אבא גנוב

יותר מ-20 שנה אחרי שעזב, אלי דנקר (60) עדיין כואב את העובדה שלא גידל את בנו, אבל מנסה גם להשלים עימו את הזמן האבוד: "רן מלמד אותי להתנהל בשקט ובתבונה הוא עושה את זה הרבה יותר טוב ממני"

בכל פעם שאלי דנקר יוצא מהבית הוא לוקח עימו גלויות שעליחן מתנוססת תמונתו של הבן רן, למקרה שיתקל במעריצים. "אני נותן עכשיו דין וחשבון לא רק בתור אלי דנקר, אלא גם כאבא של רן דנקר, ואסור לי לפשל. אם רן נסיך, אני אוטומטית יוצא מלך. אם הוא דוד אני ישי. אם לא רן לא היו יודעים מי אני".

 

אבל לא תמיד היו היחסים במשפחה כאלה. כשרן היה בן שנתיים וחצי התגרש דנקר מאמו דלית. "לא קל להגיע ליום המסוים הזה, שבו אתה מסתכל על התינוק המקסים בן השנתיים וחצי, ויודע שמעכשיו תצטרך לראות אותו לפי הסיכום עם הרבנות. בכיתי אז בכי תמרורים כמה חודשים, היה חבל לי על רן, על היחסים שלי שנהרסו ועל עצמי. בשלוש השנים הבאות לא הייתי איתו. הצלחתי להביא אותו אלי לארה"ב פעמיים, והגעתי אליו לארץ שלוש-ארבע פעמים, אבל אני מניח שזה לא היה מספיק בשבילו ופיספסתי אותו ואת הילדות שלו".

 

בשנים האחרונות הם התקרבו, ואלי אפילו למד כמה דברים מרן. "רן יודע להתנהל הרבה יותר טוב ממני. הוא מלמד אותי איך להתנהג בשקט ובתבונה. קרה לי יותר מפעם אחת שהסתבכתי בגלל הפה שלי. יש במאים שלא רוצים לראות את הפרצוף שלי, ובצדק".

 

• הראיון המלא, ומה קרה כשאלי דנקר היה צריך להצטלם עם יהודה לוי – רק בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"