סבון בעיניים

"אקו ביץ'" היא זבל ו"תפאורות קרטון" שאמורה להציל אותה היא גם לא הצלחה גדולה. שמוליק דובדבני לא קונה את הבדיחות הפנימיות והאמירה הלעוסה על התעשייה

 

"אקו ביץ'” היא אופרת סבון בריטית שאמורה במתכוון להיות זבל. “תפאורות קרטון" היא סדרה קומית המתארת את המתרחש מאחורי הקלעים של האשפה הטלוויזיונית הנ"ל. שידורן בזו אחר זו של שתי התוכניות אמור לייצר איזו אמירה מתוחכמת על עולם הסבוניות. ובכן - לא.

 

"אקו ביץ'” היא זבל. וזבל מודע לעצמו נותר בדיוק כזה – משוחק להזוויע, כתוב להחריד, מזוייף לעייפא. “תפאורות קרטון" היא בדיוק אותו הדבר, רק מהצד של הלשון בלחי. אוסף של בדיחות פנימיות מעולם הטלוויזיה הבריטית ואמירה משומשת אחת, לפיה אופרות סבון הן בדיחות ציניות של מפיקים ממולחים על חשבון הצופים.

"אקו ביץ'". אז מה אם היא מודעת לעצמה? 

 

שתי הסדרות, שפרקי הבכורה שלהן שודרו אמש ב"יס סטארז", אמורות להאיר זו את זו. אלא ששידור הסבוניה מיד אחרי סיטקום "מאחורי הקלעים" לא הופך את הצפייה בה למהנה יותר. אז כן, מישהו שם חשב שיהיה זה נחמד לזהות בה דברים שמתייחסים לסדרה המוקדמת, אבל אין בכך יותר מאשר קוריוז חביב. עניין מיוחד זה ודאי לא מעורר.

 

"תפאורות" נפתחת עם הגעתו של מפיק טלוויזיה יהיר (דרישתו הראשונה היא חדר אמבטיה צמוד למשרד), שמוצנח כדי להציל אופרת סבון שנפחה את נשמתה עוד בטרם עלתה לאוויר. אלא שמה שהיתה אמורה להיות אופרת סבון איכותית בעלת גוון חברתי נוסח "איסט אנדרס", עתידה להפוך על ידו לתוכנית שופעת "סקס, אינטריגות ואנשים יפים" המתרחשת בעיירה ציורית בחבל קורנוול.

"תפאורות קרטון". איפה ריק ג'רוויס? 

 

הנה כך נשמעת הכתיבה השנונה לפי תסריטאי "תפאורות": כששחקנית מבקשת תפקיד מהמפיק השאפתן ולוחשת באוזנו את המחיר שהיא מוכנה לשלם, לוקח לו זמן לקלוט את מה שהצופים אפילו לא צריכים היו לשמוע. “מה זה snow job?” הוא מתפלא. נו באמת.

 

גזרת "אקו ביץ'” מביאה אלינו את גרסת מחוז קורנוול ל"בברלי הילס 90210”. החיבור בין שני המחוזות הסותרים לכאורה ישעשע מן הסתם את הצופה הבריטי, אבל גם זה סוג של הומור פנימי שיוחמץ על ידי כל האחרים. נו, טוב, יש לנו גולשי גלים חתיכים, יריבות בין משפחות, צעירים אוהבים, ואפילו כוכב אופרות סבון אמיתי אחד, ג'ייסון דונובן (“שכנים"). מרוב הפוך על הפוך נשארנו באותו המקום.

 

האם הלשון מהסדרה המוקדמת צריכה להישאר תקועה בלחי, או לצאת

משם? האם זה רע כי זה רע או כי זה בעצם מבריק? מתי מותר להפסיק לצחוק ופשוט להשתעמם? אם לשפוט על פי דיווחי הרייטינג מבריטניה, מספרי הצופים ב"אקו ביץ'" הלכו ודעכו משמעותית במהלך העונה. הבדיחה, כמסתבר, לא לגמרי עבדה. או.קיי, צחקנו. עכשיו מספיק.

 

ואולי זה הכל בגלל ריקי ג'רביס. עוד ניסיון בריטי לייצר טלוויזיה על טלוויזיה נוסח "המשרד" ו"ניצבים", הפעם בפורמט שאפתני יותר: שניים במחיר אחד. אלא שאין בכך לא ביקורתיות (כלפי המסחריות והציניות של הטלוויזיה הבריטית ובכלל), וגם לא שמץ של אירוניה. אולי לא הוגן לשפוט תוכנית על סמך ערב שידורים אחד, אבל אין לי שום כוונה לחזור ולבדוק אם טעיתי. Goodbye Echo Beach.