"אם תרצו, אין זו אגדה"

בכל ביקור שלי בתל-אביב או בירושלים, מתעורר בי מחדש הכבוד לישראל. על נכונותם של אזרחי ואזרחיות ישראל להושיט לנו יד ולבנות יחד אתנו את הגשרים, אנו אסירי תודה

ישראל בת 60 - מאורע מיוחד עבור שר-חוץ גרמני. בשמונה במאי 1945, לאחר הניצחון על גרמניה הנאצית, נשם העולם לרווחה ודוד בן-גוריון כתב ביומנו: "יום הניצחון – עצוב, מאוד עצוב". כאז כן היום, הדעת אינה תופסת את רצח המיליונים ואת הפשעים שחוללו הגרמנים בעם היהודי.

 

שבר הציוויליזציה שגרמה השואה, לעולם יטביע את חותמו על היחסים בין גרמנים ויהודים, ובין גרמנים וישראלים. ולמרות זאת, היום רואה בנו ישראל ידידה ובת ברית. התפתחות, שללא כל הגזמה, ניתן לכנותה - מתנה ייחודית. הדרכונים הראשונים, שהנפיקה מדינת ישראל נשאו את החותמת: "תקף לכל המדינות, להוציא את גרמניה". בינתיים, מלאו 43 שנות לכינון יחסים דיפלומטיים בין הרפובליקה הפדראלית של גרמניה לבין מדינת ישראל, ועל נכונותם של אזרחי ואזרחיות ישראל להושיט לנו יד ולבנות יחד אתנו את הגשרים, אנו אסירי תודה. עד היום אנו – הגרמנים – אסירי תודה שאזרחי ישראל היו מוכנים להושיט לנו יד ולבנות יחדיו גשרים.

 

לפני שבועות אחדים נפתח פרק חדש במערכת היחסים בינינו. ההתייעצויות בין ממשלות גרמניה וישראל היוו עבור ישראל התנסות ראשונה מסוגה במסגרת הדיונים עם מדינה זרה כלשהי. בכוונה ברורה פתחנו מפגש זה בביקור ב"יד ושם". באוהל יזכור, יחד עם עמיתינו הישראלים, העלינו את זכר קורבנות השואה. היה זה אחד הרגעים המרגשים ביותר בחיי הפוליטיים.

 

אחד הלקחים שעלינו ללמוד מנוראות העבר הוא שאיש בעולם אינו רשאי להטיל ספק בזכות קיומה של מדינת ישראל. ואם מישהו יעיז לעשות זאת, אנחנו נתייצב בנחישות מנגד. ארצי מודעת לאחריות, שהיא נושאת כלפי מדינת ישראל. ההכרה בכך הינה אחת מאבני היסוד, עליה נבנתה לאחר מלחמת העולם השנייה "גרמניה האחרת" – כך כינה אותה דוד בן-גוריון – ועליה היא מושתתת עד היום.

 

על יסוד זה אנחנו נלחמים בנחישות בגילויי אנטישמיות, גזענות ושנאת זרים, בגרמניה ומחוצה לה. ב-11 במרץ השנה נפתחה בברלין המזכירות הקבועה של "כוח המשימה הבינלאומי להוראה, זיכרון וחקר השואה". 25 המדינות החברות בכוח המשימה, ובכללן ישראל, בחרו בברלין כמקום המושב הקבוע של מוסד זה. היה זה מפגן של אימון, המהווה עבורנו מחויבות.

 

במשך עשרות השנים צמחה רשת הדוקה מאוד של קשרים אישיים בין גרמנים וישראלים. ולדוגמה ישמשו המספר ההולך ורב של ערים תאומות וגם 5000 הצעירים משתי המדינות, שמדי שנה משתתפים בתוכניות חילופי נוער. זה לא כבר, הכרזנו על "שנת המדע והטכנולוגיה הגרמנית – ישראלית". בשנת ה-60 לישראל נחנוך שני מרכזים ללימודי גרמניה באוניברסיטאות של ירושלים וחיפה. "פורום העתיד הגרמני-ישראלי" יחל בקרוב את עבודתו, ויפעל לחיזוק קשרי הכלכלה, המדע והתרבות בין מדינותינו.

 

עבורנו הגרמנים, ישראל אינה רק הארץ הקדושה או יעד-נופש מבוקש. ישראל היא גם מדינה, שעד היום מרשימה אותנו בזכות רוח החלוציות ודחף הבנייה וההקמה של אבותיה המייסדים, שעל אף התנאים קשים הצליחו להקים מדינת-לאום ולקור תיגר על כל הסכנות הקיומיות. בנימין זאב הרצל אמר את המשפט הידוע: "אם תרצו אין זו אגדה". שלוש שנים בלבד לאחר מלה"ע השנייה, במוזיאון תל אביב הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל: דבריו של הרצל הפכו למציאות.

 

ממדינה, שקיבוצים ומושבים אפיינו את תחילת דרכה, הייתה ישראל תוך עשורים ספורים למדינה, המפתחת טכנולוגיות מתקדמות ומציגה הישגים מדעיים מרשימים ביותר. ועל כך יעידו לא רק פרסי הנובל לכלכלה ולכימיה שהוענקו בשנים האחרונות למדענים ישראליים. כיום ישראל היא חברה תוססת, דמוקרטית ומודרנית המעוררת התפעלות והערכה רבה, מדינה שהצליחה לקלוט אנשים ממדינות-מוצא רבות ושונות. ויש לה לישראל, כמובן, גם בעיות חברתיות ופוליטיות, המהוות מוקד לדיונים סוערים בכנסת ובכלי התקשורת. אבל, דווקא תרבות התדיינות זו עושה את ישראל לחוויה ייחודית במזרח התיכון.

 

בכל ביקור שלי בתל-אביב או בירושלים, מתעורר בי מחדש הכבוד לכל אלה. במיוחד מרשימים אותי החיוניות והמגוון התרבותי המאפיינים את המדינה, האנרגיה של תושביה, וכן הפתיחות והחום, בהם פוגשים בכל יום.

 

ל-60 השנים הבאות אני מאחל לישראל מעל לכל שלום, לו ראויים הארץ ויושביה. הדרך לשלום ארוכה, ואני מודע לספקנות של הישראלים והפלסטינים הרבים בהקשר למאמצי השלום של ממשלותיהם בעקבות ועידת אנאפוליס.

 

כולנו שותפים לחזון של שתי מדינות דמוקרטיות - ישראל ופלסטין, שייכונו בשלום זו לצד זו. ועל מנת להפוך את החזון למציאות שני הצדדים חייבים להסכים לויתורים, להם לא היו מוכנים עד כה – דוגמת סוגיית ההתנחלויות, הפליטים הפלסטיניים או מעמדה של ירושלים.

 

האמריקנים והאירופים אינם יכולים למלא את מקומה של הנחישות והאופק המדיני הנדרשים לצורך זה. אולם, אנו נתמוך בכל כוחנו בתהליך המשא ומתן. ישראל יכולה לסמוך על כך. ידידותנו מובטחת לה!

  

 פרנק-וולטר שטיינמאייר, שר החוץ של גרמניה