אחת שיודעת

כשצלמי הפפראצי תפסו את לירון ויצמן, כתבת "ערב טוב עם גיא פינס", בדיבור צפוף מדי עם עומר מ"הישרדות", היא למדה על בשרה איך זה לחיות בצד השני של המצלמה. פלשנו לעולמה המרתק על הגבול הדק בין סיקור עולם הבידור ("אני לא רכילאית") להשתכשכות במימי הביצה ("אני כאילו מיני סלב"). מכון ויצמן

שלא תעזו לקרוא ללירון ויצמן, המבזקנית של "ערב טוב עם גיא פינס", רכילאית. וזה לא משנה בכלל שהיא מדווחת סקופים לוהטים מנבכי עולם הבידור או מטפחת מקורות שכבר יגלו לה מי בהריון, מי עובר דירה ומי אוטוטו חותך ממערכת יחסים בת עשרות שנים. מבחינת ההגדרה הנכונה היא עיתונאית, סקופיסטית, אבל בחיים לא רכילאית. "אתה יודע כמה דברים אני יודעת ולא מפרסמת?", היא בוערת כשסוגיית הרכילות עולה ומגלה: "אפילו עכשיו, יש לי מידע על שני סיפורים ענקיים ואם אני לא מקבלת אישור מהבן אדם אני לא אוציא את זה החוצה".

ממש לא רכילאית. לירון ויצמן (צילום: כפיר חרבי)

 

ויצמן חיה על הקו הדק שבין מי שמסקרת רכילות את עולם הבידור לפרנסתה לבין מיני אייטם שמתהווה לו לאט לאט, מה שמקשה עליה ללכלך על סלבז וגם לטפל באייטמים מסוימים. מי שחלמה על קריירה על הבמה, הופיעה עם השכנים של צ'יץ' ובלהקת הצופים ולמדה במכינה לבית הספר למשחק של ניסן נתיב ובסדנה למשחק של גלית רוזנשטיין - וכל זה עוד לפני גיוסה לצה"ל - החליטה שעם כל הכבוד לבמה, היא מעדיפה להיות המראיינת, הכותבת, העורכת והמגישה תוך כדי שהיא משתדלת שלא לדרוך על אף גופה בדרך, כי מי יודע את מי מהן היא תצטרך בהמשך הדרך. "בהתחלה חשבתי שאני רוצה להיות שחקנית וזמרת", היא מודה, "אבל היום אני יודעת שזה רחוק ממני".

 

למה?

 

"עם הזמן גיליתי שאני שונאת ללמוד טקסטים ושכשאומרים לי להתחבר לדמות זה נראה לי מופלץ ומגוחך, שאני לא מבינה מה רוצים מהחיים שלי".

 

מתי החלטת שאת רוצה פרונט מסוג אחר - כמו אצל פינס?

 

"בצבא שירתי בקריה והכרתי את רז שכניק (עיתונאי "ידיעות אחרונות" - ש.פ), שהיה מילואימניק שלי ועשינו טקס ביחד שלושה חודשים לפני השחרור. הוא כל הזמן סיפר לי על העבודה שלו, סגן עורך הכלכלה, וזה נראה לי מרתק. שם נפל לי האסימון שאני רוצה ללכת לתחום התקשורת, לעיתונות, לדעת, לחקור, לבדוק ולכתוב. ואז הבנתי שכל העניין הזה, של הבמה, התאים נורא לגיל 16, 17, אבל עכשיו אני כאילו בת 20".

 

זקנה!

 

"כן, אה? גיל 20 היה באמת מאוד מאוד מוקדם. נסעתי לעבוד חצי שנה בקלאב מד בקמר, והתבהר לי שזו לא היתה גחמה חולפת ושאני רוצה לעשות את זה".

 "בתחלה רציתי להיות שחקנית וזמרת. עכשיו נאי יודעת שזה רחוק ממני". ויצמן

 

ויצמן האמביציוזית נרשמה ללימודי תקשורת וניהול במכללה למינהל, שם החזיקה מעמד שנה בלבד ("ואני חייבת להודות ש... בוא נגיד שזו לא היתה שנת השיא שלי"), ומיד החלה לירות לכל הכיוונים ("שלחתי קורות חיים ל'פנאי פלוס' ול'רייטינג' אבל לא חזרו אליי"), עד שראתה שדרושה מבזקנית באתר הספורט ONE.

 

בטח היה לך קל יותר כי את כוסית.

 

"בספורט? כן! בטח! היה מאמן קבוע שקצת חייכתי וקצת חיינדלעך והיו לי סקופים שלכתבים ותיקים לא היו. היום הרבה יותר קשה לי... כולם בתחום הבידור הומואים".

 

הומואים?

 

"כן, גם הרבה בחורות... טוב, לא נגיד הומואים, אבל בוא נגיד שיש כאלה שלא ממש מתרשמים מזה שאני בלונדינית עם ציצי".

"לא מחפשים סקופים מדממים". עם זוהר ישראל באולפן (צילום: עודד קרני)

 

אבל עם כל הכבוד לתחום הספורט, פינס היה עבור ויצמן הדבר האמיתי. "פינס היה חלום. פעם לא העזתי לחלום על זה, הייתי רואה את קארין מגריזו וכאלה, זה היה חלום אבל לא חשבתי שזה יכול לקרות. כשראיתי את המודעה באחד ממדורי הברנז'ה ואמרתי לעצמי 'אני אהיה כתבת של גיא פינס'. היתה לי סוכנת באותה תקופה, היא סידרה לי פגישה, הגעתי לראיון, עשיתי אודישן ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד... ובסוף התקשרו אליי והודיעו לי שהתקבלתי אבל שזה דורש משרה מלאה וכאלה...".

 

אבל לא היה לך ניסיון. איך התמודדת?

 

"לא הכרתי את העולם הזה, לא ידעתי מה זה יחצנים. ידעתי רק שיש מפורסמים וידעתי מי מפורסם ומי לא, אבל לא ידעתי מה הם מקורות, לא ידעתי כלום. הייתי נורא בלחץ ואני זוכרת שהעורכת (גלי בראון - ש.פ) הרגיעה אותי ש'זו מערכת שעובדת כבר 11 שנה, מאוד מיומנת, מאוד משומנת, אין לך מה לדאוג'".

 

ויצמן, 24, מגיעה לראיון חמושה בחיוך ממיס של מיליון דולר, ז'קט ורוד פוקסיה זרחני, גישה של סוכרייה קופצנית מערוץ הילדים, אבל גם מודעות גדולה לעוצמה והאמביציה הטמונים בתוך התחפושת המתקתקה שלה. כמי שגדלה בביתם של רואת חשבון ומנכ"ל חברת תדיראן קשר ברמת אביב ג' וגם הצטיינה בלימודים - ממוצע הבגרות שלה עומד על 102 והפסיכומטרי שלה הוא 684 - היא בהחלט נהנית מהדרך, רק לא ממש בטוחה באשר למטרה. "אני רוצה לעשות הרבה דברים, לעבוד עם הרבה אנשים", היא מספרת בהתלהבות המאפיינת את כל הראיון. "אתה תקרא לי פנטזיונרית, אבל החלום שלי זה לעבוד עם אבי וייס, מולי שגב, אסף הראל וכל מיני אנשים שפשוט נראים לי מוכשרים ברמות מטורפות".

 

אז זה השלב הבא? פיתוח תוכן, עריכה, אפילו חדשות?

 

"אני יכולה להגיד לך שאני חולמת להיות בחדשות כמו חיים אתגר, לראיין... מצד שני אני רוצה להיות עיתונאית כמו דנה ספקטור ויסמין לוי מ'7 ימים' כי אני מאוד אוהבת לכתוב. גם את שכניק הייתי שמחה להחליף. לכן אני מבולבלת, כי יש לי המון דברים הייתי רוצה לעשות, הייתי שמחה להחליף את אבי ניר אם בעוד 20 שנה מישהו יחפש מנכ"ל חדש לקשת".

 

תוותרי על הפרונט?

 

"אני אוהבת את הפרונט, אוהבת את העניין, אבל לא בקטע של להיות שחקנית וכאלה. אני לא הולכת לאודישנים".

 

נו, אז תחליטי. אי אפשר לקבל הכל.

 

"לא מזמן יצא לי לראיין את דנה מודן. ישבתי והסתכלתי עליה בהערצה, כי היא הספיקה לעשות המון המון דברים: גם כתבה, גם הגישה, גם פיתחה. אז אני אומרת לעצמי, יש המון שנים, כרגע מאוד טוב לי איפה שאני נמצאת, הכי טוב לי איפה שאני נמצאת".

 

אז את בדרך הנכונה, גם דנה מודן התחילה ברכילות.

 

"מה, אתה באמת חושב שאני רכילאית?".

 

את לא?

 

"אני לא מתייחסת אל עצמי כרכילאית. אם מאיה בוסקילה והחבר שלה יריבו או יחזרו או לא יודעת מה - אני אפילו לא יודעת איך קוראים לחבר שלה - כנראה שלא אדווח על זה. אבל אם בוסקילה מתגייסת לצה"ל, אז כן, זה סקופ שאדווח עליו ואני גם די מרגישה נוח במקום של הצהוב הזה. כי כשאני מדווחת על סקופ גדול - ואני יודעת שאם ל'ידיעות אחרונות' היה את בוסקילה זה היה בעמוד האחורי, ואם לדני קושמרו היה אותה הוא היה מדווח על זה בשבת ויאיר לפיד היה מראיין אותה ב'אולפן שישי' - כשאני במקום הזה וכבר כולם מתעסקים בצהוב וכולם הבינו שזה מה שמעניין וכולם שמים את התמונה של בר וליאו במשחק כדורסל על העמוד האחורי, אתה מרגיש בנוח".

 

מה דעתך על סלבז ששונאים פפראצי?

 

"אני אומרת שאם הם רוצים להסתתר מאחורי אמרות ש'זה לא מכובד' וכאלה, אז זה בסדר. הם יכולים להגיד שהם לא אוהבים את זה או שכן, אבל כשהם רוצים לקדם דיסק הם עושים כתבה ענקית וחושפים שהיה להם סרטן או וואטאבר".

 

גם נינט מבקשת לא יצלמו אותה?

 

"אני חייבת להגיד לך משהו בהקשר של נינט. גם אנחנו מנסים לשים את הגבולות. לא תראה אצלנו פפראצי של נינט הולכת למכון כושר למשל, בשביל זה יש מדורי רכילות באינטרנט ואני מכבדת את זה לגמרי. אבל בא לי להגיד כאילו, 'יאללה, נינט, מה את עושה פוזות? את מקדמת את התקליט שלך!'. אבל מצד שני, אני לא הייתי במקום הזה שאני יוצאת מהבית וצלם פפראצי מצלם אותי או שאני יושבת עם ידיד שלי בבית קפה ולא יכולה להתרכז כי כל שנייה מגיע צלם".

 

אבל היא תמיד יכולה לקום וללכת, לא?

 

"לאן היא תלך?".

 

בואי נתחיל במספיק רחוק מהמספרה שעושה לה קרחת ואז סגול ואז חום ואז מי יודע מה...

 

"כן, ואז להגיד 'כולה קרחת'... תשמע, כשנינט עשתה את הקרחת ואז התראיינה ב'חדשות ערוץ 2' ואמרה 'זה כולה קרחת', כולנו הרמנו גבה. סבבה, כאילו, קיבלת מיליון וחצי שקל, עשית קרחת, כולם מדברים עלייך ויש הפניה ב'ידיעות' ושוב באחורי של 'ידיעות' ואז את אומרת 'כולה קרחת'. את יודעת שזו לא כולה קרחת, מה זה ההיתממות הזו? מצד שני, מדברים על נינט, כולה ילדה בת 25, אבל מאחוריה יש את כל הטדי האלה ואייל (אחיה - ש.פ) וכזו מכונה משומנת. מה אני אגיד לך, לא הייתי רוצה להחליף אותה ולהיות במקומה, גם אם היו משלמים לי מיליון וחצי שקל... נראה לי שהיא עוברת דברים נוראיים... אני מכירה אנשים שעשו מיליון וחצי שקל בדרכים יותר קלות... אולי זה לוקח יותר זמן, אבל זה יותר קל".

 

עכשיו, כשגם את סלב, איך את מתמודדת עם זה?

 

"בקלות. בגלל שאני כאילו מיני סלב, אז זה לא באמת הרי, זו תשומת לב די בסיסית. הצלמים הם חברים שלי, אנשים שאני עובדת איתם, אתה יודע... כשמדונה מגיעה לארץ, הצלמים הופכים לחברים הכי טובים שלי ואני שלהם".

 

קורה שאת קולטת שמצלמים אותך ואת מבקשת שיפסיקו?

 

"אני לפעמים עושה את זה, אבל זה לא תמיד עוזר. היו מעט סיטואציות שאני אומרת 'מאמי שלי, עזוב אותי, באמת', אומרים לי 'לירון, מה את משחקת אותה?', אז אני אומרת 'סבבה'".

 

לא מזמן פורסמו תמונות שלך עם עומר גלעדי מ"הישרדות".

 

"נורא הובכתי".

 

בינינו, מה היה שם באמת?

 

"כלום".

 

אה, ברור.

 

"באמת... אתה לא מאמין, אה?".

 

לא ממש.

 

"אני נורא מבינה אותך, כי אני בתקשורת, אז אני מבינה שנורא מגניב ליצור כזה רומן כשיש ריב בין שתי המערכות".

 

אפרופו "הישרדות", לפני עליית התוכנית לאוויר גילתה ויצמן סוד מדינה שמור היטב - שמותיהם של כמה ממשתתפי התוכנית: גלעדי, דן מנו, ויקה פינקלשטיין ומולי קרצ'ו. "מה, לספר לך איך אני עושה את זה? אני רוצה לעשות את זה גם בעונה השנייה. יש מקורות, לאו דווקא בערוץ 10 או בהפקה. בוא נודה בזה, ישראל זו מדינה קטנה, גם גדלתי בתל אביב וגם כולם יודעים שאני עובדת בזה".

 

ומה היה הסיפור עם הראיון שערכת עם קרצ'ו ובסוף נגנז.

 

"הוא לא ידע אם מותר או אסור לו להתראיין. לפני ששידרנו לקחנו תגובה מהמפיקים ומערוץ 10 באותו יום אחר הצהריים. ואז נהיה בלגן מטורף. זה הגיע למנכ"ל ערוץ 10 והנהלת HOT. הכריחו אותנו לגנוז את הראיון, ולכן התוכנית התעכבה ועלתה רק ב־23:00 ולא בשעה הרגילה, 19:00".

 

ואחרי כל השערוריות שהנפקת, את ועומר נהייתם חברים?

 

"כן, הכרנו דרך חברה משותפת".

 

וסתם התקשרת ואמרת לו "בוא נדבר"?

 

"כן, הרמתי טלפון ואמרתי, 'בוא נשב, נדבר', ככה, לא רומנטי!".

 

היתה לו חברה, לא?

 

"עדיין יש לו חברה".

 

והיא לא התעצבנה?

 

"לא, ממש לא".

 

התמונות היו די אינטימיות.

 

"היה רעש ודיברנו נורא קרוב, בחיי".

 

למרות סאגת עומר, נכון לרגע זה אין לויצמן עניין עם אף שורד. לפני כמה חודשים היא סיימה את הזוגיות עם שחקן הכדורסל רביב לימונד, בשל מעברו לצרפת. "ניסינו עוד להישאר יחד ואפילו טסתי אליו לשבוע", מספרת ויצמן, "אבל הוא כל הזמן היה באימונים ואני הייתי כל הזמן משועממת אז היה ברור לשנינו שזה לא יצליח ונפרדנו".

 

מה את מחפשת בגבר?

 

"שיהיה בן אדם, כן, ישיר, אינטליגנט, שיהיה עם שאיפות, שלא יהיה שוביניסט...".

 

את שורפת חזיות?

 

"תשמע, אני לא מאמינה שנשים צריכות להיות במטבח... אבל נשים בהחלט לא יודעות לנהוג".

 

אותך למרב מיכאלי!

 

"מה, גם אני לא יודעת לנהוג. לא מזמן היתה לי תאונה, אז יצאתי מהאוטו ואמרתי לנהג, 'אני יודעת, אני יודעת, אשמתי'" .

 

מה את מציעה למי שרוצה להתחיל איפה שלימונד הפסיק?

 

"שיעבוד קשה... לא, אל תרשום את זה, יצא לי הכי פולנייה מסריחה".

 

• את המשך הראיון תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"