
פחד (מתוך תערוכה בבר "מסקל", תל-אביב), אלכס שניידר, 2008
אני תורם
את גופי למשרד
המשרד מניח
את הישבן שלי
על ריפוד כסא קרוע
המשרד מפשק רחב
את האצבעות שלי
על המקלדת
המשרד מגלגל
את העין שלי
על מסך המחשב
המשרד שולח
מנהל נמוך
לחורר לי באוזן
ומנהל גבוה
לקדוח לי בקודקוד
המשרד פורט
על העצבים שלי
המשרד דוחס באף שלי
אבק
זיעה
פרורי מזון
ונפיחות
המשרד מחליק
את השיער שלי
באויר מזגנים משומן
המשרד בודק
במדחום זול
את טמפרטורת הפורמלין
בו אני שרוי
המשרד סבור
שבהינתן הנתונים שלי
גופניים ואחרים
אני מסוגל ליותר
המשרד תובע ממני יותר
המשרד תובע ממני הרבה יותר
המשרד מסמן מטרה על הלוח
ומטיח בה את ראשי
המשרד כוסס את ציפורני
בתקווה דרוכה שאתאושש
המשרד פוקח את עפעפי
ושמח לגלות שאני עדיין
המשרד מכדרר
שטרות כסף נגועים
לתוך הפה שלי
המשרד מדביק לי זנב
לוודא את יכולת הכשכוש שלי
המשרד מצמיד לצווארי קולר
כדי שיוכל לזהות אותי
המשרד פותח מעט
את החלון העליון
וסוגר מהר
כי אויר פולש מהרחוב
אויר לא טוב פולש מהרחוב
אויר עם צבע צליל וצורה
אולי אוירה
עם כף יד פתוחה
בריאה
שמכה בקצב
על החלון האטום
המשרד מכבה את האור
מסיט את הוילון
מחכה בדממה
שהאוירה תעבור
היא לא תעבור
מסמן סימנים שהיא תעבור
היא לא תעבור
מאיים איומים שהיא תעבור
היא לא תעבור
נוקט מהלכים שהיא תעבור
היא לא תעבור
חושף ניבים שהיא תעבור
היא לא תעבור
מסתער על הצוואר שהיא תעבור
היא לא תעבור
על אף הדם
היא לא תעבור
לא תעבור
2008