גרנט בצ'לסי: התחיל במנצ'סטר, נגמר ביונייטד

הישראלי הפתיע את הכדורגל העולמי כשמונה למנג'ר הבלוז, אבל גרם לכולם לשכוח את מוריניו עם סיום דרמטי בפרמייר-ליג והעפלה היסטורית לגמר ליגת האלופות. חבל שפרגוסון קיבל אותו ונפרד ממנו עם צמד הפסדים

ב-20 בספטמבר הוכה הכדורגל העולמי בהלם. צ'לסי, אחת הקבוצות הגדולות והעשירות בתבל, החליטה למנות את אברהם גרנט כמנג'ר. הישראלי, מאמן אלמוני שמעולם לא הדריך שום מועדון באירופה, קיבל לידיו את התפקיד היוקרתי ללא ניסיון ברמות הגבוהות ולמעשה הפך להימור ענק מצידו של רומן אברמוביץ'.

 

למינוי קדמו מספר ימים מטורפים סביב עזיבתו של ז'וזה מוריניו, מי שאימן את צ'לסי במשך שלוש עונות מוצלחות ביותר בזירה המקומית (2 אליפויות ו-2 גביעים). לכל העניין היתה הקדמה בקיץ, אז הגיע גרנט על תקן יועץ מקצועי, תוך שהוא מנצל את קשריו עם אברמוביץ' וסשה גאידמק (בעליה של פורטסמות' ובנו של ארקדי), כדי לצבור מעט ניסיון.

 

מוריניו לא הבין את המינוי, רגע לפני שהקבוצה יצאה למסע משחקים בארה"ב. על פי הדיווחים, הוא לא ראה בעין יפה את העובדה שמישהו מבחוץ מגיע ונוטל ממנו סמכויות. אבל צ'לסי פשוט לא שיכנעה. הכדורגל של הפורטוגלי לא הלהיב ואברמוביץ', שקנה את הצעצוע כדי לראות כדורגל התקפי, השתעמם ובליבו כבר קיבל החלטה להיפרד ממוריניו.

 

"אברם הו?"

הפרידה הרשמית ממוריניו הגיעה אחרי שה-1:1 ביתי מול רוזנבורג בליגת האלופות, שהגיע אחרי 2:0 לאסטון וילה ו-0:0 מול בלקבורן בפרמייר-ליג. מוריניו השאיר את צ'לסי כשהיא מדורגת במקום הרביעי, הרחק מהטופ ורגע לפני משחק העונה מול מנצ'סטר יונייטד.

 

העיתונות האנגלית לא הבינה מי נחת עליה. במקום מוריניו הכריזמטי הגיע ישראלי שמנמן עם אנגלית במבטא מוזר. הכותרות זעקו: "מי זה אברם?" ולא פחדו לתקוף את ההחלטה התמוהה של האוליגרך. גם האוהדים נגררו ויצאו להפגנות מחוץ לסטמפורד ברידג'. אפילו החיבור עם השחקנים הוטל בספק, כשדידייה דרוגבה, המזוהה כל כך עם מוריניו, מנהיג כביכול את נס המרד.

 

מוריניו, יקיר האוהדים ומי שכינה את עצמו 'המיוחד', נחשב לדמות כריזמטית שקשה היה לגרנט להיכנס לנעליה, אבל הישראלי לא חשש. למשחק הראשון שלו, באולד טראפורד מול יונייטד, נסע גרנט יממה לפני שהחל כדי שלא לחלל את יום כיפור. במוצאי החג הוא עלה למשחק הליגה הראשון שלו, אך הפסיד 2:0 לקבוצתו של אלכס פרגוסון. מאוחר יותר הוא יפגוש את פרגי גם במשחקו האחרון.

 

התקופה היפה

אחרי אותו הפסד ליונייטד, הגיע תיקו מול פולהאם והפער מהפיסגה רק הלך וגדל, אלא שמכאן החלה צ'לסי לנצח ולנצח. 0:6 מרשים על מנצ'סטר סיטי, 0:4 על אותה רוזנבורג שדאגה לפיטורי מוריניו ו-1:2 ענק בוולנסיה תודות לדרוגבה שהשמיץ אותו כביכול, השאירו את העיתונאים בפינה. בשקט זמני.

 

הפסד 1:0 לארסנל פתח שוב צוהר לתהיות לגבי מינויו. "הוא לא יודע לנצח את הגדולות", טענו שם. בנוסף, הגיעו הפסדים נוספים בגביע (לבארנסלי מהליגה השנייה) ובגמר גביע הליגה (לטוטנהאם בפנדלים) והלחץ גבר. שמות של מועמדים להחליפו עוד העונה, לא הפסיקו לצוץ. חוס הידינק, סוון גוראן אריקסון ומי בעצם לא?!

 

גרנט שרד גם את התקופה הזו ובאיטיות הצליח לצבור רצף מחודש של נצחונות. ה-4:4 בליגה מול טוטנהאם, שוב העלה ספקולציות, אבל מיד לאחר מכן החזירה צ'לסי לארסנל עם 1:2 גדול, שהעלה את הקבוצה לראשונה למקום השני. פתאום גרנט כן יודע איך לנצח את הגדולות.

 

תדמיתו השתנתה לאחר 1:2 על יונייטד, שפתח מחדש את הקרב על התואר עם שני מחזורים לסיום, והעפלה דרמטית לגמר ליגת האלופות דרך נצחונות בשיניים על פנרבחצ'ה וליברפול בשלבים המכריעים. הוא הפך שחקנים כמו ג'ו קול, פטר צ'ך, מיכאל באלאק ומאוחר יותר גם את פרנק למפארד, לחיילים שלו, תוך שימוש ביכולות יחסי האנוש המפורסמות שלו.

 

התגובה לניצחון הגדול על ליברפול, בה הניף גרנט את ידיו אל על ביום אמוציונאלי במיוחד עבורו (ערב יום השואה), הפכה לאחת מהתמונות הזכורות ביותר בכדורגל האירופי השנה. גרנט גם תפס ביטחון ביחסו כלפי התקשורת. הוא הפסיק להיות נחמד ובמסיבת עיתונאים מפורסמת, עשה מעין שביתה איטלקית וענה רק בתשובות, "לא יודע" ו"כנראה".

 

וכך, כשכל עם ישראל מאחוריו, הגיע לגמר ליגת האלופות, בידיעה שניצחון ישאיר את הג'וב אצלו והפסד יגרום ככל הנראה לפיטוריו. אבל על פי השתלשלות העניינים, נראה כי ההחלטה גמלה בלבו של אברמוביץ' עוד הרבה לפני כן. בכל מקרה, גרנט, שבכל הקריירה שלו זכה רק בגביע אחד עם מכבי תל אביב ומעולם לא הצטיין במפעלי נוק-אאוט, הפסיד בדו-קרב פנדלים אכזרי.