לכל העמים השווים יש בהיסטוריה הפרטית שלהם סיפור הירואי על מהפכות. הידועה ביותר היא כמובן המהפכה הצרפתית, אבל לא צריך בגט בשביל להבעיר אש, וגם לנו, עם מדינה בת שישים, יש את מהפכה שלנו, וגם היא מלווה בעשן - מדובר כמובן בהפיכת הפרגית שעל המנגל.
כיאה למהפכות מדובר בתנועה עממית, אך מאוד נפוצה. למעשה, התפשטותו של טקס "על האש" בקרב בני ישראל הפכה את המנגל למדורת השבט החדשה. המנגל הוא מרכיב משמעותי בעולם האסוציאציות ובלוח החגים היהודי - אין ילד ישראלי שתגידו לו "על האש" והוא לא יחשוב על נקניקיות, שיפוד או יום העצמאות.
האמת היא שגם אם תגידו לו פסח, סוכות או ל"ג בעומר, הוא יחשוב על נקניקיות או שיפוד. ילדים מתבגרים שעולמם מפותח יותר יחשבו גם על קבב, וילדים שעברו גיל בר מצווה (שם הוגשו שיפודים) חושבים גם על סטייק. אבל, למרות שהוא מהווה פולחן מרכזי בתרבות הישראלית, יש בינינו אנשים שמעולם לא עשו מנגל בעצמם.
וכשאני אומרת אנשים אני מתכוונת אלי (ולעוד חמישה שעלו לארץ אתמול מנורבגיה). שלא תהיה טעות. בחצר ביתי עומד לו מתקן מנגל נאה עם גלגלים ומשטח לכלי עזר. אבל כשהיה צריך להדליק את המשואה איכשהו אני תמיד חתכתי סלט. אבל בגיל שישים (לא שלי, של המדינה. אני עדיין פרגית צעירה), הבנתי שבשביל להיות ציוני לא מספיק לתלות דגל על המכונית צריך גם לשרוף משהו. ומאחר ואת המועדון שרפנו ובשבוע שעבר. השבוע נעשה על האש.
אתם לא מאמינים כמה שזה פשוט. תנסו בבית.
הקליקו כאן כדי לגלות מה מחכה לכם בגיליון השבוע של "לאשה"