הייתי מושג, הייתי שלך, אבל את לא רצית

אני עם מישהי אחרת. אני לא יכול להסביר לך למה בחרתי אותה. אני יודע שאת רוצה לדבר, אבל אני לא רוצה לשמוע. כי אני עכשיו נותן לה הזדמנות, אז אל תפריעי ואל תבלבלי אותי. אל תפרפרי סביבי. תני לי להשתחרר. אני והוא, דיאלוג

אני: כל הרגש מתפוצץ לי בפנים. כל החלומות שסרגתי נפרמים. כל מה שתכננתי, קיוויתי, הזיתי, ביקשתי, הכל נפרד ממני ועוזב אותי. זה לא יקרה, הם לוחשים לי, מצחקקים. זה לא יקרה, לכי לחלום על מישהו אחר. לכי לתפור חלומות חדשים. איתי זה לא יקרה. איחרת את הרכבת, איחרת את המועד. תשארי לבד עוד קצת. אולי עוד הרבה. תשכבי בלילות במיטה, תתהפכי ותערגי לזוג ידיים שיחבקו אותך חזק. תחלמי על אישיות שתשלים את שלך. תחלמי על טיולים ועל כתף וגב וזרוע . תחלמי על חיוך שמלווה אותך במהלך היום, חיוך פנימי.

 

אמרת שאני לא הטיפוס שלך, שאת לא נמשכת

הוא: תחזרי לתפור חלומות חדשים, לא עלי. לא איתי. אני עם מישהי אחרת. אני לא יכול להסביר לך למה בחרתי אותה. אני לא יכול להסביר. אני יודע שאת רוצה לדבר, אני יודע שיש לך מה להגיד. אבל אני לא רוצה לשמוע. כי אני עכשיו נותן לה הזדמנות, אז אל תפריעי, ואל תבלבלי אותי. אל תפרפרי סביבי. תני לי להשתחרר. חיכיתי לך שנה. אז מה פתאום עכשיו את נזכרת בי? מה פתאום נפתחו לך העיניים? הייתי מושג, הייתי שלך, אבל את משכת את הידיים. חשבת שאני עדיין אהייה שם, וטעית בגדול. אני כבר זזתי. אני כבר לא מחכה. וגם את בכלל לא מה שחשבתי. ישבת על ההר הגבוה, בתוך מגדל השן, הסתכלת עלי מלמעלה שנה שלמה. אמרת לי שאני לא בשבילך. שאני לא הטיפוס שלך, שאת לא נמשכת. אז מה את רוצה עכשיו, שהתעוררת פתאום וראית אותי באמת לשם שינוי? מה את רוצה ממני? מי שאמר שאני רוצה לתת לך סיכוי?

 

אני: אבל הכל מחכה לך פה, שתבוא. המיטה, הארון, הספה. הסטריאו. הכריות, הדלת, המקרר, המראה. הכל מחכה לבואך, שתבוא למלא את החלל בנוכחותך. במחשבות שלך, בצעדים שלך, בבגדים שלך. שתבוא עם הדעות שלך, והרגש שלך. שתבוא עם הנעליים והחיוכים. עם הפלאפון שלא מפסיק לצלצל, שתבוא עם השטויות שלך. חשבתי שרק צריך להגיד כן. שאחר כך הכל יתגלגל. לא תארתי לעצמי שפתאום ההתקדמות תתקע דווקא אצלך. נתתי לך אור ירוק, ואתה במקום לעשות איתו משהו, אתה משהה אותו אצלך.

 

הוא: עזבי אותי בשקט, ואל תבלבלי אותי. אל תתקשרי, אל תבקשי את קרבתי. איך אומרים בצבא? "מעט מדי, מאוחר מדי". עכשיו תתבשלי בעצמך. ואל תהיי מופתעת ממה שקורה. אף אחד לא הבטיח לך סיום אחר. רק את הבטחת לעצמך שאני עדיין מוכן, שאני עדיין רוצה. רק את חשבת שכל מה שנותר לך זה להגיד לי "כן" ואני אפול לזרועותייך במקרה הטוב, או אנשק את רגלייך במקרה אחר. אבל לא, את טעית. נדרש יותר. את לא עושה לי טובה שאת פתאום מעוניינת. את לא מעניקה לי מחסדך. תתפלאי, יש עוד נשים בעולם שמוצאות בי את החן. אז מה פתאום את פגועה ממני עכשיו? תעשי חשבון נפש לפני שאת מרשה לעצמך להיעלב שבחרתי אחרת.

 

אני רואה מה היה מונח לי מתחת לאף

אני: וכל הרגש שבניתי, שטיפחתי לאט לאט בחדרי ליבי, מתפוצץ לי בפנים. התובנה שצפה לה פתאום במעמקי הווייתי. בבת אחת אני מרגישה שהורידו לי את המסך מול העיניים, ואני רואה. אני רואה מה היה מונח לי מתחת לאף, קרוב ממש. ופתאום תשוקה, ורצון למימוש. אבל אני לא מסוגלת לעשות שום דבר. עד שהבנתי שכן, זה זה, ואני רוצה ומוכנה לקחת את הסיכונים, והוא אמיתי ונכון, והוא מסוגל להעניק לי את כל מה שאני באמת רוצה ומייחלת לו, והוא מצחיק, והוא יכול. עד שהבנתי סוף סוף, כבר מאוחר. ועכשיו אני זו שצריכה להמתין. להמתין כאילו אין עוד גברים בעולם.