ארה"ב: ביקורת נגד חוקרים שעקבו אחרי משתמשי סלולר

חדירה לפרטיות או מחקר לגיטימי? חוקרים אמריקניים עקבו אחרי 100,000 אנשים ללא ידיעתם כדי ללקט מידע על הרגלי התנועה שלהם

חוקרים מאוניברסיטת Northeastern בבוסטון, ארה"ב, עקבו באופן חשאי אחרי מיקומם של 100,000 אנשים בעזרת מעקב אחר הטלפונים הסלולרים שלהם. המחקר גילה נתונים חדשים לגבי הרגלי התנועה של אנשים בסביבה עירונית, אך העלה שאלות מוסריות לגבי פרטיות המשתתפים במחקר, שלא ידעו שעוקבים אחריהם. 

 

האח הגדול

"מדובר בצעד חדש למדע כולו," אמר החוקר אלברט-לאזו ברבסי, אחד מעורכי המחקר, "זוהי הפעם הראשונה בה הצלחנו לעקוב באופן אובייקטיבי לחלוטין אחר דפוסי פעילות בהתנהגות האנושית." למרות זאת, מומחים רבים לא משוכנעים שהתוצאות מצדיקות את שיטת המחקר מעוררת המחלוקת.

 

פול סטיבנס, קובע המדיניות בארגון פרטי לזכויות אזרחים (PRC), טוען שמכיוון שהמחקר נעשה ללא ידיעת המשתתפים בו, הוא מזכיר לו את הקונספט של "האח הגדול". "מדובר בדאגה אמיתית לאנשים שבאופן בסיסי לא מעונינים שיעקבו אחר הפעולות שלהם," הוא אומר: "אחרי אנשים כאלה פשוט לא צריך לעקוב".

 

יוזמי המחקר מדגישים שבמהלך המעקב הם דאגו ליישם דרכים רבות כדי לדאוג לפרטיות המשתתפים בו. החוקרים, למשל, לא ידעו את מספרי הטלפון של המכשירים אחריהם עקבו, וגם לא יכלו לקבוע בדיוק היכן בעלי המכשירים נמצאים, אלא לדעת רק את מיקומם המשוער ביחס לאנטנות והמשדרים הסלולריים. כדי להוסיף שכבה נוספת של אנונימיות, צמצמו החוקרים את קבוצת המחקר, שכללה במקור שישה מיליון מספרי טלפון, ל-100,000 משתתפים בלבד, בצורה רנדומלית.

 

נורת אזהרה בכל הקשור לפרטיות

למרות אמצעי הזהירות, רבים סבורים שהמחקר, שלא נדרש לקבל אישור מטעם ועדת אתיקה (מכיוון שהוא עוסק בפיזיקה ולא בביולוגיה), לא היה עובר ועדה כזו במידה שהיה מגיע אליה. שיטת מחקר זו, שעוקבת אחר אנשים ללא ידיעתם, אינה חוקית בארצות הברית, ולכן המחקר נערך בשיתוף חברה סלולרית פרטית מחוץ לגבולות המדינה (החוקרים נמנעים מלחשוף את המיקום המדויק).

 

"יש כאן הרבה גורמים שצריכים להדליק נורת אזהרה בכל הקשור לפרטיות ואמון", אומר ארתור קפלן, חוקר בעיות אתיות מאוניברסיטת פנסילבניה, "מחקרים שעוקבים אחר התנהגות אנשים במרחב הפומבי הם עניין לגיטימי, אפילו בלי ידיעת הנבדקים, כל עוד לא ניתן לזהות אותם. הבעיה היא שהטלפון הנייד הוא לא פומבי, אלא רכוש אישי. לעקוב אחרי המכשיר, ובכך למעשה גם אחר הבעלים שלו, מהווה חדירה גסה לפרטיות".

 

סיזר הידלגו, אחד מעורכי המחקר, מסכים שמדובר בסוגיה בעייתית: "בידיים הלא נכונות, המידע הזה בהחלט יכול להיות מנוצל לרעה. מצד שני, חשוב לזכור שהמידע הגיע למדענים שניסו למדוד דפוסים קבועים... אנחנו לא מנסים לעשות כאן דברים רעים. אנחנו רק רוצים להפוך את העולם למקום קצת יותר טוב".

 

תוצאות המחקר: לא זזים מהבית

בין אם מסכימים לדרך המחקר או לא, תוצאותיו מפתיעות: במהלך חצי שנה, כשלושה רבעים מהנבדקים לא התרחקו מהסביבה הקרובה שלהם, ונשארו בעיקר בתחומי אותו שטח עיגולי בקוטר כ-32 ק"מ.

 

"למרות העובדה שאנחנו חושבים על עצמנו כספונטניים ולא צפויים, אנחנו זזים בתוך הסביבה שלנו בדפוסים קבועים מאוד, ולגבי רוב האוכלוסיה מדובר גם במרחקים מאוד קצרים", אמר ברבסי.

 

כמות האנשים שמרחיקים מהבית על בסיס קבוע קטנה במיוחד: משלושה אחוזים בלבד נעים באופן קבוע עד למרחק של כ-321 ק"מ, ולמטה מאחוז אחד מרחיקים אף מעבר לזה, עד למרחקים של כ-1,000 ק"מ.

 

"למרות ההפתעה הראשונית, די ברור לי למה הרוב מעדיף להשאר קרוב לבית", מסביר אידלגו, "רוב האנשים מעונינים בחיים פשוטים, ונסיעות תכופות הן עניין מטריד ומעייף".

 

"תוצאות המחקר יוכלו לעזור לתכנן תשתיות תחבורה טובות יותר, וגם לספק לרופאים ידע שימושי במאבק נגד הפצת מחלות מדבקות. בנוסף, התוצאות גם מספרות לנו דברים חדשים לגבי עצמנו, כמו למשל העובדה שאנחנו נוטים לחזור לאותם מקומות שוב ושוב".