מבחינה אנטומית אין כל הבדל בין שרירי החזה של גברים ושל נשים, אלא שאצל נשים יש רקמת שד העוטפת ומכסה את שרירי החזה שנחבאים מתחתיה.
למרות זאת, ועל-אף שתרגילי חזה לא יכולים "להעמיד את הציצי" (פשוט כיוון שהשדיים מורכבים מרקמת שומן ולא מרקמת שריר) - לעבודה על שרירי החזה חשיבות גבוהה גם לגברים וגם נשים, עקב מקומם המרכזי בתנועות השונות.
קצת אנטומיה. מה שאנו קוראים "שרירי החזה" הוא בעצם שריר אחד, הנקרא בלועזית Pectoralis Major, וכמו כל דבר בצה"ל הוא מתחלק לשלושה חלקים, או שלושה כיווני סיבים: Upper Pectoralis Major, Middle Pectoralis Major ו-Lower Pectoralis Major. התנועה האנטומית העיקרית של השריר היא קירוב אופקי במפרק הכתף, כלומר: קירוב הזרועות זו לזו.
תרגילי החזה מתחלקים לשניים: בקבוצה האחת נכללים תרגילי פרפר/פלייס, שבהם מבוצעת תנועה חד-מפרקית במפרק הכתף (כלומר: קירוב אופקי של הזרועות) ותרגילים שבהם לא מבוצעת תנועה במרפק.
בקבוצה השנייה נכללים תרגילי לחיצה, שבהם מעבר לקירוב האופקי בכתף מבוצעת גם פשיטת מרפק. זו גם אגב הסיבה שבלחיצה ניתן לעבוד מול מוט ואילו בתרגילי פרפר זה בלתי אפשרי.
בתרגילי הלחיצה, בגלל העבודה הרב-מפרקית, העובדה שיותר שרירים מעורבים בתנועה והמנוף הקצר יותר (המרפק כפוף), ניתן לפתח כוח רב יותר מאשר בתרגילי הפרפר. לכן מרימים הרבה יותר משקל בלחיצה.
בשל כיווני הסיבים השונים של שריר החזה, ישנה חשיבות בביצוע קבוצות התרגילים השונים במנחי גוף שונים ובשיפועים שונים.
עוד נקודה ששווה לציין: יש חשיבות לעקרון הבידוד באימון כוח, כלומר: עבודה ספציפית על סיבי השריר הפועלים בתרגיל. למה? כדי להגביר את יעילות האימון חשוב לעבוד ספציפית על השריר או קבוצת השרירים המעורבת בתרגיל ולהימנע ככל האפשר מתנופות ו"פיצוי" תנועה באמצעות שרירים אחרים. ככה כל תשומת הלב והיכולת מופנים לשריר אחד או לחלק ממנו, והעבודה אינטנסיבית וממוקדת. השיפור בעבודת השריר יהיה בהתאם.