הפינצ'ו של השכן: ביקור ב"לה-פלאנצ'ה"
ב"לה פלאנצ'ה," תל־אביבית חדשה בסגנון באסקי, רוב המנות הן פינצ'וס (הגרסה הבאסקית לטאפאס,( נדיבות מכדי להיחשב ראשונות וקטנות מכדי להיחשב עיקריות. הפתרון האופנתי הדוגל בשרינג לא מצמצם את החשבון הסופי
אוי, הנשנוש, הנשנוש. כמה גורמים משמעותיים חברו להם יחדיו כדי לגבש את הקונצפציה הנשנושית החדשה בנוף המסעדות הישראלי: גרגרנות מולדת פלוס עיניים גדולות ותאווה בלתי נשלטת לבחון את צלחתו של השכן; אופנת החלוקה (שרינג) סביב השולחן שתפסה יפה בעולם ושלחה ידיה גם לכאן; האשליה, לגמרי אשליה, שטעימה ממבחר מנות לא גדולות תעלה פחות מארוחה "רגילה."
ב"לה פלאנצ'ה," למשל, תל-אביבית חדשה בסגנון באסקי, רוב המנות הן פינצ'וס (הגרסה הבאסקית לטאפאס,( נדיבות מכדי להיחשב ראשונות וקטנות מכדי להיחשב עיקריות. במחיר ממוצע של 50 שקל לצלחת, קל להרכיב ארוחה משותפת טעימה ועליזה, ולא קשה להגיע ל150- שקל לסועד, גם בלי לשטוף את המאכלים ביין חייכני – צעד מתחייב במצב כזה.
פלאנצ'ה היא פלטת המתכת הלוהטת המשמשת לצלייה, ולה פלאנצ'ה ביססה חלק גדול ממנותיה על שיטת ההכנה המינימליסטית והרעננה. התפריט בנוי מארבע מחלקות: ירקות, דגים, פירות-ים ובשרים. הרעיון לדגום מכל מחלקה, וכך לקבל זווית התרשמות רחבה, הוא המלצה חמה. קלאסי לעשות את זה בחצר הפינתית, האוורירית, ליד אחד השולחנות הרחבים שכאילו נולדו למטרה. למסעדה יש גם חלל פנימי קטן במפלס גבוה יותר, שהוא בעצם בר. נעים (ואחר) לעשות את זה גם שם. ואת כל החדווה הישראלית-באסקית הזו עוטף שירות סימפטי ומסביר פנים, שמשתלב נהדר ברוח הכללית.
מנה מצטיינת. אינטיאס עם ברוסקטה עגבניות (צילום: צביקה טישלר)
גם עיצוב המנות תורם משהו. כולן אסתטיות, צבעוניות, רוקדות מול העיניים. השולחן ניסה חמש כאלה, וגם קינוח אחד, ולהלן מסקנותיו:
שתי מנות הצטיינו ונבחרו פה אחד (שני פיות, בעצם) לאלופות הארוחה. קלמרי א-לה פלאנצ'ה ממש הפתיעה. מצד אחד, מדובר במנה הכי פשוטה. מצד שני, הכי קל לפספס ולהצמיג אותה. שלנו הייתה מצוינת, צרובה באמנות, משתכשכת בהנאה בשלולית שמן זית, לימון וסלסת פיימונטה (פלפלים.( המלכה השנייה היא בעצם מלך – נתחי אינטיאס בשמן זית, לימון, חציל ופלפלים חריפים, בצד ברוסקטה עם עגבניות. בשר הדג היה חי, מלא חיים, והרוטב החכם שליווה אותו ידע להעשיר בלי להתחרות ובלי לגנוב את ההצגה.
שתי מנות נוספות היו נחמדות מאוד. פלפלים קלויים וכבושים נכון בחומץ, ועליהם גבינת המאירי - גבינת העיזים הצפתית, הטעימה תמיד. וגם ג'מבון דה ביון – נתח שוק חזיר מיושן, פרוס דק, פרושוטואי כזה, בטעם מוצלח ומאופק, ובמרקם המדויק, שלא מידרדר למחוזות הסוליה.
והיו גם שתיים ככה-ככה. צ'אודר באסקי, נזיד פירות-ים המארח יין לבן, עגבניות, בצלצלי שאלוט ותפוחי-אדמה, הוא מה שקראו חכמינו תפסת מרובה. הרוטב טעים, גם פירות-הים, אבל לקט הירקות המבושלים סביב – קצת בלגן. הטעמים מתפזרים מדי. ואילו הקינוח הנבחר, גאטו באסק, נראה טוב על הנייר וטוב על הצלחת, אבל בפה הסתכם כעוגה די משעממת: בצק פריך, מילוי שקדים גבה קומה, ים אבקת סוכר מלמעלה וריבה סתמית בצד. אכיל בהחלט, ועדיין, עם כל מה שעברנו עד כאן, מהבאסקים ציפינו ליותר.
"לה פלאנצ'ה", רחוב ירמיהו ,54 תל-אביב. טלפון: .03-6047222