מתנחל באתר מסוכן עובר על "פיקוח נפש"?

None

שאלה:

 

למה מתנחלים ודתיים לאומיים הם בעד יישוב הארץ גם במצבים בהם יש סכנת נפשות ממשית? הרי יש רק שלושה מצבים "שצריך ליתן את הנפש עליהם" ויישוב הארץ אינו אחד מהם. (חרדי בתהליך, ירושלים)

 

תשובה:

 

התורה ציוותה למסור את הנפש ולא לעבור על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. עם זאת, אלו עבירות בהקשר הפרטי, כאשר נוצרת סיטואציה בה היחיד עומד מול סתירה בינם לבין חייו. בהיבט הלאומי, יש מצוות רבות המחייבות מסירות נפש של יחידים. לדוגמא, לפי ההלכה, בשעת גזירת שמד, כאשר המאבק הוא על האופי היהודי ולא על מצווה פרטית, יש חיוב מסירות נפש על כל המצוות, וכפי שידוע הסיפור המפורסם על רבי עקיבא, שמסר נפשו על לימוד התורה. יסוד החיוב למסירת הנפש כרוך במצוות קידוש ה' וגדריה, וראה בפירוט עניינים אלו ברמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ה.

 

היבט לאומי אחר הדוחה פיקוח נפש הוא הסכמים בין לאומיים שנחתמו בשבועה בשם ה', כמו שמבואר בדברי חז"ל לגבי הצורך להמתין להפרה של ההסכם מצד הגויים, כמו בשמשון והשועלים (סוטה ט.) שאול והגבעונים (יבמות עט.) ובמלחמות דוד עם העמונים והמואבים (בראשית רבה עד).

 

לדעת חלק קטן מרבני הדורות הקודמים, שהתנגדו בחריפות לרעיון העלייה לארץ בראשית השלטון הנאצי, גם האיסור לעבור על "שלושת השבועות" הצדיק את הישארות יהדות אירופה בגלות, למרות ענני השנאה והסכנה שהלכו וקדרו מעל ראשם.

 

בין המצוות שמצווה אותנו התורה יש גם את מצוות המלחמה. מלחמת עמלק, מלחמת שבעת העממים, ומלחמת "עזרת ישראל מיד צר". הלכות אלו נתבארו בהלכות מלכים לרמב"ם, והכלל בכולן הוא שיש מצב בו יחידים מקריבים את חייהם לטובת הצלת האומה.  

 

מוסכם על כל הפוסקים, שביחס ליחיד, מצוות יישוב הארץ אינה דוחה פיקוח נפש. מצד שני, חלקים נכבדים מספר שמות, דברים, יהושע ושופטים מצווים על ירושת הארץ, מצווה שהייתה כרוכה אז, (וגם היום) בסיכונים, מכיוון שהארץ לא הייתה ריקה. בספר שופטים מבואר באריכות רבה, שההתרשלות בירושת הארץ הינה מסוכנת יותר מיישובה, והשבטים שיישבו את הארץ זכו למצב כלכלי ובטחוני טוב יותר מהשבטים שנסוגו או התערבו ביושבי הארץ הכנענים. באופן כללי התורה מדריכה אותנו שקיום המצוות מסייע לשיפור המצב הלאומי, ועלייה והתיישבות בארץ היא קיום של מצוות יישוב ארץ ישראל. הדתיים הציוניים סוברים כדעת הרמב"ן (בהשגותיו לסהמ"צ עשה ד) ואחרים, שמצוות יישוב הארץ חלה גם בזמננו.

 

פינוי יישובים - מחייב מסירות נפש?

יש מחלוקת בין תלמידיו של הרב צבי יהודה קוק, האם פינוי יישובים יהודיים משטחי ארץ ישראל נחשב לדעתו "שעת גזירה" ומחייב מסירות נפש. מספר הרב שטיינר תלמידו, שבעת הפינוי של ההתנחלות הראשונה ליד שכם " כאשר בא מפקד פיקוד מרכז פתח רבנו את מעילו ואמר למפקד, גם אם תירה בי אני לא יורד מכאן, על ארץ-ישראל ייהרג ואל יעבור!". ("צריך מסירות נפש על זה" , הרב חיים שטיינר, עלון קומי אורי)

 

אמירה זו מצטרפת לרבות אחרות, ומהן המנוסחות גם בלשון הלכתית מפורשת, שאמר וכתב הרב צבי יהודה, העשויות להתפרש כחובה להרוג ולהיהרג על נושא פינוי היישובים. לעניות דעתי, למרות הניסוח החריף, צודקים תלמידיו הטוענים שהוא לא באמת התכוון למלחמת אחים בעניין זה. הרי בסופו של דבר, אלוף הפיקוד לא ירה ברב הישיש (שהיה בן למעלה מ-80 אז), ההתנחלות התפנתה משם (וגם הרב) וקמה במקום אחר. גם אם הרב צבי יהודה קוק כן התכוון לכך, כפי שטוענים חלק מתלמידיו, הרי שזו דעת יחיד, וכל הפוסקים האחרים, כולל גדולי התורה הציוניים, לא הסכימו לדעה זו.

 

בעקירת יישובי גוש קטיף הייתה ידם של הסוברים שאין חובה להרוג או להיהרג על העליונה, וניצלנו משפיכות דמי אחים.

 

כל הפוסקים מסכימים שהמטרה המדינית שלנו להיות עם של עובדי ה' בארץ ישראל, בשלום וביחסי כבוד עם כל העולם. השאלה השנויה במחלוקת היא ההערכה המדינית של המצב. יש הסוברים שככל שנוסיף אחיזה בארץ, תרד המוטיבציה של אויבנו למחות את שמנו מכאן. לעומתם יש הטוענים שויתורים ונסיגות יפיסו את דעתם, ויחיו איתנו בשלום ואחוה. מחלוקת זו קיימת גם בציבור החילוני וגם בעולם הדתי, הציונות הדתית ברובה מחזיקה בהשקפה הראשונה. (משיב: הרב דרור ברמה)