"די מפתיע למצוא צפרדע עם טפרים" אמר דייוויד בלקבורן מאוניברסיטת "הרוורד", שהוביל את המחקר. "מפתיע עוד יותר לגלות שהטפרים הללו פורצים את מעטה העור. זהו מקרה יחיד מסוגו".
בלקבורן נהיה מודע לתופעה לאחר שצפרדע שרטה אותו בקמרון. בעקבות המקרה, החל החוקר הצעיר לבחון דגימות של צפרדעים במוזיאונים שונים. בין 63 המינים השונים שבחן, היו 11 שבלטו בשונותם. לצפרדעים אלה היו עצמות ארוכות בכפות הרגליים, שהזכירו אצבעות. קצה כל עצם היה בצורת וו וחובר לעור באמצעות גושים מוזרים.
גושים אלה, טוען עתה בלקבורן, הם שמאפשרים לעצמות לפרוץ את מעטה העור ולהישלף במהירות. "הגושים הם חלבונים שמחזיקים את העור במקום, כך שקצה העצם יפנה תמיד לנקודה ממנה היא נועדה לפרוץ. כאשר הצפרדע רוצה לשלוף טפרים, יש שריר ברגל שמתכווץ ושולח את העצמות קדימה בעוצמה. הן פורצות את העור, מתנתקות מהגושים ונשלפות".
זהו גילוי חדש למדע, אך לא לתושבי קמרון. "ציידים מקומיים משתמשים במשטות ובחניתות כדי להימנע ממגע עם צפרדעים אלה" מספר בלקבורן. "יש כאלה שאפילו סיפרו לי שהם ירו בהן". בלקבורן, מצידו, לא חושב שיש סיבה לחשוש מהצפרדעים. הוא סבור שמנגנון שליפת הטפרים נועד להגנה מפני תוקפים. "צריך לזכור, שהצפרדע סובלת מפציעה חמורה בעקבות שליפת הטפרים, לכן סביר להניח שהיא תעשה זאת רק כשהיא ממש בסכנה".