מירס בקשה, כי ביהמ"ש יורה לנתבע לשלם לה "דמי יציאה", בסך 4,915 שקלים, בגין הפסקתה בטרם-עת של ההתקשרות בין הצדדים למתן שירותי תקשורת סלולארית. הלקוח הנתבע ביקש רשות להתגונן בטענת אי-התאמה, שלפיה נתקל חדשות-לבקרים בהתנתקויות של שיחות, אשר פגעו קשות בעיסוקו בהסעות. לדבריו, ניסה פעמים רבות לקבל פתרונות ממירס, לרבות על ידי שתי החלפות של מכשירים, אך ללא הועיל. מירס טענה מנגד, כי מדובר במספר קטן ורגיל של התנתקויות, וכי הנתבע לא נתן לה הזדמנות הוגנת לפתור את הבעיה.
השופט שלמה פרידלנדר קבע, כי עלה בידי הנתבע להוכיח היקף מטריד ובלתי סביר של התנתקויות. לדבריו: " כל עוד השיחה נקטעת באיבה, ומצריכה חיוג חוזר - מדובר בבעיה, גם אם ההתנתקות אירעה לאחר משך זמן העולה על 12 שניות". נקבע, כי הוכחה בעיה של התנתקויות חוזרות בשירותי מירס, המכוננות עילה לביטול החוזה בשל אי-התאמה, ללא חיוב בפיצוי מוסכם הכרוך בביטול החוזה בנסיבות של הפרתו על ידי הלקוח.
לפיכך נפסק כי מירס אינה זכאית לפיצוי המוסכם הגלום ב'דמי היציאה'. השופט אף מתח ביקורת על התנהלות מירס, וציין כי היה עליה להימנע מלכתחילה מלתבוע מהלקוח את דמי-היציאה. לאור האמור, חויבה מירס לשלם לנתבע סך של 5,000שקלים בצירוף מע"מ כשר טרחת עו"ד בתביעה.
לפסק הדין בנושא
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"