אז החיים הם סיפור הרפתקאות בהמשכים?

סרטים מסוג "מה היה אילו", דוגמת "דלתות מסתובבות" ו"אפקט הפרפר", הקסימו אותי. תמיד התחברתי לרעיון שלכל צעד שאנחנו בוחרים לעשות, חסר משמעות ככל שזה יראה, יש השלכות מעל ומעבר לכל דמיון. דוגמה לתרחיש אפשרי

בתור ילדה, הספרים החביבים עלי היו ספרי הרפתקאות בהמשכים. בספרים אלה הקורא הוא גיבור פעיל הבוחר בעצמו כיצד יסופר הסיפור. כך, למשל, בראשית הספר יופיע קוסם שיציע לי, הקוראת, לבחור בין שעון שיחזיר אותי לזמן עבר לבין שרביט שיעביר אותי לזמן עתיד. כל בחירה שעשיתי הובילה אותי לעמוד אחר בספר והביאה להשתלשלות אירועים שונה. וכך, למעשה, ניתן היה לקרוא את הספר מספר פעמים ולבחור בכל פעם בפריט אחר, כשלעיתים הספר היה מסתיים לאחר חמש דקות קריאה, עת הייתי מוצאת עצמי מתחת לגיליוטינה בתקופת המהפכה הצרפתית, ולעתים יכולתי להמשיך ולקרוא את הספר במשך שעתיים ולהגיע לסוף טוב - חזרה הביתה לתקופת ההווה ללא פגע.

 

כשהתבגרתי נטשתי את ספרי ההרפתקאות, אבל לא את הקונספט של "מה היה אילו". סרטים דוגמת "דלתות מסתובבות" ו"אפקט הפרפר" הקסימו אותי. גם אם לא חיבבתי את הביצוע, תמיד התחברתי לרעיון שלכל צעד שאנחנו בוחרים לעשות, חסר משמעות ככל שזה יראה, יש השלכות מעל ומעבר לכל דמיון.  

 

האם זה באמת נכון? האם גם החיים שלנו הם סיפור הרפתקאות בהמשכים? את יוצאת באחת לפנות בוקר מבר, לאחר שלוש שעות ריקודים ושתיה. ידך מתחילה להתרומם במטרה לעצור מונית, כשהגבר הנאה מגיע מולך, מפסיק את השיחה הערה שהוא מנהל במכשיר הטלפון הנייד ואומר לך: "את נראית עייפה". את עונה לו שאת אכן עייפה. הוא מציג את עצמו, שואל לשמך ומציע ללוותך הביתה.

  

האם את מרשה לו ללוותך הביתה?

 

הדרך לא קצרה, ורגלייך כואבות אחרי יום שלם של צעידה על נעלי עקב. את מחליטה שהוא נראה מספיק נמוך וצנום בשביל שתוכלי לגבור עליו בבעיטה לאזור רגיש אם יתעורר הצורך, מה גם שלא תזיק לך שיחה נחמדה בדקות הקרובות, ולכן את מסכימה להצעתו הנדיבה. אתם צועדים לכיוון ביתך. הבחור מתגלה כאיש שיחה נעים, מעניין ומצחיק, והכאב ברגליים כמעט ואינו מורגש. לבסוף אתם מגיעים לפתח ביתך.

 

האם תזמיני אותו לעלות?

 

את יכולה להזמין אותו למעלה. הבית נקי, הרגליים שלך חלקות משיער מיותר, והבחור עושה רושם של אדם חביב, ללא שריטה מיוחדת, אז למה לא בעצם? מצד שני, את חושבת שאולי זה בחור שמתאים למערכת יחסים קצת יותר רצינית מאשר זיון ללילה, ואת חוששת שאם תזמיני אותו לבלות איתך את הלילה לא תשמעי ממנו שוב למחרת. אז אתם מחליפים טלפונים ואת עולה הביתה לבד. את ממתינה מספר ימים, וכבר חושבת שלא תשמעי ממנו: "אולי בטעות נתתי לו מספר לא נכון, ואולי הוא כועס שלא הזמנתי אותו לעלות ולכן לא יתקשר לעולם..." אבל הוא מתקשר. ולא סתם מתקשר, הוא מתקשר בעשר בבוקר לשאול אם יש לך תוכניות לאותו ערב, ואתם קובעים להיפגש. אבל רבע שעה לפני הפגישה, כשאת לבושה, מאופרת ומבושמת, הוא מתקשר ומודיע: "סליחה. משהו צץ. אני חייב לבטל". את מתיישבת מאוכזבת על הספה. אולי לא היית מרגישה כל כך רע אלמלא ידיד שלך שבמקרה נמצא בביתך היה עד להשפלתך. הידיד מרחם עלייך. את שונאת שמרחמים עלייך. הידיד מציע לך לצאת לשתות משהו.

 

האם תצאי עם הידיד לשתות משהו, בקטנה?

 

למה לא בעצם? את כבר לבושה יפה, ואין לך משהו טוב יותר לעשות הערב. מצד שני, הג'ינס והגופיה של הידיד, שלא התכוון ליציאה לבילוי, מדגישים עוד יותר כמה את התלבשת לדייט. כמה את הכנת את עצמך למפגש רומנטי. את יודעת שכל הערב לא תפסיקי להסתכל עליו ולחשוב שלא הוא זה שאמור לשבת שם מולך. את משקרת לעצמך שבטח גם לו אין תוכניות ושהוא ממש ישמח אם תתלווי אליו לדרינק ומחליטה לצאת איתו. ומה את יודעת, אתם מבלים נהדר. בתחילת הערב את עדיין מבואסת מההברזה, והידיד עדיין מרגיש צורך לנחם אותך על ידי פירוט עשרות הדרכים בהן יתנקם במבריזן הטיפש, אבל מהר מאוד את שוכחת מהמבריזן ומוצאת עצמך צוחקת כמו שלא צחקת כבר הרבה זמן וחושבת שבדיוק בשביל רגעים כאלה נוצרו ידידים: כדי שניתן יהיה לדבר עם בני המין השני בלי לחשוב כל רגע איך את נראית, איך את נשמעת או איזה רושם את עושה. בשבועות הבאים אתם נפגשים שוב כידידים. פעם לסרט, פעם לארוחה. אתם מדברים שעות על גבי שעות, ואת מתפלאת איך את, שבחורים שאיתם יצאת בעבר טענו שנזירה ממנזר השתקנים פטפטנית יותר ממך, לא מצליחה לסתום מול הבחור הזה את הפה. ואז, ערב אחד, כשאתם יושבים ביחד בבית הוא רוכן לנשק אותך.

 

מה תעשי? תקפאי במקום, או תנשקי?

 

מצד אחד זה ידיד שלך. אולי אתם לא אמורים לעשות את זה. מצד שני, אם לא תנשקי אותו בחזרה הוא אולי ייעלב. ונגיד שבחרת בווילון מספר 2 - אם כן תנשקי אותו, מי יודע לאן זה יוביל. האם תשמעי ממנו שוב מחר בבוקר? האם תיווצר אי נעימות ועכשיו תאבדי גם ידיד יקר בנוסף לדייט שכבר הבריז לך בעבר? בסוף את מנשקת אותו בחזרה.

 

אחרי יומיים מצלצל הטלפון. זה המבריזן. הוא רוצה לקבוע דייט נוסף. יש אלטרנטיבות לסוף אחר. תמיד יש. אבל את לא מתלבטת יותר, כי מבחינתך, הגעת לסוף הטוב שלך והגיע זמן לסגור את הספר הזה ולהתחיל יחד עם האהבה החדשה שלך ספר הרפתקאות אחר.