זה כמעט שש שנים שהמותג האיטלקי הוותיק "בוטגה ונטה" נהפך לשחקן ראשי בין בתי האופנה שקובעים את הטרנדים המרכזיים בכל עונה. אמנם למדת לזהות ב"זארה" שמלה שהיא "ממש ממש חיקוי של 'פראדה'", או חצאית שהיא "בול הקולקציה האחרונה של 'גוצ'י'", אבל אם את מחזיקה מעצמך פשניסטה אמיתית, עלייך לזהות גם את הסטייל הבלתי מתפשר של "בוטגה ונטה".
החברה, שהוקמה ב־1966 על ידי משפחת מולטדו, התחילה את דרכה, ממש כמו משפחת פנדי, בייצור תיקי עור באיכות גבוהה. בשנת 2001 זיהה קונצרן "גוצ'י" את הפוטנציאל של המותג וצירף אותו לקבוצתו. מייד עם הרכישה מונה תומס מאייר הגרמני למעצב הראשי והביא לגידול רציני במכירות על ידי הוספת בגדים ואביזרים לקולקציה (המחזור השנתי האחרון שלהם עמד על 500 מיליון דולר). בן לילה החל המותג להכתיב את הטון בשוק בגדי היוקרה, כשאחד האלמנטים שמאפיינים אותו הוא היעדר לוגו או כל סממן שמסגיר את שם החברה, מה שבעצם מקפיץ את מד היוקרתיות גבוה עוד יותר.

מתרחק מאור הזרקורים. תומס מאייר (צילום: ASAP)
טום פורד, מי שבחר במאייר להחיות את בית האופנה, יכול בהחלט לטפוח לעצמו היום על השכם. הבחירה בו הייתה הימור, לאור העובדה שמדובר באדם צנוע שאינו חובב את אור הזרקורים: מאייר אפילו אינו מרבה להימצא במילאנו ובדרך כלל עובד מביתו ומגיע לעיר אחת לחודש. במידה רבה, הבגדים שהוא מעצב דומים לו: נקיים מיומרות, בעלי גזרות מושלמות ועל־זמניים, כאלה שעושים כבוד לאישה שלובשת אותם.
בשנים האחרונות נעשו הבגדים האיכותיים של "בוטגה ונטה" חביבים גם על המעצבים ברשתות הזולות, ואלה החלו מעתיקים את הגזרות על ימין ועל שמאל. גם הצבעוניות השקטה שלהם, בגוני שחור, בז', אפור, לבן וסלמון, חדרה אל הרחוב, ואפילו טרנד הספארי, שתפס חזק העונה, מושתת על הסטייל הנקי של "בוטגה ונטה". בגלל שאנחנו לא באמת יכולות להרשות לעצמנו להחזיק בארון פריטים מקוריים של המותג, כדאי לשים לב לשמלות בגזרת החולצה הגברית ולחצאיות הפשתן עתירות הכפלים שמציעות לנו הרשתות הבינלאומיות, בהשראת המותג המתחדש.
בהמשך ישיר לטרנד הכאפייה שנלעס כבר שתי עונות ועכשיו נמאס, ולשערורייה שנקשרה בשמו של מת'יו וויליאמסון, שממשלת אתיופיה יצאה נגדו בטענה ש"גנב" את הדפוסים והגזרות שמככבים בקולקציה הנוכחית שלו היישר מפריטי לבוש מסורתיים שלהם – הקיץ הזה ספוג כולו בהשפעות אתניות מרחבי העולם: רקמה אינדיאנית, דפוסים אפריקניים, קימונו סטייל יפן וסארי בסגנון הודי – כל אלה מתערבבים יחד לכדי מקשה אחת מסחררת ומקבלים טוויסט מודרני.

השפעת אתניות. מתוך הפקה ב"ווג" הבריטי, מרץ 2008
ז'אן פול גוטייה, למשל, יצר גרסה מתוחכמת ומעודנת של הסארי בעבור "הרמס": "זה תענוג בשבילי לשחק איתו בכל מיני דרכים בעזרת בדים מדהימים וצבעים יוצאי דופן". חוץ ממנו, גם ב"קוסטום נסיונל", ב"לנווין" וב"מיסוני" אזכרו את הסארי בגזרות שכוללות כתף אחת חשופה. התייחסויות נוספות לטרנד הגלובלי הבליחו אצל "אלסנדרו דל אקווה", "אלכסנדר מקווין" ו"DKNY", שם הודגשו המותניים בחגורה עבה ברוח הקימונו; אצל "אוסקר דה לה רנטה" ו"אטרו", שם העניקו פרשנות מחודשת לרקמות האינדיאניות; ואצל "דיאן פון פירסטנברג", ששילבו דפוסים אפריקניים נאיביים יחד עם הגזרות הקוקטיות שלהם.
לקיץ שלנו מוטב שתבחרי בטוניקות או בחולצות אווריריות בדפוסים אפריקניים גדולים בצבעי אדמה, או בכאלה רקומות ומעוטרות בחרוזים קטנטנים או בניטים כסופים בקטע אינדיאני. להן תוכלי להתאים מכנסונים למראה שובב או מכנסיים בגזרת A למראה אלגנטי יותר. הבחירה האולטימטיבית היא כמובן שמלת מקסי בהשראה אתנית, ואז כל שיחסר לך הוא כפכפי אצבע להשלמת המראה הקז'ואלי.