סערה בצרפת: מדריך לנשים של פריז

פריז אמנם ידועה בנשים היפות שבה, אבל בחור צרפתי בשם פייר-לואי קולן לקח את זה צעד אחד קדימה והוציא מדריך שממפה את הטיפוסים הנשיים לפי רובעים ואיזורים. אז איפה מוצאים נערות בחוטיני ובאיזה בית קפה אפשר להציץ לנשים מתחת לחצאית?

למרות שהוא בא מקריירה בעולם הפוליטיקה, ספרו החדש של פייר-לואי קולן רחוק מלהיות פוליטיקלי קורקט. הצרפתי הנאה בן ה-34 שהיה כותב הנאומים של שר החוץ הצרפתי ברנאר קושנר ואך השתתף בכתיבת ספרו האחרון של השר, פרסם בחודש שעבר מדריך מעורר סערה ששמו "Guide des jolies femmes de Paris" - ובעברית: "המדריך לנשים היפות של פריז".

 

"כמו שלכל מחוז יש את הגסטרונומיה שלו, כך לכל רובע בפריז יש את ההתמחות שלו בנשים", כותב קולן בספרו. "אתה לא תמצא במנילמונטאן את הרגליים הנפלאות שתראה במדליין. אבל כן תמצא שם מחשופים חסרי בושה מושלמים ושדיים קורנים שלעתים קרובות לא ייארזו בחזייה".

  

בראיון לסוכנות הידיעות איי אף פי טען קולן כי אנשים באים לפריז - העיר המתויירת ביותר בעולם - כדי לראות את הנשים היפות שלה באותה המידה שהם באים כדי להעריץ את המונה ליזה ואת מגדל אייפל.

פייר-לואי קולן באחד מבתי הקפה המומלצים (צילום: AFP)

 

איפה אפשר להציץ מתחת לחצאית

קולן סיפר כי חיפש בעצמו מדריכים בנושא הפלאים האנושיים של פריז, ומשום שלא מצא - החליט לכתוב אחד בעצמו. התוצאה היא ספר בן 190 עמודים בשפה הצרפתית שדומה יותר למאמר ספרותי מאשר למדריך תיירים גדוש עובדות.

 

קולן סוקר רובע אחר רובע ובכל אחד מהם מפרט את האתרים הטובים ביותר - בארים, סופרמרקטים, פארקים, מוזיאונים, תחנות מטרו - כמו גם את הזמנים הטובים ביותר של היום שיאפשרו למבין דבר להתבונן במגוון הטיפוסים של "האישה הפריזאית".

 

"צעירות טרנדיות", למשל, המאופיינות ב"שליטה מוחלטת של תחתוני החוטיני ובהיעלמותה הכמעט מוחלטת של החזייה", אפשר לראות במדרחוב מונגורגויי (Montorgueil). מקום זה, על בתי הקפה וחנויות האוכל שבו. מכונה על ידי הסופר כ"מוקד הקרינות האירוטיות של העיר".

 

בוטיקים יוקרתיים ומרפסות של בתי קפה אלגנטיים הם מקום משכנן של הבורגניות שופעות הזמן הפנוי, המכונות בספר "האמא של כל הפנטזיות מראשית הספרות". לעומת זאת, נשים המשתייכות לקטגוריית "הבשלוּת החצופה" - אותן נשים בנות ארבעים עד שישים שהמראה שלהן הוא "עדות לקיומם של חיי מין סוערים שמסרבים להניח את הנשק" - הכי טוב למצוא בחנויות לנז'רי.

 

"הכל בטעם טוב"

קולן רואה את עבודתו כ"משימה חשובה" שבאה לבלום את הרוח של המוסרניות האמריקנית, אבל יש קטעים בספר שבהחלט ירימו כמה גבות. כך למשל מביא קולן צער על כך שאסור כבר לשוטט מחוץ לבתי ספר תיכוניים, וזאת משום ש"חקיקה עדכנית וסוג מסוים של פסיכוזה קולקטיבית יצרו אקלים של חשד שהופך כל מעריץ של נערות לאנס ילדים".

 

קולן גם נותן טיפים לקוראיו - כמו למשל איך אפשר לקבל תצפית מנצחת מתחת לחצאותיהן של נשים כשהן מטפסות במעלה מדרגות לולייניות, וממליץ במיוחד על המדרגות של בית הקפה לואי-פיליפ שברובע הרביעי.

 

אבל הכל בגבולות הטעם הטוב, מתעקש קולן, ודוחה את האמירה לפיה שם מתאים יותר לספרו הוא "מדריך המציצן לנשים היפות של פריז". עם זאת, הוא מודה שחברתו היתה מודאגת בתחילה מהרעיון לספר, אך מאוחר יותר החלה לחבב אותו.

 

המחבר ביקש להדגיש גם כי לא כלל בספר שום הצעות על איך להתחיל עם נשים וגם לא סיפק כתובות של האתרים הלא מוסריים הרבים שיש בפריז. "להתבונן זה לא לפגוש", הוא כותב בהקדמה לספר, "בזה באה לידי ביטוי המקוריות העמוקה של המתבונן בזמנים הצרכניים של ימינו: המטרה שלו היא לא לרכוש בעלוּת. הוא דומה לאוהבי האמנות הנדירים שמבקרים במוזיאונים מבלי שהם חשים צורך לצאת מהם עמוסים בספרים ובגלויות".

  

במהלך הראיון, התעקש קולן שספרו הוא חגיגה של חופש לנשים: "אני מתנגד לכל אלה שרוצים להגביל נשים - הכומר, האיש שמטריד נשים, הצנזור". הוא מתנגד לתקינות הפוליטית האנגלו-סקסית ומכריז באומץ כי החופש להתבונן ביופייה של האישה הוא חלק מרכזי בתרבות הצרפתית.  

 

"במאה המסובכת הזאת, בעוד שמאמריקה מגיעים ההדים של סדר מוסרי נוסף, האחריות של המתבונן היא עצומה: בנימוס ובכבוד שהוא רוחש לנשים תלוי חלק מההישרדות של התרבות שלנו של חופש, של עדינות ושל נועם", הוא כותב, ומסכם: "מי ייתן ומדריך זה יתרום להצלחה של משימה הרת גורל זו".