אתה טרזן, אני ג'יין, אנחנו לא גורילות בערפל

לפעמים קורה שאנחנו נותנים להתנהגות של בני שיחנו פרשנות הפוכה ב-180 מעלות ממה שהתכוונו. אבל הדבר המתסכל ביותר הוא כשחוזרים מדייט וממש אין לנו קצה חוט כיצד חש הצד השני, והשם פגישה עיוורת מקבל משמעות מילולית של פגישה בין שני עיוורים. מה קרה לתקשורת?

קורה לכם שאתם חוזרים מדייט ולא ברור לכם אם זה היה דייט טוב או רע? או שאתם בטוחים שהיתה פגישה מעולה, שהכל זרם והיתה תחושה טובה, אבל בסוף הדייט או למחרת הבחור/ה אומרים "תודה, אבל לא תודה".

 

התופעה הזאת יכולה לגרום לבחורה להישאר פעורת פה ולחשוב לעצמה, רגע, האם שנינו היינו באותו דייט? כן, זה עם הבחור שלא הפסיק להחמיא לך כמה שאת יפה וחכמה. אותו דייט שהיא צחקה מכל בדיחה (כולל בדיחות הקרש) שלך. אז איך זה למען השם היא /הוא לא רוצים להמשיך את הקשר? מה היה לא בסדר?

 

לפעמים קורה שאנחנו נותנים להתנהגות של בני שיחנו פרשנות הפוכה ב-180 מעלות ממה שהתכוונו. אבל הדבר המתסכל ביותר הוא כשחוזרים מדייט וממש אין לנו קצה חוט כיצד חש הצד השני, והשם פגישה עיוורת מקבל משמעות מילולית של פגישה בין שני עיוורים שלא ראו זה את זה בכלל.

 

יש לי ידיד טוב שמידי פעם מתקשר אליי מתוסכל אחרי דיייטים, השיחה בינינו נשמעת כך:

 

הוא: "היי, חזרתי מדייט".

 

אני: "איך היה?"

 

הוא: "לא יודע".

 

אני: "מה לא יודע? לא היית שם?"

 

הוא: "כן. אבל לכי תדעי אם היא היתה שם. אין לי מושג איך לפרש את ההתנהגות שלה. למה אצלכן הכל חייב להיות מתוסבך. פשוט תגידו אם אתן רוצות - כן או לא, שתי מילים, לא מסובך. למה אצלכן כל תשובה מתחילה במשפטים. אתן יורות צרורות זה מבלבל אותנו. תעברו לבודדת, זה ממש יעזור".

 

אז מה השלב הבא בין נשים וגברים והדבר המסתורי באמצע? האם בעתיד נגיע עם מאמן צמוד לדייט שישמש מורה נבוכים, או נשכור את שרותיו של פרשן שישב בשולחן צמוד עם אוזנייה ויפרש: היא נגעה בשיער - היא נמשכת אליך. הוא הביט לך בחזה - הוא חושב שאת לא רק חכמה. היה לה חיוך ממש קטן בזווית הפה - זה הזמן לרכון ולנשק אותה, היא רוצה אותך!

 

איך זה שמרוב כל העצות והספרים על אודות גברים ונשים, יחסים ושאר ירקות, אנחנו עדיין לא יודעים לפרש זה את זה? כשסבא שלי הכיר את סבתא שלי, הדברים היו ברורים יותר. נראה ששפע הזמן שיש לנו היום גורם לנו להסתבך בחוטים של עצמנו. ואם מלכת שבא חדה חידה לשלמה והיה לה פתרון, היום אנחנו מוצאות את עצמנו לפעמים חדות חידות שאפילו לנו אין את הפתרונות שלהן. אז לא פלא שידידים שלי מתלוננים שהם ממש לא מבינים נשים.

 

אבל גם אנחנו, גברים יקרים, לא מבינות אתכם לעיתים. רק שתדעו שבזמן שאתם עומדים במקלחת, מתגלחים מול מראה ושואלים את עצמכם (אם בכלל) אם היא נהנתה, גם לנו אין תמיד מושג עם איזו הרגשה יצאתם מהדייט. רק מה, קחו בחשבון שכמעט כל משפט שלכם יעבור לדיון בשיחות בנות, שם נהפוך בו ונהפוך בו כמו בסוגיה בגמרא, עד שנוציא ממנו את הדרש. ואתם בכלל בקטע של פשט, לא?

 

גברים ונשים הפכו לגורילות בערפל המגששות אחר אמת, אחר משמעות וכנות ולא מוצאים אותן. אנחנו נזקקים לאמצעי תיווך, לחומר קריאה כדי לתקשר.

 

האינטרנט משמש לנו בעצם סוג של מתווך

די להביט בכמויות הספרים המנסים להסביר מערכות יחסים. או בכמויות המאמרים שנשלחים לערוץ יחסים, כדי להבין שמשהו השתבש וזועק הצילו. הטורים מנסים לא פעם לשפוך אור על משפטים או מעשים אניגמטיים שנאמרים ונעשים על ידי הצד השני ובעצם לומר: מה שבעצם התכוונתי הוא... האינטרנט משמש לנו בעצם סוג של מתווך.

 

ניסיתי לחשוב מדוע אנו זקוקים לכל כך הרבה מתווכים באמצע. וככל שהפכתי בסוגיה הגעתי למסקנה שכנראה איבדנו משהו בסיסי בתקשורת בינינו מרוב עצות וכללים. הלכנו לאיבוד אלה לאלה. ואולי הביטוי "גברים ממאדים, נשים מנוגה" מתאר גם את המרחק העצום שתפסנו זה מזה, שאנחנו לא מסוגלים לתקשר תקשורת בסיסית וישירה.

 

אולי כדאי לחזור לאותה פשטות של גבר-רוצה-אשה, אשה-רוצה-גבר, אני ג'יין ואתה טרזן. לתקשר ממקום פשוט אמיתי. ואם בא לך לשכב איתו חמש דקות אחרי שנפגשתם, אז תשכבי. אם מתאים לך לומר לה שהיא תהיה האמא של הילדים שלך, מבלי לחשוב שבספר בעמוד 7 נכתב שזה מאיים עליה, אז אמור לה.

 

אני מאמינה שיש לנו מנגנון בריא שאומר לנו מה נכון ומה לא נכון, מנגנון שיש לשוב ולהקשיב לו ולפעול על פיו. אולי כך נצטרך פחות מתווכים, משחקים, כללים, אולי כך נחזור לפשטות שהיתה ועדיין ישנה בעצם בין גברים לנשים, פשטות שאומרת שאנחנו זקוקים זה לזה.

 

וטוב שכך.