גבר מתוסכל: "לא עומד לי, וזה הכל בגללך!"

לתרופות פסיכיאטריות יש לעיתים תופעות לוואי כגון אינאונות או שפיכה מעוכבת. ניתן לפתור את הבעיה על ידי שינוי התרופה, המינון או טיפול אחר, אבל הטחת אשמה בבן/ת הזוג היא התופעה המדאיגה יותר, שיש לטפל בה

"בעלי משתמש בתרופה פסיכיאטרית ומאז (ייתכן) אינו יכול לגמור. המצב ממש לא טוב מבחינתו, עד שהוא מאשים אותי שדיכאתי לו את היצר המיני. בכל אופן, אנחנו עומדים לפני גירושים עקב הבעיה המינית שלנו (או שלו). ההרגשה שלי מזופתת", נכתב באחת התגובות שהתפרסמו באחרונה בערוץ.

 

בכמה שורות קצרות אלה ניתן לקרוא כמה הנחות יסוד, לגבי זוגיות, מיניות ותרופות, שמצאתי לנכון להגיב עליהן כדי להרחיב את הידע בנושא.

 

ראשית, הכותבת מתארת תופעת לוואי של תרופה פסיכיאטרית. חשוב לציין שאכן, לתרופות פסיכיאטריות יש תופעות לוואי, אבל לא כולם סובלים מהן, ולעתים ניתן לפתור את הבעיה, בדרך של שינוי התרופה, המינון או טיפול אחר. לשם כך, כדאי להמשיך במעקב אצל הרופא שרשם את התרופה, או לעבור לרופא מתאים (פסיכיאטר, אורולוג, סקסולוג וכדומה).

 

במקום האפשרויות האלה, הבעל של הכותבת – אם התיאור מדוייק - בחר באופציה הקלה ביותר. כלומר, להאשים את אשתו ולהפוך את הבעיה הפיזיולוגית לאסון זוגי טוטאלי, מעין "תמות נפשי עם פלישתים".

 

אינני מכירה את הנפשות הפועלות, והמידע מאוד מצומצם, אבל זו הזדמנות להתבונן כיצד נוצרים משברים זוגיים. לכן, אתאר תסריט דמיוני, מה קורה לבני זוג כשמתעוררת בעיה מינית, וכיצד מחליקים במדרון למשבר זוגי כולל.

 

"אני מתבייש ולא מרגיש גבר"

נניח, שהזוגיות של הכותבת היתה בסדר גמור, עם יחסי מין תקינים עד להתחלת הטיפול הפסיכיאטרי. ואז משהו משתבש. אצל חלק זה ירידה בחשק המיני, אחרים מתקשים להגיע לזיקפה, או כמו במקרה המתואר - הגבר סובל משפיכה מעוכבת.

 

הבעיה הגופנית הופכת לבעיה זוגית, כאשר אין יכולת להתמודד עם הרגשות שמתעוררים לנוכח הבעיה. האם הגבר הרגיש בושה? תסכול? האם הוא קיווה שאשתו תעשה איזה נס ותפתור את הבעיה? משהו מהרגשות האלה הלך והתעצם, מבלי יכולת להכיל ולהרגיע. הוא לא הכיר ברגשות האלה ולא אמר משהו כמו "אני מפחד שתעזבי אותי", או "אני מתבייש ולא מרגיש גבר". במקום להכיר באמת הרגשית שלו, להודות במצוקה ולחפש אפיקים טיפוליים לתעל אותה, הגבר המתוסכל מפנה את זעמו אל אשתו.

 

החיפוש אחר אשמים וההשלכה של תסכול על בת הזוג היא התופעה החשובה שיש להתייחס אליה ולטפל בה. אין זה דבר נדיר, אנחנו עושים זאת כל הזמן. נשים וגברים "משתמשים" בבני זוגם כמסך שמוקרנים עליו הסרטים הפנימיים שמתחוללים בתוכם. יותר קל להפנות אצבע מאשימה על הזולת מאשר לקחת אחריות ולומר, אולי זה בגללי? אולי אני יכול/ה לעשות משהו, להתאמץ ולשנות.

 

ויש גם תסריט היפותטי אחר: אולי האשה הגיבה באופן פוגעני? אולי היא ביטאה תיסכול מהבעיה החדשה בצורה של לעג או ביקורת והוסיפה בכך למצוקה של שניהם, גם רגשות של דחיה ועלבון?

 

מה התהליך שהחל בבעיה נקודתית והפך למלחמת עולם?

"ההרגשה המזופתת" של הכותבת ניתנת להבנה, אבל אילו היינו נפגשות הייתי שמחה לשאול אותה – ומה את עשית? האם קיבלת על עצמך את האשמה? האם התקפת בחזרה? מה היה התהליך שהחל בבעיה נקודתית והפך למלחמת עולמות?

 

דפוס תגובה כזה, של התקפה לשם התגוננות, יכול להיות נכון גם לגבי בעיה אחרת, למשל, במקרים של משבר כספי הנטייה אצל זוגות רבים היא להאשים: "אם היית פחות בזבזנית" / "אם לא היית משקיע בעסק ההוא" וכדומה, ואז המותקף מגיב בהתקפה נגדית (אני אשם? זה הכל בגללך) או בהאשמה עצמית (באמת אני אדם איום ונורא). בכל מקרה, ההאשמה היא הדלק שהופך בעיה נקודתית להתלקחות של מדורה כוללת.

 

הדרך הנכונה להתמודד עם מצב כזה, היא להתבונן בעיניים פקוחות על הבעיה ולהימנע מחיפוש אשמים. גם אם קיימת ירידה או שיבוש בתפקוד המיני, עדיין בני הזוג יכולים ליהנות מיחסי מין, מלאים או חלקיים. אם יש נכונות לראות את הבעיה כמשוכה נוספת שעליהם לעבור במסלול חייהם המשותף, נסללת הדרך לחיפוש יעיל של פתרונות במקום להתחפר בכעסים.

 

פתרונות אפשריים

• בירור עם הפסיכיאטר האם אכן הבעיה קשורה לתרופות, או שהיא תוצאה של המצב הנפשי (דיכאון, מתח וכדומה) או סיבה אחרת.

 

• בירור אצל רופא משפחה והפנייה הלאה לבירור ושלילה של בעיה פיזיולוגית (ערמונית, סכרת, בעיות בדרכי השתן וכדומה).

 

• איבחון וטיפול סקסולוגי אצל פסיכולוג/רופא/עו"ס בעל הכשרה בתחום הסקסולוגיה. בתחום זה, ניתן להיעזר בטיפול התנהגותי וללמוד טכניקות לשיפור התפקוד והסיפוק. ביקור כזה כדאי שיהיה בזוג, שכן ייתכן שמשהו בדינמיקה הזוגית והקשר המיני הוא המוקד שדורש שינוי ושיפור, ולאו דווקא שינוי תפקודי טכני.

 

לסיכום, בעיות מיניות לא חייבות להפוך לבעיה זוגית ובוודאי שלא לפירוק הקשר. עם רצון טוב ונכונות להביט לבעיות בעיניים, ניתן למצוא מסלולי התמודדות שונים, להשלים עם מה שלא ניתן לשינוי, לשנות ולשפר את הקשיים שניתנים לטיפול ובעיקר - להפסיק להאשים ולהתקיף.

 

• עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.

 

האתר של עירית