סיכום העונה, חלק א': יונייטד מאוחדת מתמיד
למרות שאצלנו כל המדינה החזיקה אצבעות לגרנט, הרי שאחרי כזו עונה - הגיע למנצ'סטר יונייטד לזכות בתואר, ומאמן השנה יש רק אחד. כל מה שרציתם לדעת על העונה שהסתיימה בפרמייר-ליג
איזי עין דור
פורסם: 14.05.08, 17:57
גבירותי ורבותי, הפרמייר-ליג בשיאה. גמר ליגת אלופות שיתקיים ב-21 במאי, יפגיש שתי קבוצות אנגליות (כששלוש קבוצות הגיעו עד לחצי הגמר וארבע הגיעו עד לרבע הגמר). זו ההוכחה הטובה ביותר לכך, שהצעדים שננקטו לפני כעשור וחצי על ידי ההתאחדות המקומית, היו נכונים. ניקוי היציעים מחוליגנים, הפיכת האיצטדיונים הישנים למתקנים ברמה גבוהה, שיווק חסר תקדים בקנה מידה אירופי ואפשרות כניסת משקיעים זרים. כל זה תרם רבות לפריחה המחודשת בליגה של מולדת הכדורגל.
במקביל, ולא פחות חשוב, עלתה הרמה המקצועית בליגה. אל ארבע הגדולות (מנצ'סטר יונייטד, ארסנל, ליברפול וצ'לסי) אפשר לצרף גם את אברטון, שמשחקת נכון בקלפים שלה בשנים האחרונות ואת אסטון וילה, של המיליארדר הכי שקול בענף (רנדי לרנר היהודי). טוטנהאם, למרות עונה מאכזבת, המשיכה לבסס עצמה כקבוצה גדולה, עם החתמתו של לוקה מודריץ' (כנראה שחואנדה ראמוס יודע מה הוא עושה).
מנצ'סטר סיטי, ווסטהאם ואפילו ניוקאסל, תמיד יוצרות עניין, אך עיקר המאבק ניתש בין שתי הגדולות של השנים האחרונות - מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי, שסידרו לנו סיום מרתק לשנה אדירה. לפניכם כמה מילות פרידה מעונת 2007/8, מי ייתן וירבו עונות כדוגמתה.
גלורי גלורי, מנ' יונייטד
ההתקפה הטובה ביותר, ההגנה הטובה ביותר, הכי הרבה ניצחונות. יונייטד של השנה עדיין לא הוכתרה סופית כטובה יותר מזו של עונת הטרבל ב-99', אבל היא משחקת הרבה יותר מהר, יותר יעיל ויותר נאה לעין, כשהיא נהנית מכדורגלנים הרבה יותר נוצצים. קצת קשה להשוות את אנדי קול לקרלוס טבס, את דווייט יורק לכריסטיאנו רונאלדו ואת טדי שרינגהאם לוויין רוני. וזה מה שמפחיד בקבוצה הזו של פרגי, היא כל כך צעירה. ראיין גיגס? הוא תמיד היה ויהיה שם.
אלכס פרגוסון, בפעם העשירית
מאמן העונה יש רק אחד, וכשמגיע אז מגיע. מה עוד צריך המאמן הוותיק להנפיק, על מנת להוכיח שהתואר מגיע לו ורק לו? המנג'ר הסקוטי זכה העונה
באליפות עשירית, ונראה כי זו היתה גם אחת המתוקות שבהן. הסיום הצמוד, העלייה לגמר ליגת האלופות וההוכחה, כי הדור החמישי של מנצ'סטר יונייטד הוא למעשה הטוב ביותר שיצא תחת ידיו, גרמו לחיוך של פרגי להיות גדול יותר מאשר בכל שנה רגילה. בגיל 66 הוא יצר תלכיד נשכני, שעושה את כל מה שאוהד כדורגל רוצה לראות - גם משחק יפה וגם מביא תארים.
'התחת של אברם' לא הספיק
עם כל הכבוד לאברהם גרנט, יונייטד פשוט היתה טובה יותר לאורך כל העונה, ועצם העובדה שצ'לסי הגיעה כל כך קרוב, מהווה הישג מצוין למאמן הישראלי. לישראלי מגיע חוזה חדש, ולו בגלל כל התלאות שצבר וההישגים שהביא, עוד לפני גמר ליגת האלופות.
גרנט התחיל את הקדנציה שלו כמאמן צ'לסי, כאנדרדוג המושלם. אף אחד לא ממש הכיר אותו ('אברם הו?'), אף אחד לא ממש סבל אותו (בעיקר בגלל ההערצה לקודמו) ואף אחד לא ממש הבין את שיטת המשחק שלו (בעיקר כי לקח לו זמן להטמיע אותה), אבל גרנט שיחק אותה. אחרי אליפויות בארץ עם מכבי ת"א ומכבי חיפה, גרנט החל את הקריירה האירופאיות שלו בצ'לסי עם הפסד למנצ'סטר יונייטד, שלא הוסיף לו נקודות קרדיט.
זה המשיך עם מה שבתחילה נראה היה כ'מרד שחקנים', בראשותם של דידייה דרוגבה, פרנק למפארד וג'ון טרי. לבסוף, אותו דרוגבה הוא זה שהעלה את צ'לסי לשלבים המכריעים בליגת האלופות. למפארד הפך לחייל של גרנט בזכות המחווה של המאמן בתקופת מות אמו, וגם טרי הביע בריש גלי הערכה לעבודתו של הישראלי. בסוף, גרנט אפילו קיבל הכרה מיושבי סטמפורד ברידג', עם סטנדינג אוביישן מכובד. חלקם אפילו קראו לו 'המיוחד'!
הרונאלדו הטוב
פעם, כדי לא להתבלבל עם ההוא מברזיל, קראו לו כריסטיאנו רונאלדו. עכשיו כבר אין צורך, כי רונאלדו יש רק אחד (לא מעט בגלל שההוא מתעסק בהרבה דברים, אבל לא בכדורגל).
כריסטיאנו רונאלדו עובר עונה מדהימה ושוברת שיאים מכל הבחינות.
שתי טענות עיקריות עדיין נותרו לגביו - תופעת הצלילות שהפכה אותו לשחקן שנוא במחוזות הכדורגל השמרניים של הממלכה, ותופעת ההיעלמות במשחקים מכריעים. את הבעיה הראשונה הוא מצליח להחביא, בעיקר בזכות יכולותיו הוירטואוזיות. את השניה הוא אמור לפתור סופית בגמר ליגת האלופות, ואם לא שם, אז ביורו.