סיכום העונה באנגליה, חלק ב': כמה גול, כמה יוסי

עונת הבכורה של יוסי בניון בליברפול היתה טובה. האם זה יספיק לאליפות בעונה הבאה? כנראה שלא. וגם: השאלה הקיומית של ארסנל ובעיית המיליארדרים

הפרמייר-ליג השנה היא לא רק מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי. אפילו מבחינה פטריוטית, לא מדובר בעונה של איש אחד, ולא משנה עד כמה גדולים הישגיו של אברהם גרנט. היה לנו את יוסי בניון, טל בן חיים, תמיר כהן ואפילו בן סהר אחד. הקפטן הלאומי הוא כמובן בכיר הליגיונרים - ברקוביץ' ורביבו אולי לא יאהבו את ההצהרה הזו - אבל כנראה שהפך העונה לישראלי הבכיר בכל הזמנים.

 

• סיכום העונה, חלק א': מנצ'סטר יונייטד מאוחדת מתמיד

 

להוציא את הפרובינציאליות המתבקשת, קיבלנו עוד כמה תופעות מעניינות מעונת הפרמייר-ליג המרתקת. ארסנל, ששוב נשברה ברגעי הסיום, ליברפול, ששוב קרסה הרבה לפני כן, ושאלה שהפכה לקיומית עבור הליגה - האם שווה לתת יד חופשית למשקיעים הזרים?

בניון חוגג עם ארבלואה, הפך לשגריר הבכיר בכל הזמנים (רויטרס)

 

הכסף זורם כיין

נכון, עם הנתונים קשה להתווכח - הפרמייר-ליג נחשבת לליגה הטובה בעולם וחלק בלתי נפרד מהקרדיט הולך למיליארדרים שהשקיעו בקבוצות. אבל השתלטות עשירי תבל גם גובה מחיר מהכדורגל האנגלי. רומן אברמוביץ' נחשב לבעלים בלתי צפוי (מי עוד יחשוב על מינוי גרנט במקום ז'וזה מוריניו), שלא לדבר על טאקסין שינאווטרה ממנצ'סטר סיטי. גם בליברפול עדיין אומדים את הנזקים שתגרום ולמעשה כבר גרמה, התפוצצות השותפות העיסקית בין ג'ורג' ג'ילט לטום היקס.

 

הישראלי הבכיר בליגה

יוסי בניון סיים עונת בכורה מצויינת בליברפול בכל קנה מידה. הוא אמנם לא הפך לשחקן קבוע בהרכב של רפא בניטס, אבל אצל הספרדי יש רק אחד כזה ממילא.

בניון ביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר ולראייה גם הועדף על פני ראיין באבל במשחק הכי חשוב של ליברפול העונה - גומלין חצי גמר ליגת האלופות מול צ'לסי. כשיצא, קבוצתו איבדה את העוקץ .

 

לשאלת האוהדים האם הוא טוב יותר מלואיס גרסיה, במקומו הוא למעשה הובא, נותרה תשובה לא ברורה, עם כיוון חיובי. אבל האם בניון יספיק לליברפול לאליפות? זו כבר שאלה אחרת. בכל מקרה, עבור העונה הראשונה שלו במועדון גדול, בניון עמד בכל הציפיות ואף מעבר לכך. בשקט בשקט הוא הפך העונה לשחקן הישראלי הכי מצליח ויציב שהיה לנו בחו"ל. עם כל הכבוד לאייל ברקוביץ'.

היקס וג'ילט מבקרים באנפילד, כמה נזק גרמו? (AFP) 

 

השגרירים האחרים, טל בן חיים, תמיר כהן ובן סהר, לא עשו יותר מדי. העונה של בן חיים תיזכר בעיקר בזכות פליטת הפה האומללה שלו כנגד גרנט, בקשר לדקות המשחק המעטות שהוא מקבל (שמת לב טל, שמאז שקרבאליו וטרי הבריאו, גם אלכס כמעט לא משחק?). כהן עשה את שלו כשחקן משלים בבולטון וסיפק תרומה נאה למאבקי ההישרדות. סהר ירצה לשכוח את העונה הנוכחית, אותה החל בק.פ.ר, כשהוא עושה את כל הטעויות האפשריות, והמשיך בצורה טובה יותר בשפילד וונסדיי.

 

הרכש של העונה

כצפוי, ליברפול איבדה גם השנה את הסיכוי לתואר מקומי הרבה לפני שהעונה הסתיימה. סטיבן ג'רארד כנראה נדבק ממאמנו וטען: "עוד שחקן עולמי אחד או שניים והאליפות תהיה בהישג יד". יכול להיות שהוא צודק, אבל באמת שכבר נמאס למצוא תירוצים עבור עוד עונה מאכזבת של המרסיסיידרס, שכללה הפסדים מול הגדולות ונצחונות על הנמושות.

 

לא ברור למה בליגת האלופות הכל עובר בצורה הרבה יותר חלקה (סוג של תופעה), אבל בכל העונה הבינונית הזו, קשה להתעלם מפרננדו טורס. הכישרון בן ה-24 הגיע מאתלטיקו מדריד כרכש היקר ביותר בהיסטוריה של המועדון, עם הרבה חששות מפלופ שיזכיר את פרננדו מוריינטס, שמעולם לא הצליח להסתדר עם סגנון המשחק האנגלי. לטורס זה לא קרה. 

"We bought the lad from sunny Spain, he gets the ball and scores again". שרים עליו ב'קופ' ובצדק. טורס פשוט לא הפסיק להבקיע מהרגע ששם על עצמו את החולצה האדומה עם הסיפרה 9. בהתחלה הוא לא קיבל יותר מדי דקות, קצת בגלל שיטת הרוטציה של בניטס וקצת בגלל החשש שלא יתרגל במהירות לסגנון. בסיומה של העונה, טורס כבש 24 שערים בליגה, 3 בגביע הליגה ועוד 6 בליגת האלופות - 33 בסך הכל.

 

יופי מול יעילות

טור מצוין של איימי לואיס ב-BBC מציג את אחת השאלות ההיסטוריות של הכדורגל, במיוחד בימינו אלה של תקציבים בלתי מוגבלים - האם זכייה בתארים עדיפה על פני משחק מהנה ואטרקטיבי של קבוצתך? השאלה כמובן, מתייחסת לעונה של ארסנל, שהציגה לפרקים כדורגל חכם, מרתק, יפה מאין כמוהו, אך חסר תכלית.

ארסן ונגר, נשאר נאמן למשחק היפה (רויטרס)

 

זו העונה השלישית ברציפות שארסנל לא זוכה בשום תואר, גם לחלק מהשחקנים זה מתחיל להימאס. אם פעם היה צריך האדריכל ארסן וונגר לבחור עם מי מבין השחקנים היצירתיים שיש הוא הולך לפתוח, הרי שהארסנל שלו מתחיל להתרוקן. אם פעם רק שחקנים בני 30 פלוס היו עוזבים בשל מדיניות המועדון, פתאום מתיאו פלאמיני עובר למילאן ואלכסנדר חלב מדבר בגלוי על אינטר.

 

וונגר התגבר בקלות על עזיבת תיירי הנרי בתחילת העונה, כשעמנואל אדבאיור נזעק לתפקיד הסקורר ולא איכזב. אבל מהר מאוד התברר ש'אדה' הוא עדיין לא הנרי, כשהטוגולזי נעלם בשלבי ההכרעה ולא הופיע בליגת האלופות (נכון שהיו תירוצים של פציעות, אבל גם הנרי סבל מתקופות כאלה ועמד בהן בהצלחה). עכשיו כשכולם מאיימים לברוח לו מתחת לאף בחיפוש אחרי כלי כסף, נשאלת שוב השאלה, האם תארים חשובים יותר מצורת המשחק? התשובה אולי שונה אצל כל אחד מאיתנו, לא אצל ונגר.