אהבה זה שם המשחק

להקת Air Supply נראית מעולה, נשמעת מעולה ולא, זה ממש לא קשור לנוסטלגיה. מרב יודילוביץ' רוצה עוד קצת מהמתוק המתוק הזה

שנות השמונים. אהבה ראשונה. שברון לב ראשון. Air Supply קורעים דציבלים במערכת. השכנים מאיימים על ההורים שלי שאם עוד פעם אחת הם שומעים אותי צורחת "I'm All Out Of Love", בין שתיים לארבע, הם מזמינים משטרה. זה לא עזר.

הוציאו פטנט על המלה "אהבה". אייר ספליי (צילומים: מרב יודילוביץ')

 

בדרך לאמפיתיאטרון ברעננה אתמול, חשבתי על הזמן שעבר. את הקסטה (כך קראו לזה באייטיז) של מיטב הלהיטים מצאתי בארגז מאובק בבוידעם. על הטייפ באוטו היא חרקה. גם בה השאיר הזמן סימנים. אין הרכב על הפלנטה שהמילה "Love" נוכחת יותר בשיריו מהצמד הזה - "Faith in Love", "Power Of Love", "The One That You Love", "Lost In Love", "Making Love".

 

בשנות השמונים, כשהשתעשעו על חשבונם של ראסל היצ'קוק וגראהם ראסל, טענו שהם חתמו פטנט על המילה. אבל מה לעשות: אהבה, כמו מוות, תמיד תהיה שם ומסתבר שגם אחרי כמעט שלושה עשורים, זה עדיין עובד.

הבלונד שהאיץ דפיקות לב באייטיז. גרהאם ראסל

 

"ההצלחה הגדולה שלנו היא שגם אחרי 30 שנה בדרכים עדיין לא מיצינו", אמר לי גראהם ראסל דקות ספורות לפני המופע. אחרי פתיחה מוצלחת במיוחד ערב קודם במבצר שוני ("תהרגי אותי, אין סיכוי שאני אזכור את השם של המבצר הזה"), הוא לא מבין למה לקח להם כל כך הרבה זמן להגיע לישראל. גם אני לא. "יופי של אנשים. אווירה מצוינת", הוא אומר, "הרבה זמן רצינו להופיע בישראל ולהראות לכם מה אנחנו יודעים לעשות. זו הזדמנות נהדרת".

עכשיו אתם. ראסל היצ'קוק

 

אם באייטיז הבלורית הבלונדינית של גראהם ראסל האיצה דפיקות לב, המילניום החדש יושב עליו מיליון דולר. עוד מעט הוא יעלה לבמה לפתוח עם "Sweet Dreams" וימחק באחת כל חשש אפשרי שמדובר בעוד מופע של Has Beens שנחתו בישראל במסגרת חלטורה.

 

הם נראים מעולה. הם נשמעים מעולה. הזמן עשה להם טוב והקהל, כך עושה רושם, התגעגע. 8000 איש עמסו את האמפיתיאטרון של רעננה אתמול בערב ובניגוד לציפיות לא מדובר רק בקהל מבוגר או רק, כפי שנהוג לחשוב, בנשים חובבות שמאלץ ובלונד.

 

המופעים בישראל נועלים ששה שבועות שבהם חרשה הלהקה את ג'מייקה, סין, הפיליפינים, סינגפור, מלזיה, טייוואן ותאילנד ולמרות שקצת קשה לתאר - השניים האלה, שנושקים עוד שנייה את השישים, מצליחים עדיין לשדר אנרגיות של בני עשרה. כשראסל היצ'קוק שר את "Here I Am" הקהל יוצא מגדרו. זה יקרה שוב ושוב במהלך הערב.

 

ראסל היצ'קוק הוא ללא ספק הזמר המוביל בין השניים. הקול שנשמר נקי למרות השנים, המנעד הרחב, תיבת התהודה המרשימה שלו וכן, גם המניירות הבימתיות, מצליחות להאפיל על הסקסאפיל מרעיד הברכיים של בן זוגו לצמד. האופן שבו הוא מגיש את השירים הופך אותם למה שהם – חומר בלתי מתכלה.

 

לא סתם זכו השירים שלהם לעיבודים מחודשים של מגה דיוות כמו סלין דיון וננה מושקורי. הם פשוט שירים טובים. "אנחנו אוהבים לחשוב על המופע שלנו כעל עשיית אהבה. זה מתחיל בטירוף ואנרגיות לא נשלטות ובסופו של דבר מגיע הסיום הגדול", אומר ראסל לקהל שמוחא כפיים כאילו אין מחר. כן, מה לעשות, גם סקס מוכר.

 

 

בישראל, כמו בישראל כשמתירים את הרסן, האנרכיה מרימה את הראש אבל גראהם ראסל הוא אוסטרלי והקודים של המזרח התיכון לא ממש נהירים לו. הוא מבקש מהקהל להתקרב לבמה ומקפיץ את כל מערכת האבטחה על הרגליים.

 

מה שחסר להם עכשיו זה עוד אסון פסטיבל ערד. כששרשרת של אבטחה מזנקת לבמה הוא מבין את גודל הטעות. "אני והפה הגדול שלי", הוא אומר ואחרי דקות ארוכות של כאוס, הוא תוהה איך אומרים בעברית: "רדו מהבמה!".

 

 

כמחווה של רצון טוב הוא מנגן את "The River", שיר חדש, סולו אינטימי ומלודי בפרמיירה עולמית. "אני משוכנע שעד שהמופע ייגמר הוא כבר יהיה ב-youtube, אבל לא אכפת לי", הוא אומר, "זו מתנה בשבילכם". למען האמת, כל הערב הזה היה מתנה וכשהגיע "Without You", שיר של להקת באדפינגר שהצמד חידש ב-1991, הגיע תורו של היצ'קוק לחבק. "33 שנים אנחנו בדרכים מחפשים אהבה והערב מצאנו אותה כאן", הוא אומר ומקדיש את השיר לקהל הישראלי.

 

 

עם כל הכבוד לביצוע של מריה קרי לשיר, את השיר הזה אין אף אחד ששר כמוהו. הערב מסתיים עם ההמנון "I'm All Out Of Love" כהדרן יחיד. אחרי דקות ארוכות של מחיאות כפיים נדלק האור. מערכת ההגברה מנגנת את "All You Need Is Love" של הביטלס. נו, כן, "אהבה" זה שם המשחק.