היום השלישי: יוצאות אל הלא נודע
הבוקר מביא עימו עוד יום של הפתעות, וכשהצוות המארגן לא מוכן לגלות את התוכניות, זה בדיוק הזמן לשמוע מי החליטה לפרגן לעצמה את המסע אחרי שנים של עבודה קשה ועד כמה הן הצליחו באמת להתנתק מהכל. ברוך שעשני אישה-מלכה
הבוקר התחלנו מוקדם, מאוד מוקדם. אני שלא מתעוררת לפני שממש חייבים, ניצלתי עוד כמה דקות של שינה בתוך האוהל ומחשבות התנצרות עברו בראשי. אם הייתי נוצרייה היום, יום ראשון, הייתי יכולה לישון עד מאוחר. אבל ברוך שעשני יהודיה-אשה-מלכה.
אנחנו כבר מתורגלות בהתקפלות, ארוחת בוקר ויציאה לדרך. אנחנו יוצאות אל הלא נודע - הצוות לא מוכן לגלות דבר וחצי דבר על המשך היום. אני מצטרפת לג'יפ של צוות שש - צוות הפמיניסטיות, לשמוע קצת "ריכולי ג'יפ".
ריכולי ג'יפ על הבוקר
הראשונה שמושכת את תשומת ליבי היא שולי, שבלי להתבלבל יצאה למסע מבלי להשאיר רשימות על המקרר, "שחררתי, אני יודעת שכולם יסתדרו בלעדי". מלכה אמיתית. בהמשך אני גם מגלה ששולי היא נהגת שודים שמצליחה לגרום לי לרעוד מפחד.
היא מתארת את היציאה למסע כפוקס, זה לא היה חלום שלה ולא נעליים, היא נתקלה בחברה שנרשמה והחליטה שגם היא רוצה. לצערה, זה היה מאוחר מדי וההרשמה כבר נסגרה ותמו ימי המיון. שולי לא ויתרה, הרימה טלפון לחברה הגיאוגרפית ודרשה שירשמו אותה אף על פי כן ולמרות הכול. שבועיים לאחר מכן היא התבשרה - "למזלך עושים עוד יום מיונים, תגיעי!" שולי מגיעה ומתקבלת.
בדיוק כמוני, גם שולי חטפה רגליים קרות ככל שהתקרב מועד הנסיעה, היא החלה לחפש סימנים למה לא לנסוע, התקשרה לקונסוליה והתעניינה במצב הביטחוני, דיברה עם חברות
שחזרו ממסעות קודמים אך ללא הואיל - השטח היה פנוי והיא יצאה, בעיקר בגלל שכבר לא יכלה לסגת מחשש לפגיעה במעמדה מול הבעל שפרגן אבל לא האמין שתצא.
אורית שיושבת לידי מספרת שמאז גירושיה, לפני עשר שנים, היא מטפלת בילדיה לבד. בגיל ארבעים החליטה שמעכשיו היא מפרגנת גם לעצמה, אחרי שנים של דאגה לבית. אורית היא מדריכת טיולים וזו עבורה פעם ראשונה שהיא יוצאת לטיול בלי לארגן ובלי לתכנן אבל עם הרבה "סמוך", בלי לדעת מה יקרה, "לוקחים אותי, דואגים לי וזה בדיוק מה שרציתי".
עבור אתי שיושבת ליד הנהגת זה היה חלום שלא העזה לחלום. ערב אחד היא זרקה את הרעיון בסלון והבת שלה מיד קמה ורשמה אותה מבלי לספר לה, כמה ימים מאוחר יותר היא קיבלה מייל שזימן אותה למיונים ועוברת. היו לה לבטים מבחינה כלכלית, גם הכרזת בתה על נישואיה בשנה הקרובה לא תרמה, אבל הבת התעקשה "אם את לא נוסעת בגלל החתונה שלי אז אני אתחתן רק שנה הבאה".
וככה אחרי שהבינה שאין מקום לקחת צעד אחורה, יצאה לדרך. "הבת שלי בטוחה שאני אחזור מנצחת ובשנה הבאה נסע יחד!", "כל מי ששמע שאני נוסעת אמר שזה תפור עלי". אתי מחייכת חיוך סבלני, כמי שסוד על ליבה, כשאני חופרת היא מגלה, "אני חייבת להגיד לך שהכי כיף זה לשמוע מבעלי היום בבוקר שהוא מתקשה לישון בלעדי". ואני אומרת - שאפו!
אנחנו נוסעות בין עיירות, כפרים, שדות, סוואנות ומה לא - כל כמה דקות הנוף משתנה ללא היכר, ובשעה אחת בצהריים אנחנו מסמנות וי על קוף שראינו בצד הדרך.
לתת לאלוהי הג'יפ לעשות את עבודתו
נאוה יושבת בצד השני שלי ומספרת שהבעל שלה נוסע המון לחו"ל וחוזר עם כוחות מחודשים. יש משהו בהיות האדם לבדו בחו"ל שעושה restart למערכת, את זה היא רצתה גם לעצמה. נאוה עוקבת אחרי המסעות כבר כמה שנים, היא חיכתה שהילדים יגדלו ונרשמה. "רציתי חופש, טבע, פורקן ולא רק מלונות חמישה כוכבים כמו שאני מורגלת. אני נהנית עם הבנות מאוד, סוף סוף יוצא לי לטעום את עצמי אחרי 23 שנים של נסיעות עם הבעל והילדים. אפילו שיש לי ילדים מושלמים ובעל מפרגן, הייתי צריכה את זה."
בעודנו נוסעות ומרכלות נאוה נזכרת לפתע בעול הרב שירד ממנה בצאתה מישראל. נאוה מטפלת באביה החולה ויומיים במסע הצליחו להשכיח ממנה את הנטל, ממש נמחק לה מהזיכרון הצורך היומיומי להתקשר לוודא שהוא אכל, היא הצליחה להתנתק בצורה כל כך חזקה מהרגע שעלתה למטוס, היא מסתכלת עלי ופיה נפער מתדהמה עד כמה זה עובד.
יעל מצוות חמש, פסיכולוגית עם עיניים חכמות, מסבירה לי קצת על מה שעוברות הנשים במסע. היא מתחילה בזה שלנשים היום יש המון תפקידים ומטלות, וכמובן ש"התקתוק" של הבית נשאר על שכמן. היא אומרת שהיא שומעת הרבה "מגיע לי" מהבנות ומבינה מאיפה זה בא. אבל דווקא ביציאה למסע כזה הניתוק יכול להתאפשר, יש משהו באחווה הנשית שמפנה אותן מהדאגות והעול הופך למשותף, "זה קצת כמו קבוצת תמיכה לנשים שעובדות קשות ומחזיקות בית", היא אומרת.
"בנוסף", מסבירה יעל "הפוקוס במסע הוא האתגרים - בראשם הנהיגה על הג'יפים, סמל פאלי מאוד ברור, אבל כאן המושכות הן בידיים של הנשים". אני עצמי שמעתי מכמה וכמה נהגות איך בבית הן בכלל לא חולמות לשבת ליד ההגה, ברור שהבעל נוהג על הג'יפ. פתאום הן מגלות איזה כיף זה, איך הנהיגה הקשה הזו מספקת ומעצימה (ולא אכפת לי שהמילה הזו שחוקה), והרבה פחות מורכבת ממה שנדמה. כשהג'יפ במצב של נהיגת שטח הוא עושה את הרב בעצמו, את רק צריכה להוריד את הרגל מהקלאצ', לאחוז בהגהה ולתת לאלוהי הג'יפים לעשות את העבודה. משהו בנהיגה על הרכב הזה בשטח מחבר לשורשים פראיים, זה נותן תחושה דומה לריסון חיית בר. וזו תחושה ממכרת. הבנות כבר רבות ביניהן מי תנהג.
הבנות מתרגשות לקראת האומגה
אנחנו יורדות מהג'יפים לאתר אומגה מרהיב ביופיו. מלווה אותנו צוות מקומי מיומן, זריז וחסר פחד גבהים, ומדריך אותנו כיצד לקפוץ אל מותנו, אמנם קשורות אבל די מבוהלות. נרשמו צווחות ארוכות במיוחד ומבטים מלאי אימה.
אנחנו מגיעות אל מחנה הלילה עם רדת החשיכה. הנוף בצידי הדרכים עוצר נשימה, מדהים איזה דברים רואים מהג'יפ שלא רואים משם, תוסיפו לזה את העובדה שעד כה לא נגרמו תקלות חמורות במיוחד, טפו טפו טפו, וגם לא חילוצים so far.
במחנה מחכה לנו צוות תרבות עם הפעלות מקוריות במיוחד: מסאג'ים בזוגות, משחק אמת או שקר קולני-חושפני ושירה קולחת במעגל משירי הלהקות הצבאיות. שביעות רצון נרשמת בקרב הבנות.
דבר אחרון, פניה אישית לגלי עטרי - אם את קוראת שורות אלו בבקשה תוציאי עוד כמה שירי העצמה נשית, כי אני אישית כבר לא יכולה לשמוע את "תעשי רק מה שאת אוהבת" או את "היא היתה חזקה מהחורף". פנקי אותנו, בכל זאת, אנחנו מלכות.
ד"ש ממלכת שבא
- צוות 5
ורד גור לביא מוסרת: לתובלי, נטע ושירה ד"ש מאפריקה הרחוקה, אוהבת אתכם וחושבת עליכם. שולחת נשיקות, ורד.
חיה גולן מוסרת: לכל הגולנים באשר הם, ובמיוחד רומי ונעה - אתם חסרים, נהנית, חושבת עליכם ושולחת נשיקות.
יעל כוכבא מוסרת: אייל, רן, נעה ויואבי, ג'רבי וסודרסקי, אוהבת ומתגעגעת, ד"ש מאפריקה, יעל כוכבא.
דנה קישוני מוסרת: יואבי, עודדי ושוקי יקרים שלי - חיבוק גדול מאפריקה, מתגעגעת מאוד ושולחת חיבוק גדול, דנה.
- צוות 6
נאוה שטרית מוסרת: מהסוואנה הפראית לדודי אהובי, לילדי איתם, אילון ואוריה נשיקות וחיבוקים ענקיים.
אתי חטמי מוסרת: מאפריקה המדהימה שולחת חיבוקים ונשיקות לאורי היקר, לאליאב המקסים ולבנותי המדהימים דנאור, עדן וחן.
שולצי שמש מוסרת: אהובי היקרים אורי, דניאל, גל, ליאור ויובל, תודה על התמיכה באהבה ענקית אמא מאפריקה.
אורית מלול מוסרת: נשיקה מאפריקה ענקית לגוזליי האהובים שחר ואופק, למשה שלי, למשפחה ולקומונת דואט, אוהבת ונהנית.
ד"ש חמה מצוות 6
- צוות דבש
עינת אורן מוסרת: ד"ש חמה ליוסי ולמשפחה שאין כמוה. נשיקות לירדן, רתם ושיר.
מירי שרף מוסרת: לכרם הילדה שלי שהיא הכי מדהימה בעולם, מתגעגעת ואוהבת עד אין סוף! אמא.
דוריס ג'רבי מוסרת: נשיקות לקובי ומתן אוהבת אתכם וד"ש חמה למשפחה המורחבת.
נעמה פטשניק מוסרת: "לפעמים חלומות מתגשמים...", ד"ש וחיבוק חם לאבאמא, גולי וטל-טל.
ד"ש מיוחד ממיכל עידו מלוות המסע: אהוביי, אדיב והילדים לבית משפחת עידו, לשבט מטמון ולחברים שהשארתי מאחור, תודה רבה על הפירגון, אוהבת אתכם בטירוף, החוויות רק מתעצמות. ד"ש חם מהיבשת השחורה, מיכל.
צוות דבש מהשנה שעברה