ליבי שולחת גלויה מלונדון, קנדה

ליבי מנטין היא שליחה של הסוכנות היהודית בלונדון שבקנדה ומרגישה 100% ישראלית בלב ובנשמה. היא מתגעגעת לחום ולאהבה תוצרת ישראל וגם למזג האוויר, כי לא קל לחיות במינוס עשרים מעלות. ומה עושים בקור הזה? יש לה המלצות עבורכם

ynet פורסם: 20.05.08, 08:10

מי אני? ליבי מנטין, בת 25, הרצליאנית, שליחה של הסוכנות היהודית.

 

איפה אני גרה? אני גרה בעיר לונדון שבמחוז אונטריו בקנדה. כל מקומי שישאלו אותו "מאיפה אתה?" יענה "לונדון אונטריו", כדי להבחין את עצמו מלונדון אנגליה. זה מה שקורה כשיש יותר מלונדון אחת, שגם בה יש רחוב אוקספורד ונהר התמזה.

 

מה אני עושה בחו"ל? שליחת הילל של הסוכנות היהודית, עובדת כאן עם סטודנטים יהודיים במטרה לחזק את הקשר בינם לבין העם היהודי וישראל.

 

מתי ואיך הגעתי לכאן? הגעתי בסוף אוגוסט 2007.

נעים להכיר, ליבי מנטין (צילומים: ליבי מנטין)

 

מה גורם לי להרגיש ישראלית? אני מרגישה 100% ישראלית בלב ובנשמה (הרבה מעבר לחומוס ושקשוקה...) לכן בחרתי להיות שליחה של הסוכנות היהודית. במסגרת תפקידי, אני מעבירה לסטודנטים את הצדדים הנפלאים של ישראל, בכל אופן אפשרי - מפגשים אישיים, אירועים, שיעורי בישול ועברית, הרצאות, סרטים וכיו"ב.

 

סיטואציה מצחיקה שקרתה לי כישראלית בחו"ל: בערב פסח הייתי בחווה אורגנית במקום נידח במרכז אמריקה. בעל המקום, יהודי שגר תקופה מסויימת בישראל שוחח עימי. כשסיפרתי לו שאני מישראל הוא אמר לי שיש משפחה יהודית מארה"ב בחווה שרוצה לחגוג את ליל הסדר אבל אבדו להם ההגדות בטיסה, והציע שאנסה לעזור להם. לקחתי את המחשב הנייד של בעל המקום, מצאתי ברשת הגדה סרוקה בעברית, וכך הקראתי להם את ההגדה, תירגמתי כל חלק לעברית וחגגנו את פסח. זו היתה חוויה מרגשת במיוחד עבור כולנו.

 

למה אני הכי מתגעגעת? לאווירת יום שישי בארץ, לחברים ולמשפחה, לאוכל של אמא, לים בארץ, לחום ולאהבה "מייד אין איזראל", למזג אוויר - כי לא קל לחיות במינוס עשרים מעלות כשמגיעים מארץ כמו שלנו.

נוף אופייני מלונדון, קנדה - "עיר היער"

 

מה הייתי לוקחת איתי מכאן ומביאה לישראל? מיחזור - המודעות לאיכות הסביבה בקנדה היא גאווה מקומית. יש חובת מיחזור, הגבלה על כמות הזבל שכל בית רשאי לזרוק, כשהיתר חייב להיזרק לפחי המיחזור. המודעות בארץ קיימת, אך מבחינת יישום לא יזיק לנו "פוש". דבר נוסף - ההתנהגות בכבישים - חריג לשמוע כאן צופר מכונית, אפילו בחורף כשתנאי הנסיעה קשים במיוחד ומאלצים נסיעה איטית וזהירה. ואחרונים חביבים - הסנאים (ח-מ-ו-ד-י-ם), כיף לראות אותם מקפצים במהירות וחביבות בגינות.

 

חמש המלצות על העיר שלי

1. רוגע: נהר התמזה עובר גם בלונדון שלי, הוא מוקף עצים ודשא. באביב, כשהכל פורח והסנאים מקפצים בכל האזור, תענוג אמיתי לשבת עם ספר וליהנות מהאווירה.

 

2. יצירתיות: בלונדון מנצלים את הקור הכבד של החורף באופן יצירתי בפסטיבל פיסול בקרח. כל בעל כשרון בפיסול מוזמן להגיע ולהפגין את כשרונו. אז בעוד בפלורידה מפסלים בחול על שפת הים, כאן צריך להגיע להצטייד בהרבה שכבות של בגדים ובכפפות טובות.  

אמנות צוננת. פסטיבל פיסול בקרח

 

3. צבעים: לונדון מכונה "עיר היער", וכשמה כן היא. מכיוון ומזג האוויר משתנה מאוד בין עונה אחת לאחרת העיר משנה את פניה לחלוטין בכל כמה חודשים. בחורף - הכל לבן וצחו, באביב שלל צבעי פריחה, הקיץ שמשי ובסתיו - שלל צבעים של העלים על העצים. כל אחד יכול לבחור.

 

4. עונה: החורף בלונדון הוא חוויה מיוחדת. העיר ממוקמת בצפון אמריקה באזור המכונה "snowbelt", שפירושו שלג בכמויות מסחריות. הטמפרטורות מגיעות לכמינוס עשרים בקלות, ובימים שנושבת רוח, התחושה היא כמו מינוס ארבעים. כבישים נחסמים, פילוס שלג מהמדרכות, חילוץ הרכב משלג כל אלה הם רק חלק מהאתגר.  

בכל עונה העיר משנה את פניה 

 

5. טבע: לונדון ממוקמת ליד "אגם אירי", מקום קסום לצפייה בשקיעות ביום בו שמשי עם שמיים נקיים. אמנם אין הרבה ימים כאלה, אך אלו שקיימים - מקסימים.