הרב בני לאו: לכפות על ההלכה שינוי ברוח הזמן

קרא בכנס, שדן ביחס החברה לנכים, לכפות על ההלכה להשתנות בהתאם למציאות, אחרת הרפורמים יעשו זאת. הרב יעקב אריאל קובע כי חולים ובעלי מוגבלויות אינם צריכים לספר על כך לבני הזוג אלא "רק כשהקשר מתחמם". הוא קורא לשדכנים שלא לשתף את הצדדים בנכות, ופוסק כי גם אם מתחתנים - אין צורך לגלות אותה להורים

כשבחור ובחורה נפגשים, אין צורך ליידע זה את זה מראש על חוליים ונכויות שאינם נראים לעין – כך קובע היום (ד') הרב יעקב אריאל, רב העיר רמת גן ומבכירי הרבנים בציונות הדתית. בדיון על היחס הראוי לבעלי מוגבלויות אמר הרב אריאל: "לא צריכים לגלות את זה מאוחר מדי, אבל גם לא מוקדם מדי. אין לי מד-חום, אבל זה צריך לקרות כשהקשר 'מתחמם'". בנוסף קרא הרב לשדכנים שלא לספר על כך בעצמם לצדדים, ולהשאיר את העבודה לבני הזוג עצמם. עם זאת הוא הדגיש כי בסופו של דבר חייב כל אחד מהם לחשוף בפני הצד השני מחלות ונכויות עוד לפני החתונה, "כדי לבנות את האמון ביניהם, ולא לגרום לבעיה משפטית והלכתית של 'מקח טעות'".

  

בכנס "וחי אחיך עימך" שקיים היום ארגון עמדו"ת (עם-מדינה-תורה) במכללת אורות ישראל באלקנה סיפר הרב אריאל כי נשאל על ידי תלמידה העומדת להינשא האם עליה לגלות להוריה שהחתן הוא חולה אפילפסיה. הוא פסק כי באופן עקרוני אין צורך לשתף בכך את ההורים משום ש"אלה החיים שלה", אך אם ההורים משתתפים בהוצאות החתונה יש ליידע אותם על כך. "זה כבר עניין כלכלי. יכול להיות שאם ידעו שהחתן חולה אפילפסיה לא ירצו לשלם", הסביר הרב.

  

על יחס החברה לבעלי מוגבלויות אמר הרב אריאל: "אני מאמין שעם הזמן יהיה שיפור בקבלת האחר, השונה, החריג. הציבור יתחנך לכך שבעצם כל אחד מאיתנו הוא שונה, וממילא היחס אליהם יהיה אחר".

  

"קראים וחסומי לב"

בדיון נוסף שעסק בפתרונות החסרים במשפט ובהלכה לבעלי הצרכים המיוחדים, קרא הרב ד"ר בני לאו לכפות על ההלכה שינוי, בהתאם לרוח הזמן. לדבריו, בכל פעם שהפסיקה ההלכתית לא עונה על צורך הציבור שזועק – ייעשה את זה מישהו מחוץ לעולמה של ההלכה האורתודוכסית. "מי שמאמין שזוהי תורת חיים צריך להכריח אותה להתאים את עצמה למציאות", אמר לאו.  

 

הרב לאו תקף את אלה הסבורים כי ההלכה היא "קבועה ומקובעת" וכינה אותם "קראים וחסומי לב". "כל מה שאנחנו רואים במקורות ההלכתיים ניתן לפרשנות מחודשת בהתאם לרוח האדם, שככל שהוא מתעלה יכול לרומם את ההלכה ולהקרין בכך על החיים שלנו", אמר לאו והוסיף: "כשנראה שיש מרחקים ונתקים בין התורה לחיים צריך לעמול קשה ולא להאמין שהנתק הכרחי. צריך מוטיבציה ונכונות של פוסקי ההלכה להישאב לכל סוגיה מתוך העולם בתוכו הוא פועל".

  

גם דיקן מכללת שערי משפט ד"ר אביעד הכהן טען כי גישת הפוסק משפיעה על ההלכה, וניתח את פסיקת הרב משה פיינשטיין, שהתיר בשנות ה-60 הכנסת כלב נחייה לבית הכנסת ודחה את הטענה לביזוי המקום. הכהן הסביר כי הרב פיינשטיין העמיד כשיקול עיקרי את מצוקת האדם הפרטי שכעיוור "עלול להתבטל כל ימיו מתפילה".

 

היהדות והמהפיכה הצרפתית  

הרב שי פירון, מראשי ישיבת ההסדר בפתח תקווה ומי שעוסק רבות בעבודה עם בעלי מוגבלויות, סקר שורה של התייחסויות הלכתיות, משפטיות ותרבותיות כלפי ציבור זה, רובן שליליות. הוא הוכיח כי המהפכה הצרפתית שהניפה את דגל כבוד האדם הייתה קו פרשת המים בנושא, והצליחה לחולל שינוי עמוק ביחס לנכים.

  

עם זאת סבור פירון כי יש עוד הרבה מה לתקן. "אנחנו מדברים בשפה של צדק, אבל מתנהגים בשפה של חסד", הוא מסביר, "כל אחד שעושה משהו למען המוגבלים חושב שהוא עושה טובה, ואפשר לראות את זה אצל פקידים ממשלתיים, שנותנים לנכים הרגשה שהם הורידו בשבילם את השמים ועשו להם טובה שאין כדוגמתה".  

 

לדבריו, "צריך להשקיע את כל האנרגיות לשינוי המצב הזה שהוא מחלת הגלות. חסד זו צורת התנהגות של אנשים גלותיים שלא יכולים להשפיע על הכללים ולכן מנסים רק להתאמץ ולעשות משהו במצב הקיים. זו גם הסיבה שכמעט כל הגופים שעוסקים בחסד הם דתיים, והגופים שעוסקים בצדק – חילונים".  

 

פרופ' ראובן פוירשטין, מייסד המרכז הבין לאומי לקידום כושר הלמידה, קרא לציבור בכנס: "ואהבת לרעך כמוך – גם אם הוא לא כמוך". לדברי פוירשטיין, מאמין גדול בשינוי האדם, הפסיכולוגיה הקלאסית מנוגדת ברובה לתפיסה האלוקית, ולא אחת הוא נשאל "אתה יהודי או שאתה פסיכולוג?". הוא אמר כי "יום יבוא וכל אחד יוכל לבחור בעצמו את הגנים שהוא יישא, כך שיוכל להפוך לאדם אידיאלי, כפי שהחברה והתרבות דורשת ממנו להיות".