"אני נענשת". זאת המחשבה הראשונה שעולה לי לראש, "עשיתי משהו רע, ואני נענשת. מוזר, ראיתי כל כל הרבה ציורים שמתארים את הגיהינום, רובם כללו את כל הווג'ארס הרגיל של אש וגופרית ושדים עם קלשונים הדומים דמיון חשוד לגברי לוי.
אף אחד לא הזהיר אותי שיום אחד אמצא את עצמי בגיהינום, רק שהוא יהיה קפוא, תתנגן בו מוזיקת מעליות מעצבנת, והשותף היחיד שלי לכל הסבל יהיה דג הליבוט בציפוי פריך. אני וההליבוט תנצב"ה עומדים ובוהים בזוועה המתרחשת, עיניו עכורות ומתות, בשלי כבר עולות דמעות של חוסר ישע. איך אמר סארטר "הגיהינום זה הזולת"? איזה טמבל. הגיהינום זה מעבר הקפואים בסופרמרקט, תינוקת צורחת, יום חמישי.