דחיפת דוא"ל בסלולר - לא רק לאנשי עסקים

טכנולוגיית דחיפת המידע ‭(PUSH)‬ לגמרי לא חדשה, אך רק לאחרונה הפכה זמינה באמת לכל; מהו דואר בדחיפה, מי צריך את זה, ומה ההבדל בין השיטות השונות

הציפייה לקבל מייל חשוב לפעמים מתסכלת. אתם יושבים מול מסך המחשב, לוחצים בעצבנות על מקש שלח/קבל בתקווה שסוף סוף תגיע הודעת הדואר המיוחלת. אבל במרבית המקרים אין ברירה: ברוב מערכות הדואר האלקטרוני, ההודעות המגיעות מאוכסנות בשרת הדואר עד שהלקוח יוזם את התקשורת ומושך את המידע מהשרת בצורה אוטומטית (בבדיקה שנערכת כל מספר דקות) או באופן ידני (כפתור שלח/קבל‭.(‬

 

דחיפת המידע עושה לנו חיים קלים: השרת "דוחף" ביוזמתו את המידע למכשיר מבלי שהמשתמש יצטרך לנקוף אצבע לשם כך. יתרון הטכנולוגיה טמון בכך, שברגע שמתבצע שינוי בשרת מועבר עדכון אוטומטי בזמן אמת למשתמשים. העדכון יכול להכיל מייל חדש, איש קשר שכתובתו עודכנה, או שינוי פגישה בלו"ז האאוטלוק של המנוי.

 

דוגמה למערכת דחיפת מידע פשוטה יחסית ניתן למצוא ברשתות מסרים מיידיים, כמו מסנג'ר ו‭.ICQ-‬ כאשר התוכנה מותקנת במחשב של משתמש מסוים והוא הפעיל אותה, השרת מזהה שהמשתמש נמצא במצב מחובר. כאשר משתמש

אחר ירצה להעביר אליו הודעה היא "תידחף" אל מסך המשתמש.

 

תחליף זימונית

בישראל יש לא מעט מכשירים התומכים בטכנולוגיית הדחיפה (אף שמספר המשתמשים מצומצם לפי שעה‭.(‬ כאלה הם בלקברי ‭,Curve‬ שמושק בימים אלה בפרטנר ובסלקום, נוקיה ‭E71‬ החדש ו‭Diamond-‬ של ‭.HTC ‬למי זה מתאים

 

היתרון של שירותי הדחיפה ברור: העדכונים מגיעים מיידית, מה שחשוב במיוחד לאנשים שמחכים לעדכונים קריטיים. מבחינה זו, מדובר במעין תחליף לזימונית הוותיקה. בנוסף לכך, בכל רגע נתון המידע שנמצא על המכשיר הנייד של המשתמש זהה למידע שעל השרת.

 

חשוב להדגיש: הדחיפה אינה תחליף לשירות הסנכרון. יכולת הדחיפה גורמת להוספת נתונים או למחיקתם משני צידי המתרס: גם במחשב וגם במכשיר הנייד. לעומת זאת, שירות הסנכרון רק מעתיק נתונים ממקום למקום.

 

יש גם חסרונות

חסרונותיה של שיטת הדחיפה הם הצורך בסוללה חזקה, שמאפשרת חיבור לשרת החברה לאורך כל שעות היום, העלות החודשית היקרה של השירות, הן מבחינת המכשיר והן בשל עלות הרישוי והתחזוקה החודשית של שרת ייחודי למטרה זו. לכך יש להוסיף את עלות חבילת הגלישה החודשית, שצריכה להיות בעלת נפח תעבורה גבוה כדי לקבל מידע באופן שוטף.

 

מי בדוחפים

טכנולוגיית הדחיפה נמצאת כבר שנים ארוכות בשוק, אך רק בתקופה האחרונה נפתחו חסמים רבים שמנעו מהקהל הרחב

לנצל את יתרונותיה. כיוון שקל להתבלבל בין השירותים השונים, הנה סקירה קצרה.

 

• הפתרון של בלקברי: מחייב שרת יעודי, שיעבוד בסמוך לשרת הארגוני. תפקידו הוא לקבל את המידע מהשרת הארגוני ולהעבירו לשרת הודעות מרכזי אשר נמצא "בדרך" אצל ספקיות הסלולר. יתרון השירות הוא היכולת לעקוב אחר כל המשתמשים ולנהל אותם.

 

• הפתרון של מיקרוסופט: מסתפק בשרת הארגוני, שמשמש גם כשרת הייעודי וכשרת העברת הנתונים. יתרון השיטה הוא בכך שהכל מתבצע משרת בודד ללא צורך בהעברת נתונים לגורם צד שלישי. החיסרון הגדול הוא בכך, שהשרת הארגוני עלול להיות חשוף לאינטרנט ולסכנות אבטחת מידע (אם כי כיום יש לכך אינספור פתרונות‭.(‬

 

• הפתרון של ‭:emoze‬ שירות של סטארט-אפ ישראלי, הכולל שלושה רכיבים - תוכנה ייעודית שמותקנת על המכשיר הסלולרי החכם או על מחשב כף-היד, תוכנה המותקנת על המחשב האישי, ושרת מרכזי של החברה. השיטה עובדת רק כאשר המחשב האישי פועל ומחובר בצורה קבועה לאינטרנט לצורך קבלת המידע ודחיפתו למכשיר הנייד.

 

• הפתרון של ‭:Hosted exchange‬ מתבסס על השיטה של מיקרוסופט, ומיועד למשתמש הביתי או לבעל עסק קטן עד בינוני שאין לו שרת משלו. מדובר למעשה בשירות במקום שרת. חברות כמו Redx ו‭Agate-‬ מציעות שירות דחיפה בתמורה לתשלום חודשי קבוע. מדובר אמנם באפשרות זולה יותר (אין צורך להשקיע בשרת) אך צריך לקחת בחשבון, שהמידע עובר בשרתים של חברת צד שלישי, שמוכרת חבילות שירות למספר רב של לקוחות, ואולי אף למתחרים שלכם‭.