בת מלך. הגרסה החרדית

"אם האישה היא מלכה איך ייתכן שתקרוס תחת משאות כבדים בעת שבעלה יושב בניחותא עם החברותא? מדוע אתם מתעללים בה בבית הדין?". שלמה רוזנשטיין טוען כי על הנשים לשבת בירכתי האוטובוס למען כבודן, רבקה קליין זועמת

"כל כבודה בת מלך פנימה" - זועק ב-ynet יהדות הכותב החרדי, שלמה רוזנשטיין, ודורש מנשים להיעלם בירכתי האוטובוס. גם אם נתעלם לרגע משלל הפרשנויות שאפשר לתת לפסוק הזה, נראה שמר רוזנשטיין נוטל לעצמו את חופש ההחלטה מתי כבודה של האישה דורש שהיא תיעלם מן העין, ומתי אפשר לשלוח אותה להילחם בחזית.

 

אכן, במשך דורות ארוכים ישבו נשות ישראל בביתן, ועקרת הבית זכתה לכבוד כיסוד הבית וכמחנכת הדור הבא ליראת שמים ולדרך ארץ. הבעל עבד אז ופרנס את משפחתו, ומתי מעט הקדישו את חייהם ללימוד תורה בבתי מדרשיות. והנה, ציבור זה – שטוען שאין לשנות דבר מדברי רבותינו, שחדש אסור מן התורה ושכל שינוי במסורת אבותינו אינו אלא תחילתו של מדרון חלקלק אל עברי פי פחת – דווקא ציבור זה חולל מהפכה, לא פחות, והוציא את הנשים מביתן אל העולם הגדול לעבוד ולפרנס את משפחותיהן. וכל כך למה? כדי שהגברים יוכלו לחבוש את ספסלי הישיבות.

 

האין זו הרפורמה הגדולה מכולן? הרי מדובר בפמיניסטים אולטימטיבים! סופסוף התירו לנשים להרחיב את עולמן, נתנו להן ברוב חסד מקום לנצל את כישוריהן ואת תבונתן, אפילו הבטיחו להן עולם הבא בזכות לימוד התורה שבו הן מזכות את בעליהן. באותיות קטנות בשולי החוזה הקפידו להבהיר שנטל הפרנסה אינו מצמצם כהוא זה את חובותיה של האישה כאשת חיל לנהל משפחה ברוכת ילדים, להיות רעיה למופת, אם השנה, צופיה הליכות ביתה, וכמעט שכחתי: להודות שהכל טוב ונפלא, אין תלונות ברוך השם, כי הרי אסור לפגום במרקם העדין שרקמו הרפורמיסטים החרדים.

 

ובעוד הנשים מתרוצצות מהבית לגן למשרד, יושבים הגברים בישיבה. מקצתם יושבים, מקצתם גם לומדים. אמת הדבר שיש תלמידי חכמים שיושבים ולומדים ברצינות, אך אחרים, חלק לא מבוטל מהם, מכלים את זמנם בישיבה שבה הם רשומים כלומדים. הרי כולנו מכירים את היכולות הלימודיות של כלל הציבור מחד גיסא, ואת דרישותיו של תלמוד תורה ראוי לשמו מאידך גיסא: כדי ללמוד ולהצליח בישיבה דרושים כישורים גבוהים במיוחד, ומעטים התברכו בכך. אלה שמצליחים, שילמדו, אך מה עם כל השאר? מדוע אינם משנסים מותניים ונותנים יד בפרנסת המשפחה? האישה הרי מלכה, זוכרים? ואם צריך לכבדה כמלכה, איך ייתכן שהיא משועבדת לשלל משאות כבדים בעת שבעלה יושב בניחותא עם החברותא? אז במטותא.

 

עשינו עסק

למעשה, אני מוכנה לבוא לקראתו של מר רוזנשטיין ולראות ברפורמה העצומה של החרדים שינוי מבורך, ובלבד שיהיה כן ואמיתי וייתן עומק וגושפנקא להצהרותיו. כבוד אמרתם? אז עד הסוף. לפי רוזנשטיין, ישיבה בירכתי האוטובוס היא לכבודן של נשים, אך טענה זו היא דבר והיפוכו: אני, ורק אני, אקבע איפה אני מרגישה שלכבודי לשבת, ואם מישהו גודר עבורי מתחם שבו שמור לי כבודי, ואם מישהו ממנה עצמו לפטרון על כבודי, הרי הוא פוגע מניה וביה באוטונומיה שלי כאדם, ולפיכך – בכבודי. זאת ועוד, מי שכופה עליי לשבת מאחוריו משום שמראה גופי מעורר בו חשקים, הרי בשבילו איני אלא אובייקט, אובייקט מיני, ולדידי אין כל הבדל בין ראייה זו של גוף האישה ובין שימוש בו לממכר מוצרי צריכה. ולמקרה שתהית איך אני מרגישה, מר רוזנשטיין, זה אף זה פוגעים בכבודי.

 

ועוד דבר אחד קטן בעניין נשים, אוטובוסים וכבוד: בפעם האחרונה שאישה נדרשה לוותר על מקומה באוטובוס, פרצה אחת ממהפכות שיווי הזכויות הגדולות בהיסטוריה, ואין כל ספק שיימצאו לנו בין נשותינו עוד רוזה פארקס רבות שיישאו את לפיד המרד.

 

רוזנשטיין טוען שאיני מכירה את הטרמינולוגיה החרדית. ובכן, אני מכירה אותה לפני ולפנים ויוצאת נחרצות נגד צביעותה כי רבה. אתם נוטלים קודים של רבנים ואמרות אקראיות ועושים בהם שימוש ציני ומניפולטיבי, שאינו לפי ההלכה, לצורך שעבוד האישה. אם אתם מכבדים כל כך את האישה, מדוע כשהיא נוסעת ברכב פרטי עליה לשבת במושב האחורי, כשליד בעלה יושב גבר אחר? מדוע אתם מתעללים בה כשהיא מגיעה להתדיינות בבתי הדין? ומדוע במקרים של הטרדה מינית (ויש, יש כמו בכל חברה) תמיד האישה היא זו שמשלמת את המחיר? איך קורה שאישה שגופה היה למרמס בידי אחר תופסת את ספסל הנאשמים, מורחקת, מנודה ומושפלת, בעוד שהגבר, "התלמיד החכם", זוכה להבנה ולרחמים? אז למה אתם מתכוונים כשאתם אומרים כבוד?

 

כמה צבוע להציג את העולם החרדי כמלאכי ומושלם. אולי יספר לנו מר רוזנשטיין מדוע הורו הרבנים של הציבור החרדי לפני כשנתיים להפסיק את ההשתלמויות ולסגור את כל מסלולי הלימודים הגבוהים לבנות, ומדוע נסגרו אז כל המוסדות פרט למכללה האקדמית של ש"ס. רק ארמוז שקלקולים רבים בעניינים "שבינו לבינה" – כמו שקורא להם מר רוזנשטיין – התלקחו, ודי לחכימא ברמיזא. האיסור, אגב, החזיק מעמד חודשיים, עד שהתברר שהציבור אינו יכול לעמוד בגזרה: הנשים חייבות להביא פרנסה, ואיך יוכלו לפרנס ללא לימודים והשתלמויות? הגזירה האווילית התפוגגה מכורח המציאות היומיומית.

 

התרבות החרדית מול תרבות המערב

רוזנשטיין יוצא נגד המערביות הפושה בכולנו. אני מסכימה עמו שתרבות המערב אינה אידיאלית ושחסרונות רבים טמונים בה. אך אם עליי לבחור בין תרבותו הפוגענית והדורסנית של רוזנשטיין, שאינה עולה כלל וכלל בקנה אחד עם תורת ישראל, ובין תרבות המערב, אני בוחרת באפשרות השנייה. לוּ התנהלנו לפי אורח החיים שרוזנשטיין מבקש להחיל עלינו, לוּ לא הייתה התרבות המערבית מחלחלת לתוכנו, נשות ישראל עדיין היו נטולות זכות בחירה, לא משכילות, אזרחיות משנה חסרות חשיבות שמודרות לגמרי מהמרחב הציבורי.

 

איני רוצה להתפלמס עם מר רוזנשטיין עד אין סוף. אין זו מטרתי. להיפך. יתכבד ויבוא, וביחד נחזור לתרבות היהודית על פי רוח התורה, שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. יבוא מר רוזנשטיין ויחליט בעצה אחת עמי מהו כבוד עבורי. אם יבטיח שינסה לקשור איתי דיאלוג מפרה למען עם ישראל כולו, נשים וגברים, אני מוכנה אפילו למחול על כבודי ולהגיע למפגש באוטובוס כשאני ישובה בירכתיו. אבל רק הפעם. עד כדי כך חשוב הדיאלוג!

 

מר רוזנשטיין, דיאלוג מתנהל בין שניים, אתה ואני. לא רק אתה קובע מה נכון ומה לא, מה טוב ומה רע. אז לשם שינוי, כבד אותי והקשב לי כשאני אומרת מה מכבד אותי.

 

כתבות נוספות בנושא יהדות ופמיניזם - באתר "קולך".