומי תמורת גרעיני חיטה. בסופו של המשא-ומתן תסכים איראן לחשוף ולהתפרק מיכולותיה הגרעיניות הצבאיות, ולהעמידן תחת פיקוח תמורת הסרת הסנקציות ותמורת אספקה שוטפת של מצרכי מזון וסיוע אחר. אפשרות סבירה אחרת היא שבלחץ משבר המזון והבעיות הפנימיות, יתמוטט משטר האיתוללות. וליהודים הייתה אורה ושמחה - אינשאללה.