איטליה בלחץ, צרפת משחקת בלי תשוקה
"התצוגה האיטלקית מול רומניה הראתה עד כמה הביטחון הוא מרכיב מרכזי. להולנד יש יכולת התקפית ברמה גבוהה ביותר ואפשר היה לראות את ההבדל העצום בין הכדורגל השמח שלה לכדורגל הכבד של צרפת". גיא עזורי מסכם ערב מרתק ב'בית המוות'
עוד ערב מרתק של כדורגל בבית המוות. מי היה מאמין לפני תחילת יורו 2008 שלאלופת העולם איטליה ולסגניתה צרפת תהיה נקודה אחת לאחר שני משחקים. כל מה שנשאר לשתי מעצמות הכדורגל הללו הוא להתפלל שהולנד תעשה עבורן את העבודה במשחקה האחרון בשלב הבתים ולא תפסיד לרומניה.
איטליה עלתה נחושה למשחק מול רומניה, פתחה מצוין והגיעה למצבים, אבל הלחץ הגדול בו היא היתה עקב התבוסה להולנד גרם לחוסר שקט במסירה האחרונה ובסיומת ליד השער. למרות השליטה האיטלקית במרבית דקות המשחק, הרומנים הגיעו למספר מצבי הבקעה, בעיקר בעקבות משחק הגנה לא טוב של הכחולים, דבר לא אופייני.
קצת מוזר שמדינת כדורגל שמספקת כל כך הרבה שחקנים גדולים לא מצליחה להתגבר על חסרונו של הקפטן ומנהיג ההגנה, פאביו קנבארו. ההגנה האיטלקית לא שקטה, משחקת בחוסר ביטחון והטעות הגדולה שהביאה לשער של רומניה, אותה ביצע ג'אנלוקה זמברוטה, מסמלת את משחק ההגנה הבינוני שלהם. בכל מקרה, אדריאן מוטו ראוי לשבחים על פעולה טכנית וערמומית בקריאת הנגיחה של זמברוטה.
לוקה טוני. שיחק כפיבוט מול הרומנים (צילום: AP)
האיטלקים שיחקו על כדורים ארוכים לכיוונו של לוקה טוני, ששיחק כפיבוט והכין לאורך כל המשחק מצבים רבים לחבריו, בעזרת העוצמה הגופנית ומשחק הראש המצוין שלו. הבעיה העיקרית באיטליה היא שלא היתה הצטרפות מספקת להתקפה. דל פיירו לה היה במיטבו, ודוגמא נוספת לחוסר השקט אפשר היה לראות אצל אנדראה פירלו. הקשר, שנחשב לאחד השחקנים הטכניים בעולם, לא הצליח לדייק הן בכדורי העומק והן בהגבהות לעבר החלוצים.
נקודה נוספת שיש להתייחס אליה היא השיפוט החלש של השופט טום הנינג אוברבו (וזה לא המשחק הראשון ביורו בו יש טעויות שיפוט). השופט הנורבגי ביצע שתי החלטות שגויות ומאוד משמעותיות - פסילת השער החוקי של לוקה טוני במצב של 0:0 (מה שיכול בדיעבד להיות הדבר שיחזיר את האיטלקים הביתה אחרי הסיבוב הראשון) וההחלטה על הפנדל, אותו הדף בופון ועשה צדק.
התצוגה האיטלקית הראתה עד כמה הביטחון הוא מרכיב מרכזי בכדורגל ועד כמה משחק אחד לא טוב יכול להשפיע על בטחונם של שחקנים, גם ברמה הגבוהה ביותר.
ואן דר וארט וקאוט חוגגים. סכנה מוחשית לכל הגנה (צילום: AFP)
הולנד? מה אפשר להגיד על נבחרת שמבקיעה שבעה שערים נגד צרפת ואיטליה תוך ארבעה ימים? לכתומים יש יכולת התקפית ברמה הגבוהה ביותר, התקפות מתפרצות קטלניות ויכולת אישית פנומנלית. כאשר יש לך בקנה את שלושת האסים מריאל מדריד - רוד ואן ניסטלרוי, ווסלי סניידר ואריאן רובן - בתוספת לדירק קאוט (ליברפול) ורובין ואן פרסי (ארסנל), אתה הופך לסכנה מוחשית בכל רגע נתון לכל הגנה.
בשביל לזכות באליפות אירופה צריך שוער ברמה גבוהה. להולנד יש את השוער שנמצא בכושר הטוב ביותר באליפות - אדווין ואן דר סאר. נקודת התורפה היחידה שלהם היא ההגנה, שבשלבים המכריעים תהיה חייבת להיות פחות פגיעה. למרות התוצאות המשכנעות בשני המשחקים הראשונים, הגיעו צרפת ואיטליה למספר הזדמנויות לא מבוטל, ורק יכולתו הגבוהה של ואן דר סאר איפשרה להם לספוג שער אחד בלבד עד כה.
מחמאות מגיעות למאמן מרקו ואן באסטן. אפשר לראות בהנעת הכדור הבטוחה את טביעת האצבע של הסגנון ההולנדי אותו הוא מכתיב. שחקני מרכז השדה מניעים את הכדור בשכל, כשצריך במסירות קצרות וכשיש הזדמנות לתפוס את היריבה חשופה אז בכדורים ארוכים ומדויקים, שמביאים למתפרצות קטלניות. ואן באסטן עשה שינוי שראוי לציון במחצית, ולמרות שהיה ביתרון של 0:1 והכניס למשחק את ואן פרסי ורובן. השניים פשוט התעללו בהגנה הצרפתית הכבדה.
הנרי תופס את הראש. צרפת תצטרך להכניס דם צעיר לנבחרת (צילום: AFP)
לגבי צרפת אין הרבה מילים לומר. זו פשוט נבחרת אנמית שמשחקת ללא תשוקה. ההבדל בין הכדורגל השמח של ההולנדים לעומת הכדורגל הכבד של צרפת הוא הבדל עצום. אחרי סיום הטורניר, אין ספק שצרפת ואיטליה יצטרכו לערוך אחרי הטורניר שינוי עמוק בסגלים ולהכניס דם צעיר לנבחרות. הן יעשו זאת, גם אם אחת מהן תעלה לרבע הגמר.