לא, אני לא אדבר עכשיו על ביבי, ועל הדרך המשונה אך מעוררת הכבוד שבה הקריב את עצמו כדי להוכיח שיש ביבי חדש. אני מעדיפה לדבר על מישהו הרבה יותר רלוונטי נכון לבוקר זה, למשל על אלוהים. אתמול, כך שמעתי, הפך אלוהים שותף פעיל במשא ומתן עם הפלסטינים. ברק, שהבין כנראה שרק הוא יכול להושיע, הציע לו את הריבונות על הר הבית. ריבונות אלוהית על הנכס הזה הוכרזה הרי כבר בתנ"ך (הר ה', בית ה' וכו'), ולכן לא אתפלא אם הקדוש ברוך הוא יציץ בברק ויאמר: תן לי משהו חדש, משהו שאינני מכיר ושלא שייך לי זה עידנים.
לא יעזור כלום: מכל אירועי ליל אמש, הסיפור המעניין ביותר הוא לא ש"ס-ביבי-ברק-שרון, אלא הגילוי על ההסכם ההולך ונרקם על ההר. ולמרות זאת, לא הייתי מייגעת אתכם בדיון הזה אלמלא הייתה ההתמודדות המסתמנת של שרון על ראשות הממשלה קשורה אליו קשר כה הדוק: שרון עלה על ההר. הוא חשב שזה חשוב. ברק הולך לוותר עליו. משמע: הוא לא כל כך חשוב. הצבעה לשרון היא כמו לומר שהצעד שהצית את התבערה האחרונה היה צעד חיוני של מדינה ריבונית, שמקיימת סוג מיוחד של קשר עם מקום משמעותי בהיסטוריה שלה ובדתה. מקום שהוא המפגש הבלתי אמצעי שלה עם אלוהיה. אני יכולה כבר לראות איך יעמוד הר הבית במרכז תעמולת הבחירות של ברק נגד שרון, ולהפך.
בפרלמנט הרחוב של חיים הכט, בתוכניתו של נסים משעל, אמר איש חכם אחד: בשביל שלום אתן את המכנסיים, אבל לא את מה שלמטה מהם... (טוב, הוא היה מעט יותר בוטה). כך ניסח האיש בקצרה את השאלה המדויקת: מהו הר הבית בשבילכם? האם הוא משהו שאפשר לוותר עליו, או שוויתור כזה משאיר אותנו עירומים ומבוישים?
אילו היו מתקיימות במקום תפילות מסודרות, לא היה איש מרים גבה על הביקור השנוי במחלוקת, ועל אחת כמה וכמה לא היה איש מעלה על דעתו לוותר על הריבונות בו. שוב הוכחה שיטת העז והדונם: איפה שעשו מעשה וכבשו מקום ונוכחות, קל יותר לטעון לזכות ולבעלות. מעשים, זה הסיפור.
וזה נכון לגבי הארץ, וההר והסכם השלום. את המעשים בהר הבית מנעה פחדנותם של רבנים שסירבו לקבוע מקום מדויק המותר בביקור ותפילה גם לטמאי מתים שכמותנו. אבל לא היא בלבד. למען ההגינות יש להזכיר את מבוכתם של סתם אנשים דתיים בשאלת משמעותו הרלוונטית של ההר הזה, ושל הבית שעל בנייתו הם מתפללים שלוש פעמים ביום. תפילות הן, ככל הנראה, גם בגדר "מעשים", שאלמלא כן לא ניתן להסביר את זיקתם של כה רבים למקום שאי אפשר להשתמש בו. ואם בסופו של דבר המתמודדים על ראשות הממשלה יהיו פרס ושרון? האם יוותר פרס על ההר כברק?
עבור פרס, כתלמידו של בן גוריון, ועבור אריק כאריק, רעיון העז והדונם אינו זר. גם בשאלת חשיבות הזהות היהודית אין ביניהם מחלוקת של ממש. יש כמעט רק דבר אחד שעליו הם אינם מסכימים: האם להאמין לפלסטינים או לא, האם הסכם אתם יהיה שווה לא את הוויתור על ההר, אלא את הנייר שעליו ייחתם? את התשובה יתן העם ביום הבחירות לראשות הממשלה. הסקרים מעידים שהוא כבר ענה.