נערת אמצע

נינט טייב תשתתף השנה בפסטיבל שירי הילדים. אחרי שצפתה בה מוכרת את שערותיה לאלוהי הקפיטליזם ועושה פרסה לקריירת רוק קשוחה, גלי ארזי שמחה שסוף סוף הנסיכה נפגשה עם האמצע

גלי ארזי פורסם: 03.07.08, 15:19

הפגישה עם האמצע היא תמיד מרגשת. למרות מה שמספרים לכם, לממוצעות או בינוניות אין שום קשר אליה. להיפך, מדובר במקום לנוח בו, המקום שאליו מתנקזת כל הזיעה שאגרתם במאמץ למצוא את הנקודה בה אתם מרגישים בנוח. יש לי חברה שבכל פעם שהיא נכנסת לחדר היא בודקת איפה החתול שלה יושב, בידיעה שהחתול שלה תפס את המקום הכי נעים בחדר בהתאם לתנאים הנתונים לאותו רגע, ואז היא מזיזה אותו ויושבת שם בעצמה.

 

החתול שלה, כמו שאני רואה את זה, יושב בנקודת האמצע. נקודת האמצע היא לא זהה אצל כולם, אבל במדינה קטנה כמו שלנו, שמתחילה במקום אחד ונגמרת עשר שייבות משם, אין כל כך הרבה אמצע, בטח לא מספיק לכולם, מה שאומר שרובנו חולקים את האמצע שלנו עם אנשים אחרים, שמשיה מול שמשיה, מרפסת מול מרפסת, מעודדים את אותה קבוצה מאותו היציע. הקיבוץ עדיין חי ונושם, והוא כאן.

נינט. הרוקנרול יחכה (צילום: קרן נתנזון) 

 

למה אני חופרת לכם? כי בחורה אחת מצאה את האמצע שלה וזה לא עניין של מה בכך, כי הבחורה הזאת היא נינט. אחרי שעשתה מעשה שמשון ומכרה את השיער היפה שלה לאלוהי הקפיטליזם ושתי דקות אחר כך עשתה פרסה לקריירת רוק משוגעת גותית-סטייל, הנסיכה (טוב, מלכה יש רק אחת, כן?) נינט נפגשה עם האמצע שלה. למזלה הוא נופל בול על פסטיבל שירי הילדים המחודש שיעלה בחנוכה.

 

אני רוצה להגיד לנינט: לא קל להגיע לאמצע. רובנו מגיעים אליו מזוגגי עיניים ולא מצליחים להבחין בו, אנחנו יכולים לעבור על פניו 200 פעם ולא לשים לב. אבל הנה, את הגעת אליו, בעזרת כוח טמיר או בעזרת כוח טמירה, את מצאת את היעוד שלך - זמרת לכל המשפחה. לא פסטיגלים עם פלייבק, לא סקס-סמים ורוקנרול. יש לך הזדמנות לעשות משהו איכותי, גידי גוב ינהל, יהודית רביץ תפיק מוזיקלית, הילדים ישירו עם המבוגרים וההורים יגידו תודה לאל שסוף סוף מישהו מחזיר את הנס לחנוכה ויבואו עם הילדים שלהם כדי להרביץ בהם קצת תרבות.

 

ואל תרגישי שאת מפסידה משהו, נינט יקרה. יש לך הזדמנות לעשות משהו
אמנותי באמת, בלי להיכוות בקצוות. הרוקנרול יחכה, יחכה שתצטברי קילומטראז' נאה באוטוסטרדה (טוב, בדרך העפר) שהיא המוזיקה הישראלית. אחרי שיהיה לך בסיס מוזיקלי אמיתי תוכלי להישען אחורה ולהגיד: 'צביקה, בחייאת צביקה, תביא, תביא רגע את האאוטפיט הגותי הזה, אני רוצה לראות איך זה יושב עלי, יפה לי שחור בית עלמין?'

 

ואז, אחרי שנדע בדיוק מי את ונעריך את היכולות המוזיקליות שלך לעשות את מה שאת עושה הכי טוב, מרגשת בעצם היותך, ניבלע הכל כמו שבלענו את אריק איינשטיין שעשה קצת ג'ובות תמורת מסחר בפס הקול של נעורינו, כמו שבלענו את האלבומים הפחות מוצלחים של שלמה ארצי, כמו הכובע שנבלע כשתוכיחי לנו אחת ולתמיד, שאת לא פלקט.