אמץ לך מחאה

איך יכול להיות שעד לפני עשור או שניים מאבקים התנהלו כאן ללא תקציבי ענק וחסויות? כיום אין כמעט סיכוי להרים מאבק חברתי עקבי ומתמשך ללא חסות

השבוע נודע כי איש העסקים נעם לניר, שמממן את מאבק ניצולי השואה להגדלת קצבאותיהם, דורש בחזרה את הכסף שהעביר להכנת סרט תיעודי על קצבאות הניצולים. לניר לא אשם. יש לו כסף, וסביר להניח שהוא אכן מאמין במאבק. בעלי הון שמאמצים מאבקים, לעיתים מתוך אמונה ולעיתים כדי לסלול את דרכם אל לב הפוליטיקה הישראלית, אינם מהווים בעיה. הבעיה טמונה בחברה הישראלית ובמבנה הפוליטי שלה, שאינו מאפשר עוד לנהל מאבקים צודקים בלא גב כלכלי.

 

אני מודה, גם אני חשבתי לפנות לאיש עסקים בבקשת תרומה. בשנה האחרונה אני שותפה לצוות פסיכולוגים, שמנהל מאבק עיקש נגד סגירת תחנות בריאות הנפש והעברת הבעלות על הטיפול הנפשי לקופות החולים. מתברר, שלא מספיק להסביר לעתונאים, לח"כים ולציבור שסגירת תחנות בריאות הנפש תפגע בכולנו, תחריג קבוצות גדולות של אוכלוסיה שאין להן אבחנה פסיכיאטרית מטיפול נפשי ותייקר את הטיפול הנפשי לחולי הנפש. היום צריך כסף כדי לנהל מאבק, צודק ככל שיהיה.

 

איך יכול להיות שעד לפני עשור או שניים מאבקים התנהלו כאן ללא תקציבי ענק וחסויות? בן גוריון שכר לוביסטים כדי לשכנע את חבריו בצורך להקים מדינה? מאבק השילומים מגרמניה לניצולי השואה, שקרע את ישראל בשנות ה-50 באופן הרבה יותר מכאיב מאשר המאבק הנוכחי על הגדלת הקצבאות – נעשה בחסות בעל הון?

 

הפיכת המחאה והמאבקים החברתיים לרק מעט יותר מאשר אוסף של מותגים בפוטנציה לא הייתה מתאפשרת ללא מדיניות ההפרטה של העשורים האחרונים. כאשר מתן החסות התחיל כממלא מקום של מוסדות ציבוריים, תאגידים ובעלי הון חדלו לראות במתן חסות פילנתרופיה והחלו להתייחס אליה אך ורק כאל כלי שיווקי. אבל ככל שגדל ערכה כמקדמת מכירות, הפכו התאגידים ובעלי הון תובעניים יותר בתביעותיהם לשליטה במאבקים. כך אפשר היה לראות בעצרת המחאה של ניצולי השואה שהתקיימה לפני מספר חודשים את לניר נואם מעל הבמה, אבל לא את ח"כ קולט אביטל, שמטפלת בבעיותיהם של ניצולי השואה במשך כל השנה ולא רק כאשר הנושא נמצא בכותרות. משמעות המיתוג המתקדם היא דחיקת המאבק החברתי אל הרקע והפיכת המותג לכוכב. 

 

ההשפעה המסוכנת ביותר של השינוי הזה היא, שאחרי "כוכב נולד" בחסות סלקום, מאבק איגוד מרכזי נפגעות תקיפה מינית נגד החלטת הפרקליטות בעניין קצב בחסות רשת האופנה "קום איל פו", מאהל המפונים בחסות גיאדמק ומצעד החיים בחסות לניר - כל דבר, מאירוע קטן עד עצרת המונים, נחשב כזקוק לחסות על מנת להתרומם. אין כמעט סיכוי להרים היום מאבק חברתי עקבי ומתמשך ללא חסות. 

 

נעמי קליין כותבת בספרה "no logo": "הסימפטום מספר אחת למערך נפשי של קבלת חסות: כולנו משתכנעים לא שהתאגידים תופסים טרמפ על הפעילויות התרבותיות והקהילתיות שלנו, אלא שהיצירתיות והקהילה לא יוכלו להתקיים בלי נדיבותם".

 

מאבקים חברתיים אינם צריכים להיבנות על אמונה בטוהר כוונותיהם של התורמים להם, אלא על צדקת מטרתו של המאבק עצמו.  

 

שרון שחף, יועצת אסטרטגית ושותפה, בין השאר, למאבק נגד הרפורמה בבריאות הנפש