למה אתם לא קמים לקשישים באוטובוס?

אם אתם נוסעים באוטובוסים, אתם בוודאי מכירים את התופעה המכוערת: אנשים לא קמים בפני שיבה. גם אם אתם לא נוסעים, ייתכן שהילד שלכם נוהג בגסות כזו. יש מה לעשות?

היום יצא לי לראות את זה שוב. איש מבוגר נכנס לאוטובוס. נמוך ורזה, הידיים קצת רועדות, ובאופן כללי לא נראה כמי שמסוגל לעמוד בנסיעה בעמידה.

 

הגברת הלא כל-כך מבוגרת עם הסלים במושב שמאחורי הנהג הסתכלה לצד אחד, הנער שישב מעבר למעבר התבונן לכיוון אחר, וכך הלאה עד שהקשיש כשל אל מקום ליד הדלת האחורית.

 

אם אתם נוסעים באוטובוסים, אתם בטח יודעים על מה אני מדברת. אם לא, אתם אולי מרגישים שזה לא כל כך נוגע לכם. אבל הנער הזה, שהגביר את הווליום של האם.פי 3 והתרווח במושב הקדמי מול המדבקה של "מפני שיבה תקום" – אתם בטוחים במאה אחוז שהוא לא הבן שלכם?

 

פעם יצא לי לנסוע באוטובוס נורבגי. האוטובוס עצר בתחנה ועמד, ועמד, ועמד. כשכבר חשבתי שקרתה תקלה הוא יצא לדרכו, ורק אז הבנתי שכל הזמן הזה הנהג המתין בסבלנות עד שנוסעת קשישה תתיישב במקומה.

 

מישהו יכול לדמיין לעצמו נהג אגד או דן ממתין כך לנוסע? ומישהו יכול לשער אילו צעקות הוא היה חוטף מהנוסעים האחרים? נראה שמדובר בדרישה בלתי סבירה בעליל, בהתחשב בעובדה שרוב נהגי האוטובוסים לא טורחים אפילו להתקרב למדרכה כדי לחסוך מהנוסעים את הטיפוס על המדרגה שגובהה מגיע עד לגובה הברך של אחדים מהם.

 

אני לא אומרת שזה תמיד כל כך קל. לפעמים צריך לחשוב פעמיים לפני שקמים למישהו, שחלילה לא יהיה צעיר מדי וייפגע מהעניין.

 

לפעמים, למעשה רוב הפעמים, ממש לא מתחשק לקום. נעים יותר לרבוץ על הכיסא ולנעוץ עיניים בכוונה גדולה בחלון, כי מה שאנחנו לא רואים לא מפריע לנו.

 

אני מכירה מישהי שפתרה את הבעיה הזאת ככה: בקווים עמוסים, שהיא יודעת מראש שיעלו עליהם הרבה קשישים, היא פשוט לא מתיישבת, גם אם יש מקומות פנויים. חבל רק שרוב הזמן היוזמה הזאת לא ממש עוזרת. את המקום שהיא לא תפסה יתפוס צעיר אחר, והקשישים ימשיכו לעמוד.

 

להושיט יד לזקנה. צילום: index open

 

כן, אני יודעת שזו לא תופעה מבודדת. גסות רוח, רמיסה של החלש, חוסר התחשבות מוחלט בזולת – כל אלה אינם מאפיינים אך ורק את נוסעי האוטובוסים. זה לא אומר שצריך להרים ידיים ולוותר מראש על ההתמודדות.

 

אני מציעה לאגד, דן וכל שאר חברות האוטובוסים להעביר לנהגים שלהם הוראה אחידה: לא לצאת לדרך כל עוד יש קשישים שעומדים באוטובוס. ברור שזו לא הוראה פשוטה, כי לא תמיד ברור למי צריך לפנות מקום וכי יהיה צורך בעצבים מברזל כדי להתמודד עם כעסם של הנוסעים, אבל אני חושבת (או לפחות מקווה) שזה יכול לעבוד. פעם אחת הנהג יסרב לעזוב את התחנה, עוד פעם ועוד פעם, עד שבסוף המסר יחלחל ואנשים יתחילו לקום מעצמם. הרעיון שנתחיל להתחשב זה בזה אולי כבר אבוד, אבל להגיע בזמן כולנו הרי רוצים, לא?

 

דובר "אגד" רון רטנר, אומר בתגובה להצעה: "אגד לא עוסק בחינוך ועל כן אין הנחיות המחייבות את הנהג להקים נוסעים ממקומותיהם לטובת אנשים מבוגרים שלא מוצאים מקום ישיבה. ההצעה העולה בפנייתך נראית לנו חשובה, אולם לא ניתן ליישמה בפועל. לנהג האוטובוס מספר תפקידים והוא אינו יכול למלא תפקיד נוסף של חינוך הציבור. החינוך הוא בתחום אחריותה של המדינה, ולא ניתן לאלץ את הנהג למלא תפקיד נוסף שאינו בתחום עיסוקו".

 

תגובת דובר "דן" איתן פיקסמן: "אחד הדברים שחברת 'דן' חרטה על דגלה הוא נושא השירות. אמנם אין נוהל כתוב, אך ישנו נוהל מוסרי על פיו פועל כל נהג 'דן'. בכל התדריכים, עוברים נהגי 'דן' רענון בנוגע לנהלים 'המוסריים'. במידה ועולים מקרים מסוג זה, הם מטופלים תוך רגישות והתחשבות מלאה".

 

הקליקו כאן כדי לגלות מה מחכה לכם בגיליון השבוע של לאשה