אז כמה אמרת שאת משלמת על הדירה?

אם בתחילה חשבתי שזו רק שאלה במסגרת הסמול-טוק במצבים שכאלה, הרי שכיוון המשך החקירה גרם לי לתהות מי האטרקציה העיקרית: אני, או דירת שני החדרים, שלושה כיווני אוויר, שכנים שקטים, ותשלום ועד בית נמוך? נדל"ן והעיר הגדולה

ואז זה קורה: אתם מגיעים אלייך הביתה. אם הסיטואציה ספונטנית את רק יכולה לקוות שזכרת ללבוש את התחתונים היפים, ואם היא מתוכננת יש לך זמן להשלים את מלאכת שטיפת הכלים כדי שסבתא שלך לא תתעלף. מילא מביאה בחור הביתה, אבל לקבל אותו בבית מלוכלך? רק על זה היא עושה סלטה כפולה בקבר.

 

כך או כך, הוא מגיע. בזמן שהמפתח מסתובב בחור המנעול (זו עדיין לא מטאפורה) לכל צד תהיותיו לגבי רצף האירועים, חששותיו ורצונותיו לקראת מה שהולך להיות בשעות הקרובות. לפעמים זה מלווה במבוכה ממש כאילו הייתם בני 16 בתחילת דרככם, וכשאני מדמיינת שאלות מביכות בסיטואציה אינטימית, עולים לי בראש רעיונות כמו " אז כמה היו לך לפניי?" או "מה התנוחה החביבה עלייך? הדגימי, פרטי ונמקי", או "מה הדבר הכי נועז שעשית?"

 

אבל בזמן האחרון גיליתי שכלפי בנות המין היפה בעיר מופנית שאלה מטרידה לא פחות : "אז כמה אמרת שאת משלמת פה?"

 

מי שעקב אחרי שוק הנדל"ן בשנים האחרונות יודע שמצב הדירות להשכרה בתל אביב קשה. קשה עד כדי כך שהסיכוי לחטוף את בראד מידיה של אנג'לינה גדול יותר מאשר למצוא דירה שקירותיה אינם מטים ליפול, שהצנרת מוציאה מים ללא חלודה ושאין צריך למכור כליה רק כדי לעמוד בתשלומים.

 

אם בתחילה חשבתי שזו רק שאלה במסגרת הסמול-טוק שעוזר לייצר אווירה נעימה במצבים שכאלה, הרי שכיוון המשך החקירה גרם לי לתהות מי האטרקציה העיקרית: אני, או דירת שני החדרים, שלושה כיווני אוויר, שכנים שקטים, ותשלום ועד בית נמוך? אחרי הכל, זה שמישהו נכנס לי למיטה, זה לא אומר שהוא צריך להיכנס לי גם לעו"ש.

 

ונחזור לסיטואציה שעל הפרק: "אז כמה אמרת שאת משלמת?"

 

"כך וכך שקלים".

 

"זה לא קצת הרבה?" 

 

"כן, אבל זו מציאה באזור הזה, קרוב להכל" (אני משערת שזה לא זמן טוב לשחרר אמירה צינית בסגנון "כשיהיה לי בעל עשיר זה אפילו לא יורגש בחשבון הבנק").

 

"אבל זה לא כולל חניה, נכון?"

 

"מי צריך חניה עם משטר המוניות הנוח?" (שוב,משערת שזה לא זמן טוב לשחרר אמירה צינית בסגנון "ממתי סוס לבן צריך מקום חניה?")

 

"רגע, ומה עם ארנונה?"

 

"טוב, תודה, גם איתה ועם הפקידה מהעיריה אני נפגשת פעם בחודשיים".

 

האם בנות העיר הן קורבן לקונספירציית נדל"ן? כשאני נתקלת בבעיה הקשורה לפראנויות מסוגים שונים, אני פונה למומחים. הפעם היתה זו א' שסיפקה תשובות, כיוון שגם היא נתקלה בבעיה הזו לא מעט פעמים. תשובתה היתה חד משמעית: "לשקר!"

 

כמו שנשים מעל גיל מסוים לא צריכות לנקוב במספר האמיתי, וכמו שנשים מתחת למידה מסוימת לא צריכות לגלות את מידת החזיה האמיתית, ובאופן כללי כמו שנשים לא אומרות את כל האמת, כדי לא להעכיר את האווירה ("ברור שאתה הכי טוב שהיה לי"), כך גם לגבי הסכום המועבר לבעל הבית מידי חודש - אנחנו אמורות לייפות את המציאות. או ליתר דיוק – לכער אותה עוד יותר.

 

"רגע", נזעקתי, "את מתכוונת לזייף?"

 

"בוודאי", ענתה חברתי, "לזייף, ובגדול! כשהבחור שואל כמה את משלמת, את מכפילה את הסכום, מוסיפה את מיסי ועד הבית ומחסרת את גילה של גברת פפלוביץ מקומה 4, ואת התוצאה הזו את אומרת, לא שקל אחד פחות!"

 

ואני, בזעקות שבר ובתמימות המושפעת מאלצהיימר קל שמשכיח ממני את התחושה הנוראית של אחזקת לוח דירות ביד אחת וטוש זרחני ביד השנייה כדי לסמן נכסים רלוונטיים, ממשיכה: "אבל זו רמאות לשמה!"

 

א' נותנת בי מבט מאוכזב, שולפת את הסלולרי שלה המשמש כמצלמה בעת סיבובינו בעיר ומציגה את תמונת ההומלס בשדרות רוטשילד, כאומרת: "כך ייעשה לבחורה שלא מרמה לגבי שכר הדירה".

 

ונחזור לאותו ערב, עת האינטימיות נמצאת בשלבים מתקדמים: "הפרקט פה, זה אמיתי?"

 

"נראה לי שכן, כשאני הולכת על עקבים אפילו השכנים ממול שומעים".

 

(הוא במצב מאוזן) "והתקרה, אין רטיבות בחורף?"

 

"לא, יש מערכת ניקוז ממש טובה על הגג. רוצה לעלות לשכנה למעלה לוודא איתה? כי היא בת 90 והיא תשמח אם איזה עלם חמודות ידפוק לה בדלת".

 

(הוא כבר בתנוחה אחרת) "והבלטות במטבח, זה הריצוף המקורי?"

 

"אין לי מושג, להביא את הפטיש שנשבור כמה ונבדוק?"

 

"לא יודע....נראה לי שהצנרת פה זקוקה לטיפול" (ולא, זו אינה מטאפורה, הוא באמת מתכוון לצנרת הבניין. כל אחד עם חריץ חושב שהוא אינסטלטור).

 

ובאותו רגע, אילו היה קצת פחות מנומס, בטח מה שהיה יוצא לו מהפה היה משהו כמו "מותק, לא רק אני דופק אותך, אלא גם בעל הבית".

 

גבירותיי ורבותיי - מהפך! עברו הימים שבחורה היתה מביאה בחור הביתה עם תהיות מטרידות שאולי מדובר במטורף שיבתר גופתה בתום הערב והיא תהפוך לכותרת בעיתון למחרת. גם החששות לגבי יכולתו לרגש וביצועיו במיטה תופסים פחות מקום. מעתה הפחד הגדול של הרווקה התל אביבית לגבי בחור שנכנס אל ביתה הוא שבתום האירוע יבדוק על תיבת הדואר את שם בעל הבית, יריץ בגוגל, ירים טלפון ויציע מחיר גבוה יותר עבור הנכס המדובר.

 

מלחמת המינים הוחלפה במלחמת המטרים הרבועים

כי כמו שאומר הפתגם הצרפתי, "במלחמה כמו במלחמה". ואם פעם חשבתם שמלחמת מינים היא זו הנמצאת בקרבינו, טעות בידכם. בשל כוחות הפועלים בשוק, ויד נעלמה המכוונת עוד ועוד אנשים לעיר הגדולה, מלחמת המינים הוחלפה במלחמת המטרים הרבועים: הקרב על פיסת נדל"ן בעיצומו, וגם אם היא לא "משופצת כחדשה", המהלכים מתוכננים בקפידה, וכל האמצעים להשיגה כשרים - כולל כניסה למיטתה של רווקה תל אביבית באמתלה של לילה סוער.