
ארדן: "כל עירייה מחליטה כמה לגבות ממי שמשאיר את רכבו בחניון הרכבת" (צילום: גלעד קוולרצ'יק)
לטענת מציעי החוק, המצב הנוכחי פוגע ישירות במשתמשי הרכבת, ופועל בניגוד למדיניותו המוצהרת של משרד התחבורה, המנסה לעודד את השימוש בתחבורה ציבורית. ארדן: "ביד אחת רוצה (ממשלת ישראל) לעודד את השימוש ברכבת ומשקיעה מיליארדים כדי לסלול ולתחזק מסילות, וחלק מזה גם לקרוא לציבור לנטוש את רכבו הפרטי ולעבור לשימוש ברכבת... לא יכול להיות שהממשלה תאפשר לכל עירייה לגרום בדיוק לתהליך ההפוך, שאדם שירצה לנסוע ברכבת, העירייה תוכל לייקר את השימוש ברכבת ברמה כזו שזה לא יהיה כדאי מול השימוש ברכב הפרטי".
בהתייחסו לסעיף בהצעת החוק, לפיו שר התחבורה ייקבע מהו המספר המינימאלי של מקומות חנייה שיש להקים ליד כל תחנת רכבת, אמר מופז כי לא בכל מקום יש אפשרות להקים חניון. עוד אמר השר כי בחלק מהמקרים יהיה צורך להפקיע קרקעות. לדבריו, הפקעת קרקעות היא תהליך ארוך ויקר מדי: "במקרים רבים צפוי כי יהיה צורך בביצוע הפקעות... התהליכים האלה הם תהליכים ממושכים, שכרוכים גם בתשלומי פיצויים, ולכן יישום ההצעה עשוי לגרום לעיכובים בפתיחת תחנות רכבת חדשות, ובנוסף כרוך בעלויות תקציביות - אשר בעידן קיצוץ של ארבעה מיליארד שקלים מתקציבי הפיתוח של הרכבת, הן פשוט אינן ישימות".
בתשובה לטענות אלה, הסביר ארדן כי לפי הצעת החוק, לשר תוענק הסמכות לפטור תחנות רכבת מהקמת חניונים או מהענקת פטור מדמי חנייה. "אני יודע שלא ליד כל תחנת רכבת אפשר להקים חניון, והצעת החוק קובעת במפורש שבסמכותך לפטור את מנהל הרכבת מתחולת הוראות החוק" הסביר ארדן למופז. "אבל, במקומות שבהם כן יש תחנות רכבת, ואנחנו רוצים לעודד את הציבור לנטוש את הרכב הפרטי שלו, לא יכול להיות שכל עירייה תחליט כמה עולה להשאיר את הרכב".
כאמור, דבריו של ארדן פחות שכנעו את חברי הכנסת, ורובם הצביע כנגד הצעת החוק.