אם יש לכם שמש (כנראה שיש לכם גם גלגלים)

ילדים מרקע חברתי שונה משאירים חלק מהצרות מאחור, עולים על האופניים - ומתאווררים יחד במסגרת משותפת. תכירו, מועדון "אופניים לכולם" בבית-שמש, הראשון מבין עשרות מועדוני רכיבה התנדבותיים לילדים ובני-נוער, המוקמים בימים אלה ברחבי הארץ

האירוע: אחר-צהרים של רכיבה עם ילדי מועדון "אופניים לכולם" בבית-שמש. הנוכחים: חבורת מדוושים צעירים ואיתן חברוני - מקים מועדון הרכיבה. המקום: מבנה ריבועי קטן שהעירייה העמידה לרשות המועדון.  

 

• לידיעת המדוושים: פרויקט "אופניים לכולם" יוצא לדרך

  

סביב המבנה רוחשת פעילות: מכל הכיוונים שועטים ילדים הלוך-חזור ובמעגלים, על אופניים כמובן. בפינות אחרות עסוקים חברוני ועוזריו בניסיונות לתקן אופניים כדי לצאת בזמן, ולהספיק כמה שיותר לפני השקיעה המאיימת לגבות דקות רכיבה יקרות. כשהילדים מזהים את מצלמתי הם עטים עליי. מדגימים תרגילי ראווה, מצטלמים בכל פוזה אפשרית ומבקשים סיבוב על האופניים שלי.

תרגילי הרמת גלגל ("ווילי") על רקע מועדון הרכיבה (צילום: אריה פישלר)

 

 

חזון האופניים של איתן חברוני

פרויקט "אופניים לכולם" מתעתד להקים עשרות מועדוני רכיבה לילדים ובני-נוער בכל רחבי הארץ, כדי לאפשר לכולם ליהנות מהענף. האם מדובר בחלום בלבד? חברוני (38), החתום על רשימת פרויקטי רכיבה ארוכה, מוכיח שלא. מדובר בבולדוזר לא קטן ש'התלבש' על הנושא באזור בית-שמש, הסמוך למושב נחם, מקום מגוריו. חברוני הוא אחד ממקימי עמותת "רוכבי שמשון" הפועלת באזור במטרה לקרב ילדים, בני-נוער ומבוגרים לעיסוק בספורט הרכיבה, וחתומה על סדרת יוזמות: אירועי רכיבה עממיים, קבוצות רכיבה, מועדון ניווט, תחרויות אופניים וחוגי רכיבה. וזה רק על קצה המזלג.

 

אבל הסיפור של מועדון הרכיבה בבית-שמש - הראשון הפועל במסגרת פרויקט "אופניים לכולם" - הוא לא רק הסיפור של חברוני. זהו סיפורם של חוגי האופניים לילדים, המשמשים כמודל אליו הפרויקט נושא עיניים. גיוס המשאבים להפעלת המועדון לא היה מובן מאליו, אך גם לא הרתיע את חברוני, שלפרנסתו עובד כתוכניתן בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לפני כשנתיים הוא רתם את עיריית בית-שמש לחזון האופניים שלו, וזו סיפקה מבנה קבע קטן במרכז העיר ומימון לרכישת מספר זוגות אופניים. 

 

כיום, פועלים במקום שלושה חוגי רכיבה. לכל-אחד מהם אופי שונה והמכנה המשותף לכולם הוא המשתתפים, ילדים ובני-נוער שפשוט אוהבים לרכוב: חוג לנערים יוצאי אתיופיה שבו תומכת קרן "One-To-One" הבריטית; חוג משותף לנערים יהודים וערבים המתקיים במימון "יוזמות קרן אברהם"; וחוג 'רגיל', שאין לו כותרת מיוחדת. עלותם של כל החוגים סימלית, וברוב המקרים ההשתתפות אינה כרוכה בתשלום כלל. "לא תמיד קל להסביר להורים למה צריך לממן לילד פעילות במועדון", אומר חברוני. "מבחינתם, הוא יכול לרכוב ברחוב ליד הבית".  

חוזרים לבית-שמש על רקע פריחת כליל החורש (צילום: אריה פישלר)

 

 

ילדים ואופניים? זה פשוט עובד

הבלגן שהקדים את תחילת החוג שאליו הצטרפתי נגמר ברגע אחד. חברוני מכנס את הילדים ומפסיק את ההשתוללות בקשיחות. עוד רגע, והנה הם כבר מחולקים לקבוצת בנים וקבוצת בנות, שאת הפעילות יבצעו בנפרד. כוח הסיוע של חברוני הם נערים מקבוצת הרכיבה התחרותית של הפרויקט, המלווים בהתנדבות את החוגים. חימום קצר - ואנחנו כבר מדוושים.

 

חלק מהרכיבה מתבצע על מדרכות תוך כדי מעבר בכבישים עמוסי תנועה. למרות זאת, הילדים נעים בצורה מסודרת, מגובשת, זהירה. בזמן חציית הכביש, כמו בתרגולת מוכרת היטב, נעמד אחד הילדים ועוצר את התנועה כדי לאפשר מעבר בטוח לכל הקבוצה. הסדר הזה נראה לי טבעי, אך חברוני מספר

שלא קל לילדים להתמודד עם המסגרת. "עבר זמן עד שהטמענו בהם את המשמעת שמחייבת רכיבה בקבוצה", הוא יתאר בהמשך. "אבל הרכיבה מאוד חשובה להם והם מחכים לה, לכן הם משקיעים ועומדים בדרישות".

 

הנה אנחנו כבר בשולי העיר, נהנים מהקסם המוכר לכל מי שרכב על אופניו בשטח: שדות, עפר, ריח של טבע - הכל משפיע. הילדים הולכים ומתכנסים בחווית הרכיבה, מתמקדים באתגרים שצצים לפני הגלגלים. קרקע לא יציבה, עלייה, חציית מעברי מים. כל מכשול שנשאר מאחור הוא הרפתקה, זיכרון ומעל לכל כיף גדול. תוך ניצול האנרגיה החיובית שנוצרה, חברוני בכל זאת מגניב מדי פעם גם קצת 'לימודים'. הוא מדבר עם חניכיו על רכיבה בטוחה, זהירות בדרכים וכללי התנהגות. ערכים. "זה מחלחל", הוא מחייך.

 

לחברוני אין סדר יום נוקשה או תוכנית לימודים קפדנית בעלת יעדים כבדי משקל. "העיקר הוא לעלות על האופניים, להפעיל קצת את הגוף ולדווש ביחד", הוא פוסק. וכך, ילדים מרקע שונה משאירים חלק מהצרות מאחור, מתאווררים במסגרת משותפת ונהנים מהאווירה הטובה שנוצרת בחוג. החניכים שלו לא מפונקים. הם כמעט ולא מקטרים כשעליהם לצלוח את העליות בחזרה לעיר, הולכים ברגל ודוחפים את האופניים כשקשה - וחוזרים לאוכף בהזדמנות הראשונה. גם אחרי הפקדת האופניים במועדון רובם לא עייפים מכדי להשתתף בשיעור עיוני במכונאות אופניים, לומדים על יישור גלגלים וכיוון 'שמיניות'. החיבור בין ילדים ואופניים, מתברר, פשוט עובד. רק צריך לתת לו לקרות.