עושה שלום" או "דור מזויין" - למה לא שניהם?

האם המסר החדש שמנסים להעביר לנו בסלקום, בו המוסיקה מחברת בין אנשים ותרבויות, אכן מתקיים במציאות או שמא מדובר רק במיתוס שאנו שמחים להאמין בו, ובסלקום שמחים למכור לנו?

פרסומת או לא פרסומת, אני בטוחה שרבים התרגשו כמוני מהגשר שהמוסיקה יוצרת בסרט הפרסומת של סלקום ווליום 2008. גשר בין הבחור המגניב, הכי "קול" בכיתה לבחורה השקטה שאפשר "לרדת" עליה, גשר בין החילוני לדתי.

 

אותו גשר מתבטא בתסריט של סרט הפרסומת בחיבור היצירתי, בפתרון לקונפליקט בין השיר "עכשיו מעונן", הידוע יותר במילות הפזמון שלו "אנחנו דור מזויין" של אביב גפן, העוסק ברע והנורא שבארץ ובבית של הדובר ש"רוצה ללכת מכאן" ומייצג את התסכול של דור מבולבל, ל"עושה שלום במרומיו" שהוא ציטוט מספר איוב (פרק כ"ה, א' לכל המעוניין לחפור במקורות).

 

זה האחרון שולב בתפילה לשלום "על כל ישראל" ומייצג את הכמיהה לחיים ללא מלחמות ומאבקים בתוכנו ובינינו לשכנינו. ה"סוף הטוב" בתסריט מראה לנו שלמעשה הפער הגדול שנראה בהתחלה הוא פער שרק נראה על פני השטח, כי מתחת לפני השטח – למעשה הכל מסתדר.

 

ההרמוניה (בין האנשים, בין התרבויות, בין השירים) נשמעת ונראית פשוט מצויין. היצירתיות והעומק המשמעותי והתרבותי המתבטאים בתסריט של סרט הפרסומת אף מגשרים, באורח פלא, בין אכזבתו של גינגי פרידמן המכובד מהטור הסמוך, מהרדידות של ה"דור המזויין" של הפרסומאים להוכחה בפועל על היכולת ליצור עומק מתוך השראה תרבותית רחבה של הכישרונות היצירתיים בדור החדש של הפרסומאים.

 

בחסות סלקום, שהיא כידוע חברת תקשורת סלולארית, הופכת התקשורת באמצעות מוסיקה לדיבור בין אנשים ובין תרבויות, מה שמעניק עומק רב יותר למותג סלקום ומשמעות רחבה יותר לחיבור בין אנשים מאשר הסיסמא של נוקיה -  "Connecting people".

 

השאלה הנשאלת היא - האם מדובר רק במיתוס (במשמעותו כסיפור המגשר בין העולם לאדם) שאנחנו שמחים להאמין בו, המקודם באמצעות הפרסומת כדי להעביר את המסר "תוציא כמה עשרות שקלים ותצטרף לחברה של הרמוניה, שלום, מוסיקה ושמחה" או שמא המוסיקה במדינת ישראל אכן מחברת ותחבר בין אנשים שונים.