בתוך עצמו הוא גר

None

שיר: יחזקאל נפשי; ציור: נועם ונקרט פורסם: 04.07.08, 07:10

"כביש מהיר", נועם ונקרט, גואש על נייר, 2008

 

 

 

ערפול / יחזקאל נפשי

 

 

אָדָם רוֹכֵן עַל פִּנְקָסוֹ בַּחֶדֶר, בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם הַחַמָּה. הוּא נֶאֱנַק, גּוֹנֵחַ, רוֹשֵׁם מִלִּים אֲחָדוֹת

 

בְּעֵט, שׁוֹאֵל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת. הוּא אֵינוֹ נַעַר עוֹד. זֶה עַתָּה ( מַמָּשׁ טֶרֶם יָמִים אֲחָדִים)

 

מָלְאוּ לוֹ שְׁלֹשִׁים. הוּא עָיֵף וְהוּא בּוֹדֵד. כֹּה רָחוֹק מִן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אוֹתוֹ הוּא מְבַקֵּשׁ,

 

חָשׁ מְבֻגָּר מִכְּפִי גִּילוֹ. פֹּה וְשָׂם, מִבַּעַד הַחַלּוֹן, מִן הֶחָצֵר הַסְּמוּכָה, נִשְׁמָעִים הַיְּלָדִים.

 

אִשָּׁה מִן הַמּוֹצָא הַמִּזְרָחִי זוֹעֶקֶת לֶעָבָר בְּנָהּ לִסְעוּדַת הַצָּהֳרַיִם. בְּקוֹלָהּ אֵיזוֹ נִימָה נוֹאֶשֶׁת,

 

אֵיזוֹ עֲדִינוּת מַרְטִיטָה, דִּכְדוּךְ אוּלַי. צְלִילֵי מוּסִיקָה נִשָּׂאִים בֶּחָלָל, מְרַחֲפִים. הַלָּלוּ כְּכָל הַנִּרְאֶה

 

בּוֹקְעִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל הַדַּיָּר הַיָּשִׁישׁ הַמִּשְׁתַּכֵּן זֶה מִסְפַּר שָׁבוּעוֹת בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה. נֶאֱמַר לוֹ,

 

כִּי אֵשֶׁת הַיָּשִׁישׁ מֵתָה עָלָיו וְעוֹלָמוֹ חָרַב. עַל כֵּן עָבַר לְהִתְגּוֹרֵר פֹּה. צִיּוּץ צִפּוֹרִים קְלוֹשׁ

 

בַּמֶּרְחָק (דְּרוֹר הַבַּיִת?), בֵּין הָאֳרָנִים הָרָמִים. תַּרְנְגוֹל מֵעַדְעַד. אֵיזֶה קוֹל עֲנוֹת נִשְׁמַע בְּקִרְבַת

 

מָקוֹם. לֹא, אֵין זֹאת אֶלָּא כִּי הַקּוֹל בּוֹקֵעַ מִנִּשְׁמָתוֹ פְּנִימָה, וְהוּא חָשׁ אָבוּד לְגַמְרֵי בַּהֲוָיָה הַקּוֹרַעַת

 

אוֹתוֹ לְפִסּוֹת קַטְנוּת, מֻפְקָר בִּידֵי הָאֵל. אוֹ אָז עוֹלֶה בְּדַעֲתוֹ, כִּי אֵין זֹאת אֶלָּא הֶסְפֵּד.

 

זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁאֱלֹהַּ מַסְפִּידוֹ עַתָּה. הַדַּעַת נוֹתֶנֶת, כִּי אֵלּוּ הֵם פָּנָיו נְטוּלוֹת הָרַחֲמִים שֶׁל הָאֱלֹהִים,

 

וּמַה נּוֹרָא גּוֹרָלוֹ שֶׁל מִי אֲשֶׁר הֶאֱזִין לְקוֹל עֲנוֹת נִשְׁמָתוֹ בְּצָהֳרֵי יוֹם, נֹכַח לַנֶּעֱדָרוֹת אֱלֹהָיו.

 

 

 

הוֹ, נִימְפוֹת עֲדִינוֹת וּמְלֵאוּת חֵן, הוֹ יֹפִי נָמוֹג וּפוֹצֵעַ אֲשֶׁר כְּדֻגְמָתוֹ אֵין תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,

 

אַיֵּה הַקֶּסֶם שֶׁהִשְׂתָּרֵר, הַגּוּפוֹת הָעֵירֻמִּים, הַמִּתְפַּתְּלִים וּמִשְׂתָּרְגִים בַּחֲשֵׁכָה, כְּסוּיֵי זֵעָה וְשִׁכָּרוֹן?

 

הוֹ מְשׁוֹרֵר יְהוּדִי, צֶאֱצָא לְרַבָּנִים נִשְׁכָּחִים יוֹצְאֵי עֲרָב. לִבִּי יוֹצֵא לְעֻמָּתְךָ בְּתּוּגָה.

 

 

 

אֲלֻמּוֹת הָאוֹר הַמְּרַצְּדוֹת בְּפִּקָּחוֹן, בֹּאנָה, גְּשׁוּ וְשִׁתְּפוּ אֶת הַהֲוָיָה הַמַּקְפִּיאָה, הֱנִיסוּהָ.

 

וּבַל יֹאמְרוּ לִי נִיהִילִיסְטִים נִבְעָרִים מִדַּעַת כִּי הַגֵּיהִנּוֹם אֵינוֹ קִיֵּם פֹּה!

 

 

 

קוּם יְחֶזְקֵאל. הִתְרוֹמֵם יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי וְהִתְנַשֵּׂא מֵעַל אַנְטִיוֹכְיָה וַהֲרֵי אֱדוֹם. סוֹר מִנָּהָר כְּבָר.

 

עֲלֵה וְרַחֵף מֵעַל גַּת-רִמּוֹן וְנוֹד מִפָּפוֹס אֶל פֶּרְגִּי אֲשֶׁר בְּפַּמְפִילְיָה, מֵעַל פִּיסִידְיָה לְהַּידֵרַבָאד וּקוּצִּ'ין

 

עַד אֲשֶׁר יְקַדֶּמְךָ הַמֶּלֶךְ. הִתְנַשֵּׂא מֵעַל הָרֵי יְהוּדָה, בֵּית-אֶל, רָמָאלְלָה וְחֶבְרוֹן, מֵעַל קִרְעֵי הָעֲרָפֶל.

 

 

 

הוֹ קִינָה נְעִימָה, מָוֶת מָתוֹק וּמְיֻחָל, קְטֹרֶת לְיְּחִידִים.

 

 

 

הוֹ יְחֶזְקֵאל, אַל לְךָ לְהִתְמַזֵּג עִם אוֹתָהּ הֲוָיָה אֲפֵלָה אֲשֶׁר רוֹדֶפֶת אוֹתְךָ.

 

הַלֹּא הֵיטֵב תֵּדַע כִּי זֶה אֲשֶׁר רָאָה מוֹתוֹ בְּחַיָּיו אַל לוֹ לַחְשֹׁשׁ עוֹד?

 

זֶה אֲשֶׁר גָּוַע בֶּעָבָר וּנְשָׁמָה בּוֹ עֲדַיִן, עֲדַיִן, הַמִּתְהַלֵּךְ עַל הָאָרֶץ וְגוּפוֹ מְצֻלָּק בְּמַכְאוֹבָיו

 

מַדּוּעַ יָרֵא?

 

 

 

הוֹ יְחֶזְקֵאל.

 

בְּכָל זֹאת,

 

סְתָם הֶבֶל.

 

 

2008