"לא להחמיץ את ההזדמנות להציץ אל תוך חייך"

עבור מתי רביבי, המושג "בטיחות" היה קשור לצבא, בו התקדם עד לדרגת אל"מ. דום הלב בו לקה היה סימן להרחיב את גבולות המושג לכל דבר הקשור בהצלת חיים, כפי שמבטאת הסדנה "יד ראשונה" שיזם. "אירוע כזה הוא הזדמנות לשינוי. אני רוצה להקנות לאנשים את היכולת והכלים להושיט יד"

"פתאום הרגשתי כאילו מישהו לוחץ על סטרטר. יכול להיות שזה היה מכות החשמל שנתנו לי אבל בשלב הזה הייתי בלי הכרה או בהכרה מעורפלת. אחר-כך הרגשתי כאילו אני נחלץ מספירלה ויוצא מצלילה". כך, בהתרגשות גדולה, מתאר מתי רביבי, בן 56 מיבנה, את הרגעים הראשונים בהם שב להכרה לאחר דום הלב בו לקה בסלון ביתו. "פקחתי עיניים וברגע הראשון לא הצלחתי להבין מה קרה. שאלתי את עצמי אם הלכתי לישון, מה קרה לי ומי כל האנשים האלה מסביבי? פליאה טוטאלית. התחושה הזאת מלווה אותי כל הזמן".

 

באותו לילה לפני שש שנים, שבועות ספורים לפני שציין רביבי יום הולדת 50, חגגו הוא ואשתו רוחל'ה ז"ל במסיבת יום הולדת של אחת מחברותיהם על חוף הים בפלמחים. האלכוהול זרם, הבשרים ניצלו על האש, רביבי אכל עד שהרגיש "מפוצץ", כהגדרתו. "למדתי, בדיעבד, שאחד הדברים המסוכנים לאדם, בעיקר מעל גיל 45, זה האבסה", הוא אומר בחיוך עצוב, מחפש הסבר שגם הרופאים לא מוצאים, לדום הלב שפקד אותו באותו הלילה.

מתי רביבי. "העיניים התהפכו, ובאותו הרגע מתתי" (צילום: יוסי בוסקילה)

 

אל"מ במיל' רביבי, האיש שעמד בראש מחלקת הבטיחות הכללית ושימש כיועץ הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, לא נתן לעובדות לבלבל אותו גם כשחש ברע. "כמו כל גבר ממוצע ניסיתי לדחות את המחשבה שאולי זה התקף לב או משהו. נזכרתי שפעם סיפרו לי שאם יש תעוקת חזה כדאי לעשות מקלחת קרה, ובאמת זה עזר".

 

כשסיים להתקלח ירד אל הסלון שבקומת הקרקע וגילה שאשתו חושבת אחרת לגמרי. "אשתי הצילה אותי", הוא פוסק. "במחויבות הגדולה שלה כלפיי היא הבינה היטב מה קורה והזמינה ניידת טיפול נמרץ ללא ידיעתי". צוות נט"ן, שחיכה לצד אשתו בסלון, ודאי הופתע למצוא את הבעל כועס על אשתו על עצם הזמנתם וגוער בהם שעה שאל הבית מוכנסת מכונת החייאה. כשהתרצה לבסוף נבדק. "הרופא התחיל לבדוק אותי וראה שהא.ק.ג שלי בסדר. אני זוכר אותו פונה לאשתי ואומר לה זאת. מיד אחר-כך אני כבר לא זוכר כלום. אמרו לי שהעיניים שלי התהפכו ובאותו רגע מתתי בעצם", מספר רביבי.

 

"הרגשתי מחויב להציל חיים"

בבית החולים ניסה רביבי להבין מה קרה לו וכיצד להמשיך בחייו. "פתאום אמירות לגבי החיים התלויים על חוט השערה קיבלו משמעות אחרת". רביבי הפסיק לעשן, השיל למעלה מ–20 ק"ג ממשקל גופו, שינה את אורחות האכילה שלו והוסיף עוד שינוי אחד גדול. "המיקוד המקצועי שלי השתנה. לקחתי את המהות שנקראת בטיחות ומתחתי אותה מההגדרה הקלאסית המצומצמת והרגילה להגדרה רחבה, לפיה כל דבר שקשור בהצלת חיים הוא בטיחות".

 

ההגדרה החדשה שינתה את פני החברה שבבעלותו, "מתי – בטיחות מתקדמת", והמיקוד הטכני בעיקרו הפך למיקוד מעשי: פרמדיקים נשכרו כעובדי החברה, שירותי רפואת חירום החלו להינתן למפעלים והחלה עבודת פיתוח תוכניות שקושרות בין בטיחות לרפואת חירום. "הרגשתי מחויב למצוא דרכים להעצים את היכולת שלנו להציל אחד את השני. אני רוצה להקנות לאנשים את היכולת להושיט יד, ואת הכלים לעשות זאת", אומר רביבי.

 

גולת הכותרת של השינוי הוא פרויקט "יד ראשונה": סדנה ללימוד החייאה ודרכי התמודדות עם מצבי חירום בבית ובסביבה. "בנינו תוכנית הדרכה שהופכת את הנושא לנגיש, ברור וקל לזכירה". לשם המחשה, מתאר רביבי תרחיש אופייני לאירוע הדורש התערבות לשם הצלה, וקובע כי הוא מורכב משלושה שלבים. השלב הראשון הוא מה שקרה לאדם, ואליו יכולים להגיב האנשים שסביבו, הם "היד הראשונה"; השלב השני הוא הגעת צוות מד"א - היד השנייה; השלב השלישי הוא ההגעה לחדר המיון, "היד השלישית".

 

"היד הראשונה יכולה לתת הרבה יותר תועלת ולהציל הרבה יותר חיים ממה שאנחנו בכלל מעלים על דעתנו. זאת הזירה שבה מתנהל התהליך העיקרי עד שמד"א מגיע אחרי 8-10 דקות ומוצא את הזירה במצב נתון, לעתים קשה למדי".

 

את הסדנא - מפגש הנמשך 3.5 שעות - מעבירים פרמדיק המופקד על הצד המקצועי ושחקנית המפעילה את המשתתפים. ואכן, המשתתפים בסדנה משתוללים, קופצים, צוחקים ומתחרים ביניהם בתחרויות נושאות פרסים. אמצעי הדרכה נוסף הוא סרטון אנימציה שגיבוריו הם בני משפחת פאנץ'. אבא פאנץ' הוא המסתבך הסדרתי שלמזלו התחתן עם האישה הנכונה. באחת הסצנות נחנק מר פאנץ' מדובדבן וצבעו מתחלף לכחול. לאחר שלוחצים לו על הבטן הוא מקיא נוזל ירוק וחוזר לצבעו המקורי. "זה מצחיק, אבל גם נצרב בזיכרון. במקום להסביר ביובש כיצד לבצע את תרגיל היימליך, הצופה זוכר את ההקאה של מר פאנץ', ואת פעולת הלחיצה שהצילה אותו מחנק". 

משפחת פאנץ'

 

בשנים האחרונות איבד רביבי את אשתו רוחל'ה שנפטרה ממחלת הסרטן. וכשהוא מביט אחורה אל הלילה ששינה את חייו אין בליבו ספק: "אם אתה לא קולט שאירוע כזה הוא הזדמנות לא קרויה להתבונן לתוך חייך ולעשות שינוי, וכשיצאת ממנו אתה ממשיך בחייך כרגיל, החמצת את ההזדמנות שניתנה לך ולא הבנת את המסר".