התגרשתי מבעלי, ואז המאהב שלי זרק אותי

למרות היותי נשואה פלוס תינוקת, התחדש הקשר עם האהוב לשעבר. בהתחלה רק בהודעות, לא הסכמתי להיפגש, אבל איך אפשר לסרב ל"אהבה הכי גדולה בעולם". סיפור מהחיים

אני הייתי בת 19 חיילת והוא בן 36, רווק פלוס חברה צמודה של שש שנים. זה התחיל בשיחה שהוא ניהל עם אחותי במטרה להתחיל איתה, והמשיך בזה שאני עניתי לטלפון שלה ועבדתי עליו שזו היא. מאותה השיחה צמחה לה "אהבה". לאחר חודשיים הפכנו לזוג בסתר, אף אחד לא ידע פרט לחברותיי (הצמודה שלו היתה שכנה שלי).

 

הסקס איתו היה מדהים. השיחות, הטלפונים, ההערצה שלו כלפיי ולהפך. הכל היה ורוד. אני, בשיא תמימותי ואהבתי אליו, העדפתי לשכוח את עניין הצמודה.

 

לאחר שלוש שנים רבנו וניתקנו כל קשר. כעבור חודשיים הכרתי את בעלי, לאחר שנה וחודשיים התחתנתי. ההוא שמע על כך וניסה ליצור איתי קשר, אבל אני דחיתי את זה על הסף. נכנסתי להריון.

 

חודשיים לאחר הלידה, כשביקרתי בעיר הולדתי, ראיתי אותו שוב. הלב דפק ונפל לי לרצפה, לא נשארו לי מילים. ואני, עם תינוקת שרק נולדה, אזרתי אומץ ושלחתי לו הודעה.

 

ההודעה ההיא עלתה לי ביוקר. מאותו הרגע, למרות היותי נשואה פלוס תינוקת, התחדש הקשר. בהתחלה זה היה רק בהודעות, לא הסכמתי להיפגש, כי ידעתי מה יהיו ההשלכות. אבל איך אפשר לסרב ל"אהבה הכי גדולה בעולם" (כן, יותר מבעלי...).

 

כל כך התגעגעתי לריח שלו, למגע, ובעיקר - לסקס

אז נפגשנו. בפעם הראשונה, השנייה והשלישית לא קרה כלום. פשוט לא הסכמתי. אבל כל כך רציתי, כל כך התגעגעתי לריח שלו, למגע, ובעיקר - לסקס.

 

היחסים עם בעלי ממילא התחילו ברגל שמאל, כך שהמצב בבית לא היה משהו ששווה לשמור עליו. ואז זה קרה: רבתי עם בעלי, באתי להורים שלי, ונפגשתי איתו, עם האהוב לשעבר.

 

הסקס היה מדהים. אוי, כמה שנהניתי. הביצועים, הדיבורים, הכוח שהיה שם. כל כך רציתי להיות איתו ושכל העולם ידע, אבל הוא עדיין היה עם הצמודה.

 

כך נסחבתי במשך שלוש שנות נישואים, עם מאהב מדהים, ולא נתפסנו. היו כמה פעמים של כמעט, אחרי שרבתי עם המאהב, והוא היה מתקשר אליי בשעות מטורפות כדי לפתור את זה, אבל איכשהו זה עבר בשלום. הצמודה שלו חשדה, עלתה על המספר שלי, ובגללה נאלצתי להחליף אותו כמה פעמים. היו עוד כמה פעמים של שקרים בטלפון, שאני "רחל מביטוח לאומי", אבל העיקר שכולם האמינו שהכל בסדר.

 

המילים של המאהב, האכפתיות שלו, נתנו לי להבין שהוא רוצה אותי. אז אחרי תקופה של מריבות עם בעלי, שכמעט הגיעו לאלימות, החלטתי להתגרש. אז נכון, לקח לי המון זמן ואומץ כדי להתגרש, אבל בסוף עשיתי את זה וחזרתי להורים. שוב גרתי קרוב למאהב.

 

לא הצלחתי להשכיח אותה ממנו

עד הגירושים עשיתי איתו חיים, דיברנו על הכל, על החיים, על ילדים, איך נספר לכולם, ואיזה בלגן יהיה. פחדתי מכל זה, אז העדפתי להישאר בינתיים "המאהבת" שלו. היו הרי ימים שהצמודה היתה אצלו, ראיתי אותה יוצאת מהשכונה לכיוון שלו. זה הרג אותי שהיא איתו, ואני בבית, רק מסתכלת ומקנאה בה מאוד. היא לא העריכה אותו, היתה צועקת ורבה איתו ברחוב, בקניון, בסופר, בכל מקום. מקללת אותו ואת אביו המנוח. הוא לא היה מאושר, לא הצלחתי להשכיח אותה ממנו, למרות כל הסקס, השיחות והרצון לחיות יחד.

 

לא הצלחתי - אבל הדחקתי את זה. לא יכולתי להאמין שאחרי כל מה שיש בינינו, הוא עדיין ירצה להיות איתה. הוא טען שאחרי המריבות היא פשוט מופיעה. אני בתור השכנה שלה ידעתי בדיוק ההפך, אבל העדפתי לא לראות.

 

הגיע יום הגט, היום המאושר בחיי. הסקס בערב עם המאהב היה הטוב ביותר שהיה לי איתו, הוא חגג איתי את החופש שלי, של שנינו.

 

ואז, למחרת בבוקר, הבחור, שהיה כמו שעון שוויצרי, פתאום נעלם לגמרי. לא מתקשר, התפוגג לו. אני מתקשרת והוא לא עונה, אני מסמסת - ואין תגובה.

 

ביום-יומיים הראשונים חשבתי שקרה לו משהו ואין לו אפשרות ליצור איתי קשר. המשפחה שלו אמנם גרה איתי בשכונה, אבל לא יכולתי לברר מה קורה איתו.

 

ואז ראיתי אותו. איתה, עם הצמודה.

 

הלב נפל, לא ידעתי איך לעכל את זה. לא יודעת מה ציפיתי. כאילו לא ידעתי ששבע שנים היא איתו והוא איתה. כאילו לא ידעתי שהיא הצמודה, ואני רק הנספחת.

 

רק אחרי חודש הוא טרח להתקשר ולספר כמה הוא מבולבל וכמה הצמודה משגעת אותו. אחרי מסע שכנועים סלחתי. כרגיל, הסקס היה מעולה.

 

עברו מאז חודשיים. זה צובט לי את הלב (או את מה שנשאר לי) לראות אותו איתה, והוא מביט בי בלי לומר מילה.

 

עד שנודע שהוא מתחתן איתה.

 

למזלי, אין לי חרטות. לא על הגירושים, כי הנישואים שלי ממילא לא היו טובים, לא על הזמן שנתתי לו מעצמי. אני עדיין חושבת עליו, איך הוא ייראה בתור חתן. והכלה, אוי הכלה, לראות אותה ולדעת שהוא רצה אותי להיות אמא לילדים שלו.

 

אני רק יודעת שהגלגל מסתובב, ובעוד חצי שנה, כשהוא יאמר לה "כן", הוא יבין מה הוא עשה, איך הוא פגע.

 

ללכת לחתונה? אני אמנם אהיה מוזמנת, דווקא מצד הצמודה, אבל הלב שלי לא יעמוד בזה.

 

• רוצים לקרוא עוד על בגידות? הקליקו כאן