כחולה ורכה: הגבינה שתמיד עושה את זה

אחרי שהאורחים שלכם יגמרו להתווכח ויחליטו האם זו גבינת קממבר או רוקפור (גם וגם, אגב) אתם תוכלו להנות מהמחמאות על ההברקה. בוואריה בלו - הגבינה שהולכת כמעט עם הכול ותמיד גונבת את ההצגה

שגיא קופר ורן בוק פורסם: 24.06.08, 08:47

בכל אירוע שאנחנו מקיימים, גבינת הטריפל קרים הזאת תמיד "עושה את זה". דבר ראשון, היא תמיד מפתיעה וגונבת את ההצגה, ולא חשוב כמעט מה מציגים לידה, ודבר שני, אף פעם לא נשאר ממנה אפילו פרור.

 

מכל המקומות שבעולם, מכל מדינות הגבינה הקלאסיות כמו איטליה, צרפת, שוויץ או אנגליה, הבוואריה בלו מגיעה דווקא מגרמניה, מדינה שלא נקשרת אצלנו בתודעה דווקא בגבינה. ואמנם, לא מדובר בגבינה "קלאסית", עם מסורת של מאות שנים, אלא בגבינה מודרנית יחסית, שהומצאה כדי לענות על צורך מסוים – והצליחה, בגדול.

 

עדינות היא שם המשחק

ראשית, אמרנו שזאת גבינת "טריפל קרים", ואולי כדאי שנברר את המושג הזה: גבינות "X קרים" הן גבינות עשירות, שבהכנתן מערבבים בחלב גם שמנת עשירה, על מנת ליצור בסופו של דבר גבינה בעלת מרקם חלק, חמאתי ומאוד עשיר.

 

גבינות דאבל קרים מקבלות את הטיפול הזה – של העשרה בשמנת – פעם אחת, ואילו גבינות הטריפל קרים – פעמיים. אלה יכולות להיות גבינות טריות (נדיר), אבל לרוב מדובר בגבינות רכות או חצי רכות, לא מתישנות. ייצור הגבינה אורך שבועיים-שלושה, ובסופו של דבר לגבינה יש עובש קטיפתי, לבן, שצבעו נע בין לבן לשנהב עדין.

 

"עדינות" היא כאן שם המשחק בכל מה שקשור גם בטעמים: גבינות הטריפל קרים יהיו מתונות מאוד, גם בארומות וגם בטעמים. בפה, מגעו הקטיפתי של הקרום, שילווה בחמאתיות. העושר והמתיקות הקלה מאוד של הגבינה, ישרו בסופו של דבר תחושה של שחיתות אמיתית. "לעזאזל עם אחוזי השומן", אומרים כל מי שטועמים מהגבינות האלה. "תביאו לנו עוד, רצוי על באגט טרי, עם קרום פריך" (הפסקה לאנחה).

 

הבוואריה בלו עצמה הומצאה על ידי מחלבת Bergader, בבוואריה, אי שם בשנות השבעים. היה אז צורך לתת פייט לגבינות הברי והגבינות הכחולות שהפופולריות שלהן הלכה ועלתה, והגרמנים ניסו לייצר "רוקפור" משלהם. בעניין הזה הם לא הצליחו, אבל יצא להם משהו אחר, טוב לא פחות. הם לקחו חלב בקר-אלפים טרי, וייצרו גבינה שהיה בה הרבה מהברי – טעמים עדינים, מרקם חלק ואלגנטי, מרירות קלה וכמובן עובש קטיפתי – וכן לא מעט מהגבינות הכחולות, כלומר חריפות קלה, עם מליחות עדינה ביותר. למעשה, הם השתמשו בעובש כחול (פניציליום רוקפורטי) לייצור "נקודות" של עובש כחול בתוך הגבינה.

 

 

קממבר או רוקפור?

בגלל שילוב המרקמים והטעמים, קשה לנחש באיזו גבינה מדובר. בטעימות, רבים אומרים "קממבר", ואז קמים עליהם חובבי הרוקפור ואומרים "זאת גבינה כחולה – זה רוקפור!" והערב מתחמם והולך... רק כשמתגלה שמדובר בגבינה משולבת, נרגעות הרוחות, והחיוכים חוזרים.

 

בזכות שילוב הטעמים, הבוואריה בלו תתאים למגוון גדול של מאכלים, שימושים ומשקאות. ניתן ללוות אותה בשרדונה צעיר או בריזלינג, בפינו נואר, ביין מבעבע יבש או ביין קינוח לבן. בירה לאגר בינונית או כהה, איילים אנגליים ובלגיים, טריפלים – כולם יתאימו כאן היטב, בגלל המתיקות של הגבינה והחמאתיות שלה. אתם יכולים לנסות להגיש אותה גם עם פורט – ללכת על הצד הכחול שבאופי שלה.

 

הגבינה תתאים להגשה על קרש גבינות – חיתכו אותה לקוביות, להקרמה, לסלטים שונים ולמילוי. אפשר גם לשלב בבשר טחון, להמבורגרים, למשל.

 

גבינות טריפל קרים אחרות: בריאה סבאראן, אקספלורטור, סט. אנדרה. גבינה דומה לבוואריה בלו היא הקמבזולה – שילוב של קממבר וגורגונזולה – מותג בבעלות מחלבה אחרת בגרמניה.

 

פיצה ברוקולי ובוואריה בלו

הצעה של "ברגאדר"

הכינו את בצק השמרים החביב עליכם לפיצה – דק או עבה, לפי ההעדפתכם, והשתמשו בו.

 

המרכיבים:

(לפיצה לארבעה)

לרוטב:

 

אופן ההכנה:

  1. מכינים בצק לפי ההוראות ושוטחים אותו בתבנית. משמנים קלות מאוד את הבצק. מחממים תנור לחום הגבוה ביותר – אפילו 250 מעלות אם יש.
  2. מערבבים את כל חומרי הרוטב ומורחים אותו על הבצק (אם רוצים בצק גבוה, משאירים לתפוח מעט, כ- 20 דקות, בתנור סגור ללא חום.
  3. מפזרים את חתיכות הברוקולי על הפיצה.
  4. אופים את הפיצה במשך 15–20 דקות, בתחתית התנור.
  5. בינתיים, חותכים את פרוסות השינקן לחתיכות גדולות מאוד ואת הגבינה חותכים לקוביות בתום האפיה הראשונה, מוציאים את הפיצה מהתנור ומפזרים עליה את השינקן והגבינה ומעט פלפל שחור או פלפל קאיין, מלמעלה.
  6. מחזירים לתנור לאפיה קצרה, עד שהגבינה מותכת.

 

הצעה לבצק שמרים לפיצה:

המרכיבים:

 

אופן ההכנה:

  1. מערבבים את כל החומרים לקבלת בצק חלק וגמיש.
  2. משאירים כ-30 דקות בתנור סגור, ללא חום, עד שהבצק תופח יפה.
  3. לשים קלות שוב ומרדדים על תבנית משומנת או נייר אפיה.