לתאגיד המיחזור אין אינטרס לאסוף בקבוקים

המשרד להגנת הסביבה, המופקד על אכיפת חוק הפיקדון על מיכלי משקה, אינו פועל ליישומו המלא ונעתר בכל שנה לבקשותיו של תאגיד המיחזור "אלה". יעדי האיסוף שמשתנים בדיעבד לצד קנסות שלא נגבים, גורמים להפסד מצטבר של מיליוני שקלים - ובדרך פוגעים גם במיחזור ובציבור. המבקר: המשרד אינו צריך לדאוג לאינטרסים העסקיים של התאגיד

פרסומות בטלוויזיה מעודדות אותנו לאסוף את הבקבוקים למיחזור, ודוברים מנסים לשכנע אותנו שתאגיד המיחזור נלחם בעבריינות שפשטה בו. ומה עושה המשרד להגנת הסביבה? על פי מסקנות דו"ח מבקר המדינה, המשרד לא רק שאינו מקפיד על אכיפת חוק הפיקדון, אלא גם גם משמש כמגן לפעילותו העסקית של תאגיד המיחזור, ובכך פוגע בציבור וגורם למדינה הפסדים של עשרות מיליוני שקלים.

 

תאגיד המיחזור הוקם בשנת 2001 מכוח חוק הפיקדון על מיכלי משקה, במימון של יצרניות המשקאות, על מנת לפקח ולקדם את יישום החוק. על פי החוק, צריך התאגיד לעמוד ביעדים כמותיים של איסוף בקבוקים - ולא ייקנס. אך בהמלצת המשרד להגנת הסביבה מעניקה הכנסת לתאגיד פעם אחר פעם הקלות מפליגות, ומונע ממנו לספוג קנסות.

 

נטל המיחזור נופל על הציבור

על כך כותב המבקר: בין השנים 2000-2006 כשל התאגיד בעמידה ביעדי האיסוף שנקבעו לו בחוק, אך למרות זאת אישר לו המשרד בכל שנה להפחית בדיעבד את יעדי האיסוף. משמעותו הכלכלית של הויתור העקבי לו זכה התאגיד עומדת על-פי חישובי המבקר על עשרות מיליוני שקלים. כך למשל נמנעה הכנסתם של כ-275 מיליון שקלים מקנסות שהיו אמורים להיגבות מהתאגיד בין השנים 2002-2006. 

 

"יוצא אפוא שדווקא היצרנים והיבואנים, האחראים לשיווקם של מאות מיליוני מיכלי משקה בשנה, וראוי היה שישתתפו בהוצאות הכרוכות באיסופם, אינם נדרשים להשתתף בהוצאות אלה, ועיקר הנטל מוטל על המשווקים והצרכנים", כותב המבקר. "... שיקוליו העסקיים של התאגיד אינם מעניינו של המשרד להגנת הסביבה: חוק הפיקדון קובע לתאגיד יעדים לאיסוף המכלים, והיה על המשרד לעמוד על מילוים", מוסיף המבקר.

 

"אין לתאגיד אינטרס לעמוד ביעדי האיסוף"

המבקר מותח ביקורת על החוק, שהפך את תאגיד המיחזור למונופול בתחומו, שקיומו מתנה למעשה את ביצוע החוק. כלומר, התאגיד טוען שאם ייגבו ממנו את הקנסות הכבדים כנדרש בחוק הוא יקרוס - ואז לא יהיה מי שיישם את חוק הפיקדון. כך קורה שעמידה ביעדי האיסוף של התאגיד אינה באמת כדאית לו, שהרי תמיד יוכל לטעון שהוא עומד בפני קריסה ולבקש הקלות. המשמעות היא שכל מערך איסוף מיכלי השתיה בישראל מוטל למעשה בספק.

 

כשל נוסף אותו איתר המבקר בחוק הוא העדר סימון מיכלי משקה, בעיקר פחיות בירה, בצמד המילים "חייב בפיקדון". מיכלים אלה משווקים על-ידי יצרנים ויבואנים בניגוד לחוק. המבקר טוען שהמשרד לא הפעיל את סמכותו לחייב את היצרנים והיבואנים לסמן את המיכלים כנדרש על-פי החוק. "כך ויתר המשרד על הכנסות שהיה אמור לקבל לפי החוק, שעשויות להסתכם במיליוני שקלים", נכתב.

 

אחת ממטרות חוק הפיקדון הייתה להניע את הציבור ליטול חלק פעיל בתהליך המיחזור, ובכך להגביר את המודעות הציבורית לאיכות הסביבה. מהבדיקה עולה כי גם מטרה זו של החוק הוחמצה, בעיקר בשל תשתית האיסוף הלקויה שהועמדה לרשות הציבור והעובדה כי נוצר קושי בהחזרת מיכלי המשקה.

 

אנשים רבים נרתעים מלאסוף את הבקבוקים מחשש שהם מזינים מערך בו מעורבים גורמים עברייניים. הציבור אינו ממהר לאסוף את הבקבוקים הגדולים במיכלים הציבוריים - לעיתים מתוך הנחה מוטעית שגם מנגנון זה נגוע בפשיעה. מערך איסוף המיכלים הגדולים אינו יעיל - לעיתים כלובי האיסוף מלאים עד אפס מקום ובמקומות אחרים אין כלובים כלל כי לראשי הרשויות אין את הכסף לממן את השירות.

 

נוכח ליקויים אלה מציין המבקר כי על המשרד להגנת הסביבה לבחון היטב את סוגיית הרחבת החוק גם למכלי משקה גדולים, אך לוודא כי הדבר לא יטיל על הציבור נטל נוסף בלי לתת פתרון ראוי לאיסוף מכלי המשקה.

 

כסף למטרת ניקיון "שוכב" ללא ניצול

תאגיד המיחזור הוא גוף ללא כוונת רווח. הכספים הנצברים בו מיועדים לקרן לשמירה על הניקיון. אך גם את תפקודה של הקרן, הפועלת במסגרת המשרד, מבקר הדו"ח בחריפות. המבקר מצא כי קרן זו, המרכזת גם כספי קנסות כדי לממן פעולות שמירת ניקיון, ניהלה את תקציבה באופן לא סדיר ואף לא השכילה לנצל את תקציבה.

 

"נמצא כי בשנת 2005 למשל, נוצלו רק 1.3 מיליון שקלים - כ-6 אחוזים מהתקציב שאושר לאותה שנה (21.5 מיליון שקלים)", נכתב. "עקב כך הצטברו בקרן יתרות גדולות שלא נוצלו: בסוף שנת 2005 כ-50 מיליון שקלים, ובסוף 2006 כ-67 מיליון שקלים. רוחו של חוק הפיקדון הייתה לעודד שמירה על הניקיון אך בפועל כספי הציבור שנועדו להגברת פעולות אלה לא שימשו למטרה זו". 

  

• מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "הפחתת יעדי המיחזור באה לתת תשובה נקודתית לבעיה הקיימת בחוק ואינה מעבירה נטל נוסף אל ציבור הצרכנים. פתרון זה יושג באמצעות תיקון החוק, אותו מקדם המשרד. הפחתת יעדי האיסוף של תאגיד המיחזור נעשתה בלית ברירה על מנת לפתור בעיה בחוק וכדי למנוע נזק גבוה יותר לציבור.

 

• במסגרת הפעלת שיקול דעת סביר, הגיע המשרד למסקנה כי לו היה מתעקש על יעדי האיסוף המקוריים, היתה קופת הקרן מתעשרת אבל איסוף מיכלי המשקה לא היה מבוצע ובכך היה נגרם נזק לציבור.

 

• באשר לסימונם של בקבוקי הבירה, נמסר כי "המשרד לא נתקל בתופעה רחבה של היעדר סימון או סימון לא מדויק למעט מקרים בודדים של תלונות ציבור אשר טופלו".

 

• מתאגיד המיחזור "אלה" נמסר: "קנסות אינם הכנסות, ואנו בטוחים שהמבקר לא ממליץ לכנסת לחוקק חוקים לא מציאותיים רק כדי לקנוס במטרה להגדיל את הכנסות המדינה. השאלה היא האם היעדים שנקבעו בחוק היו ריאליים מלכתחילה מבחינת לוח הזמנים ושיעור גובה הפיקדון".

 

• באשר לטענה כי המשרד להגנת הסביבה דאג לאינטרסים העסקיים של התאגיד נמסר כי המשרד ביצע את החלטותיו על סמך חוות דעת עצמאית אשר אישרו כי היעדים שבהם עמד התאגיד היו בלתי כלכליים, והיו מביאים בסופו של דבר להפסקת פעילותו, ובכך- גם להפסקת המחזור בישראל".

 

• באשר לטענה כי לתאגיד המחזור אין אינטרס להגדיל את שיעור האיסוף נמסר: "האינטרס היחיד העומד מול עיני תאגיד המחזור הינו הגדלת היקף המחזור בישראל - ולראיה, התאגיד הגיע תוך פרק זמן של 3 שנים בלבד לאחוזי מחזור של מעל 60%, דבר חסר תקדים גם במדינות אירופה".