מאוהב באהבה

סיפוריהם של חייל יהודי במלחמת העולם הראשונה וסטודנט אנגלי שחברתו מתה משתלבים בעלילת "רשימות על אהבה" של דני שיינמן. לולא היה מתיש את הקוראים עם מנטרה על חיבורנו לטבע זה היה ספר נוגע ללב

אם דני שיינמן, מחבר "רשימות על אהבה", מעוניין שתצאו עם מוטו לאחר הקריאה בספרו, הרי שזהו כנראה "כל דבר קשור לכל דבר" – העבר, ההווה והעתיד, היקום ואנחנו, הכל אחד המה. מצד אחד, מדובר במסר מעניין, יצירתי וחשוב; ומן העבר השני – שיינמן לא סומך על הסיפור שלו מספיק כדי שיעביר את הדבר בעצמו, מבלי להכריז אותו שוב ושוב.

 

ליאו הוא סטודנט אנגלי הנוסע לטיול תרמילאים בדרום אמריקה עם חברתו המקסימה אלני; תאונת אוטובוס קטלנית הורגת את אלני ומשאירה את ליאו שבור ואכול רגשות אשמה. עד מהרה מגלה ליאו שאבל הוא המקום הבודד ביותר שיכול אדם לחיות בו; הוא ממאן להתנחם ושוקע עמוק בתוך חוסר התוחלת שבחיים ללא אלני.

 

שיינמן מתאר את החלק הסיפורי הזה, אחד משני קווי עלילה שיצטלבו בהמשך, ברגישות עצומה לאובדן, ובאומץ שחותך דרך הקלישאות הריקות והנדושות של אבל. הטרגדיה הגדולה ביותר של ליאו המתאבל היא שהוא לא מצליח לחדור דרך הקרום השקוף שמצפה אותו ומבודד אותו מן החברה; במהרה הוא מבין שהוא לא מצליח להבהיר עד כמה החיים ללא אלני נטולי משמעות, וסובלנותם של הסובבים אותו פוקעת.

 

תהליך הבראה

תחילת ההכרה של ליאו בדבר המשכם של החיים והיכולת להתרפא ולהתגבר, מגיעה כמעט במקרה מהרצאה על פיזיקת קוונטים שהוא שומע – "הפחמן הוא החיים. כל תא חי בצמחים, בבעלי חיים ובבני אדם מכיל פחמן. לכן ידידי, כשאתם יוצאים מכאן היום, תתנחמו ברעיון הבא: אתם עשויים מאבק כוכבים, פשוטו כמשמעו, ויקרה לכם מה שיקרה – החלקיקים שמהם אתם עשויים קיימים כבר משחר העתים וימשיכו לחיות לנצח". (עמוד 159)

 

ההכרה שאלני, אהובתו הצעירה והמתה, תמיד תהיה ברוחה ואפילו בגופה חלק מן היקום שליאו מתקיים בו, היא נחמה פורתא והדרך החדשה של ליאו לגישוש מתוך הבועה שהתקיים בה באבלו, ולראשונה הוא רואה פתח אפשרי שניתן לגשר דרכו אל החיים.

 

במקביל לכך, מספר שיינמן את סיפורו של מוריץ – חייל יהודי במלחמת העולם הראשונה, שנלקח למלחמה רק רגע לאחר שגילה את אהבתו ללוטה ונשק לה לראשונה. דמותה של לוטה וההבטחה שגלומה בה, היא זו שמחזיקה אותו בחיים במצב הכאוטי של המלחמה, דרך מחנה השבויים הסיבירי אליו הוא נלקח, ועד לצעידה הארוכה בת השלוש שנים בחזרה אליה, תלוי בהבטחה ישנה שלא ברור אם תקויים.

 

סיפורו של מוריץ הצעיר מסופר על ידי מוריץ שעל ערש הדווי, לבנו הצעיר פישל, בערבה של מלחמת העולם השנייה, לשאת עימו את סיפורו. בהמשך עוד יתגלה לנו כיצד ירושת האב הפכה לאבן הריחיים על צווארו של הבן.

  

גם כאן, בסיפורו של מוריץ החייל, ניכר ששיינמן היסודי ערך תחקיר מעמיק ומעורר התפעלות, והוא מיטיב לחבר בין ההסטורי לאישי, ובין התיאורים הפלסטיים מהמלחמה לתיאורי נפשו העדינה והאמיצה של מוריץ.

 

בהמשך יתחברו שני קווי העלילה השונים, בהקשרים של הסטוריה ומשפחה, והמסר מסיפור אחד יחלחל אל השני, ויחד הם יצרו הבנה חדשה בדבר הכוח הבלתי מבוטל של החיים, האהבה, והרצון האנושי.

 

מסר פסימי

"רשימות על אהבה" הוא ספר מפתיע במובן זה שהוא מצליח להתפתח מהיותו עגום ומבשר רעות בתחילה, לכדי בשורה אופטימית על האפשרות לצמיחה, להארה, ולהתגברות על נסיבות קשות. על כך שלא נפל במלכודת הצפויה בה מתקיימת מישוואת 'עצוב ופסימי' שווה 'מלא משמעות וחשוב', ראוי דני שיינמן להערכה.

 

עם זאת, שתי חולשותיו העיקריות של הספר, ואלו שפוגמות בו באופן משמעותי, הוא העיקשות בה שיינמן מפמפם את המסר שלו בדבר הקשר הבלתי אמצעי בין האדם לעולם, וכל דבר אשר בו. כאן עולה לזיכרון סיפורו של פרימו לוי, "פחמן", הסוגר את "הטבלה המחזורית" – לוי מעביר את אותה הנקודה בדיוק, באופן אלגנטי מרגש, וחכם להפעים.

 

אחרי קריאה בסיפור הנהדר של לוי, אולי כל טיפול בנושא עשוי להיראות גס ופשטני, ובכל זאת – שיינמן עוד יכול ללמוד דבר מה על שקט ועידון בהעברת מסריו.

 

הדבר השני אשר צורם לכל אורכו של הספר, הוא המחברת שמנהל ליאו בנסיון להבין את האהבה ואת צורותיה בטבע; הרעיון כרעיון מספיק כך שאין צורך ממשי להראות לנו את דפי המחברת ואת רשימות האהבה שהעניקו את שמן לספר.

 

בכל זאת, בוחר גם כאן שיינמן שלא לסמוך על דמיונם של קוראיו, והוא מספק לנו דפים מתוך יומן זה, מעוטרים קשקושי עט אותנטיים (כפי שכל כך מקובל בספרים מן השנים האחרונות), וביניהם ציטוטים על אהבה, רשימות על הרגלי הזיווג של החיות, וצילומים של חיות שונות מתחככות ומשלבות צווארים וטלפיים. החלק המיותר הזה, דומה יותר מכל ליומנה של נערה משולהבת, והוא כמעט מביך בהקשר של הספר הזה שברובו מהודק ומוצדק.

 

גם הספר וגם הקוראים, היו יוצאים נשכרים ללא המאמצים האילוסטרטיביים והכפויים שביומן הרשימות, ובשקיפות המסר הדידקטי של שיינמן. עדיין, ניתן להתעלם מהימצאותם של אלו, ולנטות חסד לשאר חלקיו היפים והנוגעים ללב של הרומן.

 

• "רשימות על אהבה", דני שיינמן. תרגום: עידית שורר, הוצאת כתר, 346 עמודים