מגיפת שלשולים והקאות בכל הארץ

כמידי קיץ, בימים האחרונים פונו מאות תינוקות, ילדים וצעירים לחדרי המיון ולמרפאות קופות החולים כשהם סובלים מהקאות ושילשולים. מה עושים ואיך לזהות מקרי סכנה?

המעיים חוגגים שוב – ואתם סובלים: בימים האחרונים הובהלו מאות תינוקות, ילדים וצעירים לחדרי המיון ולמרפאות קופות החולים כשהם סובלים מהקאות ושילשולים. הגורמים לכך ברוב המכריע של המקרים הם נגיפים נגדם אין טיפול אנטיביוטי.

 

הנגיפים השכיחים הגורמים בעונת הקיץ לתופעת ה"גסטרואנטריטיס" (זיהום דרכי העיכול) הם נורו-וירוס וקלציוירוס. נגיפים נוספים הגורמים למחלה הם אדנו-וירוס, אסטרו-וירוס, קורונה-וירוס, פסטי-וירוס וטורו-וירוס. במיעוט המקרים נגרמים השילשולים ע"י נגיף הרוטה, התוקף בדרך כלל בעונת החורף.

 

נגיפים אלה מדביקים במעבר מידיים נגועות בזיהום צואתי אל הפה. ההדבקה נעשית לאחר שטיפת ידיים לא נאותה לאחר שהות בשירותים או החלפת טיטולים ולאחריהם מגע עם מזון. יהיה הנגיף אשר יהיה, לאחר ההדבקה הוא דוגר בגוף במשך כיומיים, ואז גורם לשבוע של שלשולים מימיים, הקאות, כאבי בטן וחום גבוה.

 

לא ברור כיצד בדיוק גורמים הנגיפים להקאות, אולם ההשערה היא שעם כניסתם לרירית הקיבה ומשם לזרם הדם, מתרחשת בגוף הפרשה של המעביר העצבי סרוטונין, המגרה הפרשה של כימיקלים בגזע המוח. כימיקלים אלו גורמים להתכווצות של הקיבה ושל הסרעפת ומכאן לבחילה ולהקאות.

 

המנגנון הגורם לשלשולים ברור יותר. הנגיף חודר לרירית המעיים, מפריש רעלנים הגורמים להפרשה מוגברת של נוזלים ולהפחתת ספיגת הנוזלים. תהליכים אלה מגבירים את תכולת הנוזלים במעיים, מה שיוצר את השלשולים הגורמים גם להתייבשות ולאובדן מלחים. הזיהום הוויראלי גורם גם לפעילות ערה של המעיים, מה שמגביר את הפרשת השלשולים.

 

הסכנה הגדולה ביותר בשלשולים היא התייבשות, וכתוצאה ממנה איבוד נתרן ואשלגן - שני מלחים החשובים לתפקוד רקמות הגוף. חלק מהתינוקות סובלים מאובדן נוזלים רב כל כך, עד שנדרש לאשפז אותם ביחידה לטיפול נמרץ.

 

סימני האזהרה: פה יבש ומיעוט שתן

סימני ההתייבשות כוללים חולשה, אפתיה, מיעוט במתן שתן ובכי בלי דמעות. אצל תינוקות עד גיל שנה וחצי המרפס (אותו שקע בקדמת הראש) יהיה שקוע ומתח העור באיזור הבטן (טורגור) יהיה צנוח. הפתרון הטוב ביותר הוא שתיה מרובה בתוספת של מלחים וסוכרים. אם החולה ממאן לשתות או מראה סימני התייבשות, יש להביאו למרפאה או למוקד הרפואי שם יקבל עירוי נוזלים לתוך הוריד. כאמור, לזיהום נגיפי אין תרופות אנטיביוטיות ולכן הטיפול היחיד הוא החזרת הנוזלים לגוף ומנוחה.

 

מה עושים בבית?

עוד לפני שתרוצו איתו לרופא בקופת החולים או לבית החולים ישנם כמה דברים שתוכלו לעשות בבית כדי לסייע לחולה להתגבר על הנגיף ולמנוע התייבשות.

 

• אם החולה סובל משלשולים מימיים או מהקאות מרובות, תנו לו לשתות כמויות קטנות של 30 מ"ל נוזלים מדי 20 דקות. חשוב לזכור כי בשל רגישות רבה של הקיבה מתן כמויות גדולות מדי של נוזלים יעורר את תחושת ההקאה. לפיכך, הקפידו על כמויות קטנות בכל פעם.

 

• הימנעו מלתת לחולה מי ברז, מים מינרליים או מיצים ממותקים: אלה דלים מאוד בנתרן ואשלגן ועלולים לדלל את כמות המלחים בדם. העדיפו לתת מים מעורבבים בתמיסת אלקטרוליטים (מינרלי, אלקטרו-רייס, אורסט או הידרן). תמיסות אלה משפרות את ספיגת הנוזלים בגוף ומאזנות אותו מבחינת רמת המלחים והמינרלים. ככל ששתיית התמיסות תחל בשלב מוקדם יותר, כך תפחת חומרת המחלה.

 

• אם החולה מסוגל לבלוע, תנו לו מזון יבש ומלוח (במבה, ביסלי, בייגלה וכו'). מזון כזה יגרום לו לתחושת יובש בפה שתגרור שתיה, ובמקביל – המלחים שבמוצר יסייעו להחזרת המחסור בנתרן.

 

•  כדי למנוע הידבקות של בני משפחה אחרים, הקפידו על היגיינה מקסימלית: יש להקצות מגבת נפרדת לחולה ולהקפיד על רחיצת ידיים יסודית במים ובסבון לאחר החלפת חיתול, שהייה בשירותים ומגע עם מזון. יש להשליך את החיתול לשקית ולאטום אותה היטב לפני שזורקים לפח.

 

• בעצה אחת עם הרופא ולאחר בדיקתו, ניתן להפחית את מידת ההקאות באמצעות נר "מוטיליום". אם מופיעים סימני התייבשות קשה (אי מתן שתן במשך 10 שעות ומעלה, יובש ניכר בחלל הפה, בכי ללא דמעות תוך כדי הקאות או שילשולים מרובים) יש להגיע למוקד רפואי או חדר מיון.