לא רק החרדים אשמים

על עצמנו תלונותינו - כי לא התכנסנו ולו פעם אחד כדי לדון בהלכה ולהוציא פסק הלכה מסודר שהוא לכתחילה - מה נדרש מגוי שבא להתגייר, מהי אותה "קבלת מצוות" שחייבים בה, עד כמה יש להתחשב בשאלות ציבוריות של מניעת התבוללות. הרב שרלו מסביר מדוע האשמים בבעיית הגיור שהתעוררה הם הדתיים לאומיים ולא רק החרדים

יש לי הרבה שאלות על דרכה של היהדות החרדית בעניין הגיור: כיצד אין היא חוששת לאיסורי תורה מובהקים מהחמורים ביותר הכתובים במפורש בתורה בדבר היחס לגר הצדק, והיא תומכת במדיניות כללית של חדש ועוגמת נפש לכל הגרים כולם עד שיאושרו; כיצד היא פוסקת בניגוד לשולחן ערוך בדיני גיור; כיצד היא פוסקת בניגוד לדברי הרמב"ם וכל ממשיכי דרכו בתחום פסילת גיור; כיצד יש בהם שלכאורה מחמירים בדיני גיור, אך דורסים ברגל גאווה כבוד תלמידי חכמים, תוך הלבנת פנים מהסוג הנורא ביותר; כיצד הם משליכים מעל כתפיהם את האחריות הנתבעת לכלל ישראל, ועוד ועוד.

 

ברם, כבר שנים אני טוען כי הטוב ביותר הוא שכל אחד יתמודד עם הבעיות שלו, ולא עם אלו של האחרים. את הבעיות של היהדות החרדית יפתרו מנהיגי היהדות החרדית, ולא אנחנו צריכים להוכיח אותם על מעשיהם. אנחנו צריכים להתרכז במה שמוטל עלינו לעשות.

 

על עצמנו תלונותינו כי לא התכנסנו ולו פעם אחד כדי לדון בהלכה ולהוציא פסק הלכה מסודר שהוא לכתחילה - מה נדרש מגוי שבא להתגייר, מהי אותה "קבלת מצוות" שחייבים בה לכולי עלמא, עד כמה יש להתחשב בשאלות ציבוריות כלליות של מניעת התבוללות וטמיעת גויים בתוכנו כחלק מתהליך הגיור, וכדו'. מי אין לו דרך לכתחילה - כיצד ילין על אחרים.

 

כיצד נלין על אחרים?

על עצמנו תלונותינו כי לא קבענו ולו פעם אחת את מה שנתבע מדייני הגיור: עד כמה צריך לבלוש ולנסות לחשוף רמאויות; מה טיב החובה אותה כינה הרמב"ם "עבותות אהבה", וכיצד חייבים הדיינים לקבל את המתגיירים באופן מאיר פנים ומקרב; מה מוטל על הדיין לדעת כאשר הוא עוסק ביוצאי ברית המועצות לשעבר, כדי להבין את השפה ואת השיח שהם מנהלים ועוד ועוד. מי שאין לו דרך לכתחילה - כיצד ילין על אחרים?

 

על עצמנו תלונותינו כי רק משפחות מועטות נרתמו להיות שליחות בית דין ומשפחות מארחות, שזה תנאי הכרחי לכל מהלך הגיור, ולהבטחת אמיתותו של הגיור והרצון להיכנס לכלל ישראל. אם אנו עצמנו לא עושים את המוטל עלינו - מה לנו כי נלין על אחרים?

 

על עצמנו תלונותינו כי אנחנו הכרענו מבחינה רוחנית - פוליטית להיות באופוזיציה. עוד לפני הבחירות הודענו ברשימה המאוחדת כי לא נהיה שותפים בשום מהלך מדיני. עמדה זו היא לגיטימית ביותר, אולם יש לה משמעויות נרחבות, שעיקרן: הזכייה הגדולה בפריבילגיה לשבת באופוזיציה ולומר את האמת הפנימית שלנו בקול גדול בלי פשרות, והעובדה המקבילה שאין אנו בני השפעה פוליטית על שום דבר במדינת ישראל. בעמדה כזו, גם אם נכפיל את מספר המנדטים שלנו אנו נדחף כל מרכיב ממשלה עתידי למפלגות אחרות.

 

על עצמנו תלונותיו כי בשל כך אין אנו משפיעים על בחירת הדיינים בישראל, וסביר להניח כי בשנים הקרובות לא ייבחרו רבנים מהציבור שלנו לשום תפקיד ממלכתי במדינת ישראל - מהרבנות הראשית ועד רבנות השכונות. לזה יש משמעות נרחבה בתחום הגיור.

 

על עצמנו תלונותינו כי חלק גדול מהמאבק שבין אלה ובין אלה מבוסס על פילוגים רבניים ומחלוקות פנימיות עמוקות בתוך הציבור שלנו, ויד איש נשלחת ביד רעו. מה לנו כי נלין על אחרים, כאשר אנו עצמנו פוגעים בעצמנו בכל עת?

 

בשל כך, טוב יהיה כי תניח לחרדים בשלב הזה, ובוודאי שלא להרבות שנאה עכשיו ולא לדבר על "נמאס מהחרדים", כי נתרכז כולנו בתיקון מה שאנחנו צריכים לתקן, ונשוב וניטול את האחריות המוטלת על נושאי התורה בעת זהו, והיא לבצר את האומה הישראלית בדרכה של הלכה, להתמודד עם נישואי התערובת במדינת ישראל, לקשור מחדש את החלקים השונים באומה, ולממש את דרכה של תורת ישראל במציאות. אם נתקן את התלונות שיש לנו על עצמנו לא נצטרך עוד לעמוד מנגד ולראות כיצד הורסים ומחריבים, אלא נוכל להיות קשורים בבניין ובהתקדשות.  

 

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה. מאמרים פרי עטו ניתן למצוא באתר ישיבת ההסדר